"אני אוהב את ילדי העיר כמו את ילדיי וזה מה שמנחה אותי בקבלת ההחלטות"

“אני אבא לשלושה ילדים קטנים, וכמו שאני לא הייתי שולח עכשיו את ילדיי – כך לא אשלח את ילדי העיר.”

במשפט אחד חד וברור, ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך, משרטט את קו קבלת ההחלטות שלו בתקופה המורכבת הזו, קו שמבוסס לא רק על אחריות ציבורית, אלא גם על רגש, הזדהות והבנה עמוקה של כל הורה בעיר.

ראשון לציון שוב מצאה את עצמה תחת אש. עשרות זירות נפילה נרשמו ברחבי העיר, בתים ורכבים נפגעו, ותושבים נאלצו להתמודד עם מציאות לא פשוטה. אך בתוך כל זה, העירייה פעלה במהירות ובנחישות.

“הקו שמנחה אותי הוא לא להשאיר זירות הרס בעיר,” מדגיש קינסטליך, ומתאר כיצד בתוך שעות ספורות טופלו מרבית המוקדים, תוך ליווי צמוד של התושבים – גם מבחינה פיזית וגם רגשית.

לצד הנזק לרכוש, הוא מדגיש את מה שחשוב באמת: לא היו נפגעים בגוף. מבחינתו, זו תוצאה של ערנות התושבים והישמעות להנחיות – אך גם של היערכות מוקדמת. עובדי העירייה, לדבריו, פועלים סביב השעון במסירות יוצאת דופן, מגיעים ראשונים לכל זירה ומעניקים סיוע מכל סוג.

צילום: דובורות

 ראשון לציון היא אחת מהערים הגדולות בארץ, מתוך כ-300 אלף תושבים יש כ-50 אלף תושבים הרשומים ללא מיגון, איך דאגתם לפערים הללו?
 
"אכן ראשון לציון היא אחת הערים הגדולות וגם הוותיקות בארץ.

עוד בתחילת מלחמת חרבות ברזל, הבנו שיש פה אירוע ארוך ושונה ולכן היינו העיר הראשונה שפעלה בשני מישורים מיידיים: הזמנו ורכשנו חדרי מיגון ודאגנו להציב אותם במוסדות החינוך בהם לא היה מיגון מספק, כדי לאפשר בעת הצורך רציפות חינוכית לילדים שלנו. בנוסף, הצבנו אותם בשטחים ציבוריים ובשכונות שיש בהן פערי מיגון. לצד זאת, דאגנו להכין תכנית מיגון המונים, במסגרתה הכשרנו עשרות חניונים ברחבי העיר, שישמשו בעת הצורך כמרחב מוגן ענק לתושבים שאין להם מיגון ויאפשרו שהייה ממושכת. התכנית הזו הוכיחה את עצמה גם במבצע "עם כלביא" וגם במבצע הנוכחי "שאגת הארי", כאשר מתחילת המבצע הגיעו מאות אנשים לחניון מיגון ההמונים המרכזי במינוס 3 בבניין העירייה. העירייה סייעה לתושבים שהגיעו עם מזרנים, עמדות טעינה, עמדות קפה ושתייה, מזרונים, עמדות יצירה ומשחקיות לילדים ובאמת כל דבר שיכול לגרום לשוהים בחניון להרגיש נוחות וחום גם בעת הזו. לצד כל הפעולות שעשינו, גם דאגנו לפתוח בכל השכונות בעיר את המקלטים במוסדות החינוך שמהווים מכפיל מיגון למקלטים הציבוריים, כך שבכל שכונה יש מענה בדמות מקלט במוסד חינוך, מקלט ציבורי או מיגונית."

אך הסוגיה הרגישה ביותר נוגעת למערכת החינוך. כ-50 אלף תלמידים מגן ועד תיכון ממתינים לחזרה לשגרה, אך קינסטליך לא ממהר. פגיעות במוסדות חינוך 4 במספר בעיר, כולל גן ילדים שניזוק, הובילו אותו להחלטה ברורה: לא לוקחים סיכונים. הוא מדבר על צוותי החינוך בהערכה רבה, אך מסרב להציב אותם ואת הילדים במצבים בלתי אפשריים.

ההחלטות מתקבלות בזהירות, תוך בחינה יומיומית של המצב, ותקווה שלאחר חג הפסח ניתן יהיה להתחיל בחזרה הדרגתית ללימודים. במקביל, העירייה דואגת גם להורים ולגנים של החברה העירונית– עצרה גבייה לחודש אפריל שבו לא ניתן שירות, וממתינה למתווה ממשלתי שיאפשר פיצוי הוגן לכולם.
ובתוך כל זה, רגע לפני חג הפסח, קינסטליך מבקש להזכיר דווקא את הכוח של הקהילה. את הסולידריות, את האנשים שמציעים עזרה, את המשפחות שמחזיקות את העורף. “אני גאה בתושבים שלנו,” הוא אומר, “על החוזק והאיתנות.”
האיחול שלו לחג אינו מובן מאליו: חירות אמיתית. מציאות של שקט, ביטחון וחזרה הביתה – לכל חייל ולכל משפחה.
“עוד נדע ימים טובים מאלה,” הוא מסכם, “אני אוהב אתכם. חג שמח.”