תושב בת ים שזכה לאחרונה בתואר אלוף אירופה שנפצע אנושות, ומלווה בצמידות את החיילים שנפצעו אנושות בשבת השחורה

הנרי חן, תושב בת ים שזכה לאחרונה בתואר אלוף אירופה שנפצע אנושות, ומלווה בצמידות את החיילים שנפצעו אנושות בשבת השחורה

 

לפני כ-7.5 שנים, הנרי חן (29), תושב בת ים בפיגוע דריסה "פגע וברח" בזמן שירותו הצבאי ואיבד את רגלו השמאלית. הנרי שרק לפני חודשיים קבע הישג חסר תקדים כשהפך לאלוף העולם בסקי מים במקצה לאנשים עם מוגבלויות, מקפיד להגיע לבית החולים תל השומר וללוות את מאות החיילים הפצועים שנפגעו ועתידים לעבור הליך שיקום  ארוך וקשה כפי שהוא עבר. "בכל הזמן שאתה נמצא בשיקום,  חברים באים ומחזקים אותך, חבר'ה פצועים עם פרוטזות באים ומספרים איך זה לחיות עם פרוטזה וכיצד החיים שלך הולכים להיראות וזה הדבר שהכי חיזק אותי בשיקום, לראות אנשים כמוני שמנהלים אורך חיים מלא. אנשים רגילים לגמרי, רק עם אקסטרה של אתגרים", הוא אומר.

מאז ה- 7 לאוקטובר מחלקת השיקום בתל השומר הפכה להיות לביתו השני, והוא מקפיד להגיע אליה מדי יום, ומלווה פצועים קטועי הגפים. שניים מהפצועים שהוא מלווה מקרוב הם נועם בן שלוש ושלום שטרית מגדוד 13 של גולני, שנפצעו אנושות בשבת השחורה ב-7 לאוקטובר. כתוצאה מהפציעה בן שלוש עבר כריתה ברגל ימין ושטרית עבר כריתה ברגל שמאל.

במסגרת פרויקט תיעוד לרגל יום ההוקרה לפצועי צה"ל שמתקיים מחר הצטלמו הנרי חן, נועם בן שלוש ושלום שטרית לסרט משותף שהפיק ארגון 'זהות'-איגוד המרכזים לזהות יהודית במשרד החינוך שמדי שנה מתכלל את אירועי יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל שהשנה ייערכו מטבע הדברים במתכונת מצומצמת ויתמקדו בפעילות במערכת החינוך.  "שבוע אחרי שהתחילה הלחימה בעזה כבר הגעתי למיון בתל השומר", משתף חן. "הגעתי לשם דרך עמותת 'הצעד הבא', שביקשו שאתלווה למשפחה של אחד הקטועים. במיון דיברתי עם האם והאחות והסברתי להם שהדרך עוד ארוכה ורק שהוא יגיע לשיקום אוכל לדבר איתו".

 

אנחנו פוגשים את הנרי כשהוא מגיע לשיקום ופוגש שם את נועם בן שלוש, שלום שטרית ופצועים נוספים מהקרבות ומהמסיבה. "שאני פוגש בפעם הראשונה פצוע, אני ישר אומר לו את כל האמת בפרצוף וזה גם מה שמייחד אותי", הוא מחייך. "במפגש הראשון, הם מבקשים לדעת איך זה להיות קטוע רגל ושואלים שאלות טכניות וקונקרטיות על איך אני מתפקד ביומיום, ואחרי המפגש הראשון עם פצוע אני חוזר הביתה ומתפרק.  סבתא שלי שואלת אותי כל הזמן למה אני צריך את המטען הרגשי והנפשי הזה אחרי שכבר עברתי את זה, ובאותה נשימה היא מברכת אותי על תעצומת הנפש שלי".

שטרית, לוחם במסייעת בגדוד 13 של גולני היה באותה שבת בכוננות וישן ליד עמדת המרגמה שנמצאת מחוץ למוצב כשהוא מתעורר מאזעקות 'צבע אדום' בלתי פוסקות. מוקדם החל 'גשם סגול' -מטר בלתי פוסק של רקטות על המוצב. הסמ"ל איתמר בן יהודה ז"ל קיבל הודעה על חדירת מחבלים ולאחר הפוגה במטחי הרקטות, הוא עלה עם שאר הלוחמים על הנגמשים לתקוף מטרות בעזה. "זיהינו מחבל ראשון שעמוד בצמוד לבטונדה על הכביש, אני דורך את הנשק, הולך לאורך הבטון ונתקל במחבל מטווח אפס, שחררתי צרור והוא נפל. אחרי שהוא נפל הסתתר מאחוריו מחבל נוסף שירה לי כדור ברגל, שחררתי לעברו צרור והוא חוסל במקום. באותו רגע אני מבין שאנחנו נמצאים בסיטואציה שלא ציפינו לה ואני שוכב בשלולית של דם, אחרי כמה דקות מגיע עוד מחבל ואני יורה לכיוונו תוך כדי שכיבה וכעבור שעה מגיע עוד מחבל ואני יורה לעברו עד שהמחסנית התרוקנה". בשלב הזה, מבין שטרית שהוא חסר אונים. הוא מצליח לעמוד ומסתתר מתחת לנגמש.  "דיממתי במשך ארבע שעות ללא חוסם עורקים, ועד היום אני לא מבין איך אני עדיין כאן. באותו רגע, אני עוצם עיניים אומר 'שמע ישראל' ותהילים ומתחיל להיפרד מהמשפחה בעל פה. עד השלב שהצלחנו לצאת מהמקום ופינו אותנו בנמר".

