רמת גן: רק לאחר מאבק הוכרה האסתמה של בונה המטוסים כנכות מעבודה

כ' (65), תושב רמת גן, שעבד במשך 30 שנה כמבנאי מטוסים בתעשייה האווירית לישראל, וסבל לאורך שנים מאסתמה קשה, נזלת כרונית וצרידות, יוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע עבודה לאחר מאבק משפטי ממושך. 

כ' החל את עבודתו כמבנאי מטוסים בתעשייה האווירית בשנת 1990, ובמסגרת תפקידו עסק בחיתוך, קדיחות ושיופים של חלקי אלומיניום וברזל. לטענתו הוא נחשף לאורך שנים ובאופן יומיומי לאבק רב, חלקיקי מתכות וחומרים כימיים שונים, חלקם רעילים.

בשנת 2001, לאחר 11 שנים של עבודה, החל כ' לסבול מתסמינים בריאותיים חמורים שכללו אסתמה כרונית, קוצר נשימה משמעותי, נזלת כרונית וצרידות מתמשכת. עקב כך נגרמו לו קשיים בתפקוד היומיומי, הגבלות בפעילות הפיזית ובעיות שינה. בשל כך, בשנת 2002, הגיש כ' תביעה להכרה בפגיעתו כתאונת עבודה. 

במסגרת התביעה עבר כ' "מבחן תגר", מבחן רפואי שבו התבקש לנשום תערובת של חומרים ממקום עבודתו – שכללו צבעים, חומרי ניקוי וחומרים מקשים. המבחן הראה ירידה מיידית של 10% בזרימת האוויר בריאותיו. 

בהמשך, נשלח כ' להיבדק על ידי מומחה ריאות מטעם המוסד לביטוח לאומי שקבע כי לא נמצא קשר סיבתי ברור בין תנאי עבודתו לבין התפתחות מחלת האסתמה, וכי עישון סיגריות, אותו הפסיק מספר שנים קודם לכן, יכול היה לגרום להופעת התופעות הללו במידה רבה יותר. 

לנוכח חוות דעת זו, החליט כ' להפסיק להיאבק על מימוש זכויותיו, וההליך בעניינו נמחק בשל חוסר מעש.

וכך, המשיך כ' לעבוד באותו תפקיד, ועם השנים מצבו הלך והידרדר. 

ב-2019, לנוכח תלונותיו על החרפה משמעותית באסתמה ובצרידות הכרונית, קבעה מומחית לרפואה תעסוקתית, כי האסתמה ממנה הוא סובל נגרמה ישירות מחשיפתו לכרום בעבודתו. היא אסרה על המשך העסקתו באותו תפקיד, ובעקבות כך הוא הועבר לתפקיד משרדי.

בשנת 2021 החליט כ' להגיש תביעה מחודשת למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) להכרה במצבו כנובע מעבודתו, ופנה לסיועה של עו"ד לירון ביבר הררי, ממשרד עורכי הדין ביבר חייקין לקואה הררי, העוסקת בתביעות ביטוח וביטוח לאומי. 

במסגרת התביעה אותה הגישה בשמו עו"ד ביבר הררי, התבקש המל"ל להכיר בו כנפגע עבודה בשל מחלת האסתמה, הצרידות והנזלת הכרונית שמהן הוא סובל, ואשר נגרמו, על פי הנטען, ממיקרוטראומה – פגיעות זעירות החוזרות ונשנות לאורך זמן עד להיווצרות פגיעה רפואית משמעותית.

אך גם הפעם דחה המוסד לביטוח הלאומי את תביעתו. לנוכח הדחיה, הגישה עו"ד ביבר הררי תביעה, בשמו של כ', לבית הדין לעבודה בתל אביב, המשמש כערכאת ערעורים להחלטות המל"ל. 

בית הדין מינה את פרופ' אורן פרוכטר, מומחה למחלות ריאה, אשר בדק את התובע וסקר את התיעוד הרפואי הרב שהצטבר בעניינו. 

פרופ' פרוכטר קבע כי אמנם קיימים גורמים נוספים שהיו יכולים להיות אחראיים חלקית לפריצת המחלה או החמרתה, אך חרף כך, קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שמחלת האסתמה בה לקה נגרמה ישירות מחשיפתו לחומרים במקום העבודה.

לדברי פרופ' פרוכטר: "קיימת סבירות העולה על 50% כי מחלת האסתמה נגרמה עקב חשיפה תעסוקתית לאחד או יותר מהחומרים שפורטו (צבעים, חומרי ניקוי, חומרי איטום). מדובר לא בחשיפה תאונתית חד-פעמית, אלא במנגנון של חשיפות חוזרות, יומיומיות ומתמשכות לאורך עשור שלם  (1990–2000)אשר גרמו לפגיעות מיקרוטראומטיות מצטברות בדרכי האוויר – והביאו להתפתחות תגובתיות יתר סימפונית".

פרופ' פרוכטר מוסיף וקובע כי אמנם קיימת אצל מר כ' רגישות אטופית (אלרגית) וכן עבר של עישון, אך אין בנתונים אלה כדי לשלול את הקשר התעסוקתי הברור למחלה. להערכתו, תרומתה של האטופיה למחלה עומדת על כ-40%, העישון תורם כ-10%, אך לפחות 50% מהמחלה נובעים מחשיפה ממושכת לחומרים מזיקים במקום העבודה.

פרופ' פרוכטר ציין עם זאת, שאין הוא יכול לחוות את דעתו בעניין הנזלת הכרונית והצרידות, משום שאין הן משתייכות לתחומי הרפואה שבהם הוא מתמחה, והמליץ לבית הדין למנות מומחה לאף אוזן גרון שיחווה את דעתו בנושא.

בעקבות חוות דעתו הנחרצת של פרופ' פרוכטר, נסוג המל"ל מעמדתו, והודיע כי יכיר באסתמה של כ' כפגיעה מעבודה. בתחילת 2025 נתן בית הדין לעבודה בתל אביב תוקף רשמי להחלטה זו, וכעת ממתין כ' לקביעת וועדה רפואית במוסד לביטוח לאומי, לעניין שיעור נכותו, ממנו ייגזר גובה הגמלה החודשית אותה יקבל.

עם זאת, בית הדין עדיין דן בשאלת ההכרה בצרידות ובנזלת הכרונית מהן סובל כ' כפגיעות עבודה, והמל"ל צפוי להגיש עמדתו הסופית בעניין זה בקרוב.

עו"ד לירון ביבר הררי, המייצגת את כ', ציינה כי "לאחר מאבק של שנים, ההחלטה להכיר באסתמה של כ' כנובעת מתנאי עבודתו משיגה עבורו צדק רפואי וכלכלי. הכרה זו אמנם התקבלה באיחור רב, אך היא צפויה לסייע לו להתמודד עם השלכות מחלתו בשנים הבאות". לדבריה, בהתאם לשיעור נכותו, הוא צפוי לזכות בגמלה של למעלה מ-10 אלפים שקלים בחודש לשארית חייו.