פרשת מקץ- טוב ורע

כל תהליך חזרה בתשובה הוא מורכב ומשלב בתוכו התמודדות גדולה בין הטוב לרע. ישנה שאלה בנושא זה: מהי הדרך הטובה ביותר עבור חזרה בתשובה, האם להשמיד את הרוע ולמחוק כל זיכרון רע מן העבר הישן, או דווקא להגביר ולהעצים את הטוב ע"י זכירת החטאים? ננסה לענות על שאלה זו בעזרת נקודת חיבור מסוימת בין פרשת השבוע לבין חג החנוכה. ישנה מחלוקת גדולה בין בית שמאי לבית הלל לגבי הנס המרכזי עליו אנו חוגגים את חנוכה. לשיטת בית שמאי, הנס הוא הניצחון הגדול במלחמה נגד היוונים. עצם העובדה שמעטים הצליחו להתגבר על רבים, מהווה כמופת עצום. לעומת זאת, לפי בית הלל, הנס הוא הדלקת המנורה בבית המקדש בשמן טהור, כאשר אותו שמן הספיק למשך שמונה ימים. אותן שתי שיטות מציגות את הדרכים לחזרה בתשובה שהבאנו בתחילה. בית שמאי מחמירים וטוענים כי האדם לא יוכל לחזור בתשובה אלא אם הוא ישמיד את הרע בתוכו וילחם בו עד הסוף. אך בית הלל מקילים, וסוברים כי דווקא אפשר לחזור בתשובה ע"י חשיפת האור הרוחני של האדם, "מעט אור דוחה הרבה חושך", והלכה כבית הלל. אבל האם ישנה חשיבות כלשהי לזיכרונות העבר בתהליך החזרה בתשובה? ודאי שכן. ההסתכלות של האדם על עברו, גורמת לו להתרחק מכל דרך רעה, וממילא בסופו של דבר היא מוליכה ומחזירה אותו לדרך הישר. ניתן לראות בפרשת השבוע, כי למרות שעברו שמונה-עשרה שנה מאז שיוסף ומשפחתו ראו זה את זה- יוסף לא מוחק את העבר שלו, אלא הוא מזכיר לו מי הוא, ומאיפה הוא בא, ולאן פניו מועדות כדי להמשיך להתקדם הלאה: "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (בראשית מ"א נ"א-נ"ב). מתוך הדברים האלו, ברור לנו כי הדרך הטובה ביותר לחזרה בתשובה היא בעזרת העלאת הטוב והאור הפנימי ע"י זיכרונות העבר. כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.