ראשון לציון: פסטיבל הספרים חוזר. סופרים ממליצים על ספרים

"פסטיבל הספרים" של ראשון לציון חוזר, זו השנה הרביעית ומזמין את הקהל הרחב לשלושה ימים של תרבות ( 9-11 ביוני), עם עשרות אירועים לכל הגילאים שיתקיימו בגן המושבה ובהיכל התרבות מאיר ניצן. השנה יתארח לראשונה בהיכל התרבות בעיר “פסטיבל הסופרים הישראלי”, אירוע ייחודי מיסודם של הסופרים אסיף אלקיים ו'תה' המביא לקדמת הבמה את מיטב היוצרים, הכותבים והקולות הבולטים בתרבות הישראלית. הקהל ייהנה ממפגשים אינטימיים, שיחות עומק ומופעי ספרות מקוריים המחברים בין מילים, מוזיקה וזהות. מבין השמות המשתתפים: אשכול נבו, אהוד בנאי, נועה קולר, אתגר קרת, דנה ספקטור, מרסל מוסרי ועוד.
במקביל, בגן המושבה יתקיימו, כמדי שנה, אירועים פתוחים לקהל הרחב, כאשר המתחם יהפוך לעולם חי של סיפורים ודמיון עם “סיפורים מתעוררים” – מתחם חווייתי לכל המשפחה הכולל הצגות, מופעי ילדים, סדנאות יצירה, שעות סיפור, מתקני ענק, יריד ספרים רחב בשיתוף סטימצקי וכותבים/ות תושבי העיר.
רגע לפני הפסטיבל ביקשנו מהסופרים הראשל"צים שישתתפו ביריד לספר לנו מהו הספר האהוב עליהם.

עוז בן יצחק, סופר ומרצה
אני ממליץ על "גנגסטרים נגד נאצים" מאת מייקל בנסון (הוצאת מטר). מדובר בספר שהתיאורים בו הם כמו בסרט מאפיה הוליוודי, בהבדל אחד: הכול בו אמיתי. בנסון מתאר כיצד גנגסטרים יהודים בניו יורק (מאיר לנסקי, באגסי סיגל ואחרים) יוצאים להילחם בארגונים נאציים ברחובות אמריקה של שנות ה־30. הספר מרתק, מטלטל וגורם לקורא לתהות איך הסיפור המטורף הזה כמעט ונשכח מההיסטוריה. באחד הפרקים מתאר בנסון סיטואציה בלתי נתפסת: נתן פרלמן, שופט בכיר בבית משפט בניו יורק, יהודי במוצאו, היה מתוסכל מכך שהרשויות לא פועלות נגד פעילים נאצים בארצות הברית וחשש מאוד מפגיעה ביהודים. בצעד חריג הוא פנה בחשאי למאיר לנסקי ולגורמים נוספים בעולם התחתון, כולם ממוצא יהודי, וביקש מהם לטפל באלימות בפעילים נאצים. הדרך המתוחכמת והאלימה שבה הם טיפלו בפעילים נאצים לבקשת השופט, היתה מאוד אפקטיבי.

הסופר הראשוני עוז בן יצחקצילום: עם עובד

סיגל בר-קובץ עורכת, סופרת ומרצה
הבחירה הטבעית שלי היא להעדיף ספרים שנושפים בעורפן של מערכות יחסים. הלב שלי נמשך בדרך כלל לזוויות הראייה הנשיות שנוגעות במערכות יחסים מפותלות, בזוגיות שמתערערת, במשפחות מסובכות, ביחסי הורים וילדים ובאנשים מורכבים כמו החיים עצמם, כי אם הכל יילך חלק, על מה נכתוב? נגיעות של הומור וציניות בתוך כל מה שקשה, מסוכסך וממוקש תמיד גורם לי להתפעלות, וכשהספר ישראלי, ומשקף את המציאות המוכרת שלנו, ההזדהות גדולה אף יותר. לאחרונה קראתי את "שנה וחצי וארבעה ימים" של ליאור שדמי-שפיצר, (הוצאת שתים) שתיארה ברומן הביכורים שלה, בעצבות מצחיקה ושנונה, מערכת יחסים רעילה ומצלקת, ומה קורה כשאחרי נישואיה לגבר הכי נכון ועשיר, שוב חוזר הרעיל לתמונה. 
וכדי לא לקפח את הגברים: השבוע סיימתי לקרוא את "פרק א'", של נדב עלה (הוצאת התחנה) עוד רומן ביכורים על זוגיות שמתערערת ומשפחה שמתפרקת - הפעם מזווית הראייה הגברית. "זו העסקה במונוגמיה", הוא כותב, "בלעדיות תמורת קביעות". ומיד מתברר שבספר, כמו בחיים, זה לא תמיד עובד.

סיגל בר קובץצילום: פרטי

אוהבת מאד את ספרו של ליאו בוסקאליה "לחיות ולאהוב" המעורר השראה ומחשבה פתוחה וחדורת תקווה אל החיים. מאיר את משמעותם של אהבת האדם, חינוך, הורות וזוגיות.

יעל פקיןצילום: פרטי

ריין גינסברג, סופר ומשורר
אחד הספרים שאני מאוד אוהב הוא "יוביק" של פיליפ ק. דיק. זה ספר שמתחיל כמדע בדיוני, אבל מהר מאוד הופך למסע מוזר, מטריד ומבריק אל תוך השאלה מהי בכלל מציאות. דיק בונה עולם שבו הזמן, הזיכרון, החיים והמוות מתחילים להתערער, והקורא נשאב לתוך מציאות מתפרקת שיש לה לוגיקה פנימית משלה. הדמויות המתוסבכות, המסתורין, תחושת חוסר הוודאות והאופן שבו כל פרט קטן יכול לקבל משמעות חדשה, הופכים את הקריאה לחוויה שלא מסתיימת בעמוד האחרון.
אני אוהב את הספר הזה כי הוא נשאר איתי הרבה ימים אחרי שסיימתי אותו. הרבה שנים עברו מאז, ואני עדיין חושב עליו. יש ספרים שקוראים, נהנים וממשיכים הלאה, ויש ספרים שממשיכים לעבוד בתוכך בשקט.

ריין גינסברגצילום: פרטי