מתי הבנת שאין לך רגל?

"מפנים אותי מהנמר ואני רואה שהרגל מנותקת. ואני זוכר שרק מלהסתכל על זה, צרחתי שם צעקה. פינו אותי לבית חולים סורקה והוגדרתי כאנוש. היום אני מבין שאני חי בנס ואין לי זכות להתלונן".

גם נועם בן שלוש, שנמצא שמשרת גם כאן במסייעת 13 נפצע אנושות באותו היום. עם תחילת אזעקת "צבע אדום" הוא מייד נכנס עם הצוות למיגונית במוצב. "אנחנו מקבלים בקשר שיש חדירת מחבלים אלינו ולשני המוצבים האחרים של הגדוד ויוצאים למושב עלומים לעשות פטרול ותוך 100 זמן קצר אנחנו נתקלים במחבלים, וקולט אזרחים ברחובות רצים כשאין סוף כדורים שורקים לידם. אני רואה מחבל שעומד מאחורי השיח ומכוון רובה לעבר המ"מ שלו, המרחק ביננו היה בטווח של שני מטר, ואני מקדים אותו ומוציא צרור מטווח אפס והורג אותו, אך מאחורי הרכב הסתתר מחבל נוסף שירה בי שלושה כדורים: אחד בברך שמאל, עוד כדור סנטימטר מהעורק הראשי וכדור שלישי בחזה, אני נופל על הפרצוף וסופג עוד כדור. אמרתי לעצמי שאני רגע לפני שמבצעים בי וידוי הריגה וקורא 'שמע ישראל'. אחרי כמה דקות מגיעים עוד מחבלים לכיווני ואני מבין שהסיכוי היחיד שלי להינצל זה לשחק אותה מת עד שיגיעו להציל אותי. לאחר מספר שעות הפינוי הגיע והוביל את נועם לסורוקה כשהוא על סף מוות.

איך הרגשת שהבנת שקרטעו לך את הרגל?

"אף קטוע בעולם לא ישכח את הרגע שהוא מגלה שאין לו רגל. הרגשתי באותו רגע שלקחו לי הכול, אך ככל שעוברות השעות אתה קולט שאין לך רגל ואתה לומד שאפשר לחיות עם זה, ורואה את העובדה שאני מדבר איתך כמתנה משמיים לכל דבר ועניין".

לפני התאונה הקשה שעבר הנרי היה גולש גלים מקצוען, אך לאחר קטיעת הרגל והשיקום הממושך, הבין שהוא חייב לנסות לחזור לחיים ולאהבות שלו. שנה אחרי הפציעה הנרי ארגן לעצמו פרוטזה וחזר לגלוש, ובהמשך נחשף לספורט סקי המים בכבלים והתאהב מחדש, כאשר שמונה חודשים לאחר מכן בלבד כבר טס לאליפות אירופה במילאנו וזכה במקום שלישי במקצה לאנשים עם מוגבלות גופנית ולפני כחודשים זכה הגיע להישג מדהים כאשר זכה באליפות אירופה. "הבנתי שמהמקום הכי נמוך שהייתי בו אני עומד על במה של אלופים, וקלטתי שאני רוצה להיות מנטור של אנשים ולגרום להם לפרוץ גבולות פסיכולוגיים. כל בנאדם נכה שאני רואה, אני רואה את השבר שלו- הנכות, אך בזכות המילים שלי אני נותן להם את הכוח לראות את עצמם עומדים על הרגליים, לראות את החזון".

שטרית: "שאני רואה אנשים כמו הנרי, צוחק ורואה את המעשים הטובים שהוא עושה, זה נותן לי את הידיעה כשאני יוצא מפה, אקדיש את חיי לעשיית מעשים טובים וזה מחזק אותי. אני מתכוון לעבוד קשה ואעשה הכל כדי שאחזור ללכת".

בניגוד לשנים הקודמות בהן נערכו מאות אירועים ממלכתיים ופעילויות ברשויות השונות בכל רחבי הארץ, השנה במשרדי הביטחון והחינוך התקבלה החלטה להעביר את הפעילויות בצורה סולידית שתתמקד בבתי הספר הממלכתיים ובממ"דים במערכת החינוך. בהתאם להוראות פיקוד העורף ובאמצעות מערכים חינוכיים שנבנו על ידי מחלקת התוכן בארגון זהות- איגוד המרכזים לזהות יהודית שמשתייך למשרד החינוך יעביר תכנים באמצעות מאות בנות השירות שפרושות בכ-60 בתי המלון בהם שוכנות משפחות המפונים וביחד עם הצוותים החינוכיים יעבירו מערכי שיעור שיעסקו בשאלה: "כיצד נדע להתחזק ולצמוח מהקרבת הפצועים".

מנכ"ל זהות, אלי ליפשיץ: "ההתמודדות של הפצועים היא אין סופית. מידי שנה, מאז החלה המדינה לציין את יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי האיבה, איגוד זהות זוכה ללוות את היום החשוב הזה, מאחר וזו ההזדמנות שלנו להוקיר תודה על הקשיים והאתגרים איתם הם מתמודדים. בעקבות המלחמה, החלטנו ביחד עם משרדי הביטחון והחינוך וארגון נכי צה"ל למקד את היום בתכני עומק לחיזוק הרוח בקרב הילדים והנוער שנחשפו למראות נמצאים מול מציאות ומראות מהתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה היהודית. אין באפשרותנו השנה לקיים את הטקסים הגדולים מאחר וכל חיילנו וחיילותינו בחזית, אבל את עולמות התוכן, החלטנו להשאיר ולהעשיר".