כליל (בהרב) בת 29, זמרת ויוצרת, נולדה, גדלה וגם כיום מתגוררת ברמת גן. היא בוגרת ביה"ס למוזיקה רימון ומזה מספר שנים שהיא מוציאה לרדיו את שיריה, מופיעה ברחבי הארץ וסוללת אט אט את דרכה, בזכות הרבה כישרון, כריזמה ועבודה קשה.בימים אלה יוצא אלבום הבכורה שלה, עליו עבדה בשנים האחרונות. לרגל המאורע התכנסנו לשוחח איתה על התחושות ולספר על מופע ההשקה הקרב.
את בטח מתרגשת מאוד בימים אלה עם יציאת אלבום הבכורה שלך, מה עברת בעצם בשנים האחרונות כדי להגיע לנקודה הזאת?
בהחלט מרגש אותי מאוד. בשבע השנים האחרונות כתבתי והלחנתי שירים שנאספו לכדי אלבום. חלקם נכתבו עוד בימים שלמדתי בבית ספר למוזיקה "רימון" ועברו גלגולים שונים של חיפוש ודיוק של הקול שאני רוצה להשמיע לעולם.לקח לי זמן לגבש אותם לכדי אלבום, הופעתי איתם המון – לפעמים לבד לפעמים עם להקה עד שהגיעה הקורונה. באותה התקופה הגעתי במקרה לשחר אליסוף שהפיק את האלבום (למעט השיר "איזה מזל" שהפיק רועי אבני). בגלל הסגרים והאפשרויות המצומצמות, מצאנו את עצמו לוקחים את ההפקה למקום יותר אינטימי וחזרה ליסודות של השירים ואיך שהם נכתבו – בפשטות שלהם, אני עם גיטרה ופסנתר. משם התחלנו לפתח את זה ולהוסיף עוד כלים וקולות.
ההוצאה של האלבום הזה מרגישה לי קצת כמו איזה "סוד" גדול ששמרת עליו וטיפחת אותו המון זמן, אמנם שיתפתי חלק מהשירים ומהדרך שלי, אבל פתאום הלב שלי מוגש לציבור, חשוף לגמרי בלי מסכות בחבילה אחת של אחד עשר שירים שמתארים את שבע השנים האחרונות של חיי, וזה מפחיד, אמיץ,משחרר ומרגש בו זמנית.
שמעתי שהתחתנת לא מזמן, מזל טוב! האם בן זוגך והמשפחה תומכים בך ובקריירה המוזיקלית?
למזלי, זכיתי בחיים האלה. ההורים שלי לא מפספסים אף הופעה ותומכים בי גם אם הדרך שלי מאוד לא פשוטה לעיכול.יש בתחום הזה הרבה חוסר יציבות והרבה השקעה נפשית וכלכלית וזה כל כך לא מובן מאליו.אני מקווה שאוכל להיות שם בשביל הילדים שלי כמו שההורים שלי שם בשבילי.
ובן זוגי, אביב, אנחנו ביחד מהתיכון והוא האדם שמסב לי הכי הרבה השראה וגב תומך לאורך כל השנים, "סופג" את הבכי מהכישלונות וגם מרים אותי כשלפעמים אני שוכחת איך להרים את עצמי.כמו שאמרתי – "איזה מזל" כמו בשיר שלי באלבום.
מה אפשר לשמוע באלבום החדש?
לאלבום קוראים 'זוויות' כי מבחינתי כל שיר באלבום הזה הוא זרקור על נקודת מבט של מערכות יחסים שונות בחיי – ביני לבין עצמי, ביני לבין אלוהים, בזוגיות, עם המשפחה והחברים – אני מאמינה שכל אחד יכול למצוא בהם גם קצת מהמערכות יחסים שלו בחיים.
כתושבת רמת גן כל חייך, איך העיר השפיעה על המוזיקה ועל היצירה?
גדלתי ברמת גן ואני מאוד אוהבת את האנשים כאן.לשבת בביאליק בכיכר מגיל קטן ולראות מבוגרים וצעירים ביחד מאכילים יונים, לרוץ בפארק הלאומי שתמיד מבחינתי הוא המקום האידיאלי לכתיבת שירים והוא מביא לי השראה על בסיס יום יומי.החינוך שאפשר לי ללמוד ולהתפתח גם במקצועות שהם אומנותיים כמו תיאטרון, מחול ומוזיקה ולא רק מקצועות ריאלים. מהבחינה הזאת ובזכות זה אני זוכרת את התיכון שלי "בליך" לחיוב עד היום.
ידוע שלהיות מוזיקאי כרוך בכישלונות וקשיים, האם עד היום גם את חווית משהו כזה?
בוודאי, המקצוע הזה מעביר אותי דרך עמוקה עם עצמי.כמו שיש רגעי אושר כשנכתב שיר או כשיוצא אלבום, או שמישהי שאני לא מכירה בבית קפה אומרת לי שהיא מקשיבה לשירים, ככה יש גם רגעי קושי מאוד גדולים שלא נראים לעין, ברשתות הכול כביכול נוצץ ויפה ורואים רק את רגעי ההצלחה אבל כמו שכבר אמרתי, המקצוע הזה מלווה בחוסר יציבות, המון השקעה נפשית וכלכלית שלפעמים היא מעל היכולת שלי ודורשת ממני לצאת כל פעם מאיזור הנוחות ולמצוא פיתרונות יצירתיים.
מה מבחינתך תיחשב הצלחה ואיך את רואה את המשך הדרך שלך?
יש הרבה הצלחות קטנות בדרך, חשוב לראות אותן. עצם זה שאני יוצרת מוזיקה זו כבר מתנה שאני מאפשרת לעצמי להיות אמיצה מספיק לעבוד בזה.אבל מבחינתי ה-הצלחה היא להיות אמן פעיל במדינת ישראל, להמשיך להוציא את השירים שלי ולהופיע קבוע עם קהל שמגיע להופעות ושומע את השירים.
ובכנות, הדבר הכי חשוב – להצליח ליהנות מהדרך שלי.
ומה לגבי הופעות?
בסוף החודש הקרוב, ב28.09 תתקיים הופעת ההשקה לאלבום בבר גיורא תל אביב הופעת להקה מושקעת וחגיגית בניהולו המוזיקלי של שחר אליסוף שגם הפיק את האלבום. אני מאוד מתרגשת להגיע ולפגוש אנשים פנים מול פנים, להתנתק לערב אחד מכל המסביב ולהרגיש את השירים ביחד.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
