המשנה לראש העיר: "הזמן לא מרפא"

לפני שנתיים בחג חנוכה נהרגה בתאונת דרכים  ג'נט בת ה-63  סמוך למחלף נשרים לאחר חצות כאשר רכב התנגש בה, היא נהרגה במקום. בשבוע שעבר נערכה הפרשת חלה המונית עם הרבנית ליסה דדון לעילוי נשמתה של ג'נט, המשנה לראש העיר אסף דעבול שמקדיש ימים כלילות למען החיילים במלחמה, מספר העשייה הרבה במלחמה היא הצוואה שלה

" ז'נט ז"ל היתה אישה שתמיד הקדישה עצמה למען הכלל" מסביר דעבול "במלחמות הקודמות הייתה מסייעת לכל פונה. במלחמת לבנון הראשונה אירחנו כ- 30 איש מהצפון אצלנו בבית לכ-חודש ימים. באחד מסבבי הלחימה בעזה פתחה את ביתנו ואירחה 19 איש מאשקלון לאורך כל המלחמה. אין לי ספק שלו הייתה בחיים החמ"ל היה מרכז העשייה שלה כך שאני מאמין שאני מגשים את צוואתה

אנחנו אוטוטו בבחירות המוניציפליות. ידוע לכל שז'נט היתה הכוח המניע,, לאחר 30 שנה אתה עושה זאת לבד, מה התחושה? במה מרגישים חוסר?

כיודע ז'נט ז"ל הייתה כל עולמי. חברה, ואשת אמוני . היינו זוג מיוחד. ז'נט ז"ל היתה מנהלת המטה , מנהלת הכספים ולמעשה כמעט הכל עבר דרכה ונוהל ביד רמה. לשמחתי הרבה החליפו אותה ילדיי היקרים, קרן , שי , אלמוג ובני הזוג. כמו כן הצטרפו חברים טובים מאוד שלנו וכן תושבים רבים שמסייעים בכל. החיסרון שעדיין הכי קשה לי הוא בהתייעצויות שלי איתה , היכולת שלה לפתור משברים וכמובן התמיכה בימים קשים.

מה גילית במהלך השנתיים האלה על עצמך מאז שז'נט נהרגה

אין יום שז'נט ז"ל לא חסרה לי , עם הזמן החור בלב רק גדל.  היום , תאריך 13.12.2023 זהו יום ההולדת של ג'נט ז"ל . קרן ביתי היקרה שמה בלון על הקבר. אין כואב מזה .

במהלך השנתיים הללו גילתי איזה משפחה טובה וחזקה יש לי, נחשפתי לעוצמות שהיו לה לז'נט ז"ל אינני מבין איך היה לה זמן וכוח לטפל , לדאוג ולתפקד כאישה , כאמא , כסבתא וגם בעבודה שלה כעו"ד ומורת נהיגה. את כל תקפידיה אלה מילאה בצורה מופתית ותמיד באהבה רבה.

 אתה פועל רבות מאז השבעה באוקטובר, הפכת את הבית לחמ"ל,  מאיפה הכוחות להכל יחד?

בכל מלחמה שבה לא הייתי מגויס לצבא גייסתי את עצמי לסיוע לזולת. בתחילת המלחמה היה כאוס גדול מאוד וואקום עצום שהיה חייב למלא אותו. קיבלתי פניות רבות מאנשי צבא ומתושבי העוטף , המדינה לא תפקדה ולכן החלטתי לקום ולעשות. הקמתי חמ"ל אצלי בבית ויחד עם מתנדבים רבים גייסנו תרומות רבות, בתחילה רק לצבא ולתושבי הדרום ולאט לאט התרחבנו ליחידות גם בצפון. במקביל הוריתי לשכן במעונות הסטודנטים משפחות מפונים, 43 איש ודאגנו להם לכל מחסור מבוקר עד לילה. בהמשך פנו אליי תושבי העיר בני הגיל השלישי, אמרו שהם חוששים לצאת מהבית לרכוש תרופות ומזון , כך שבאיזשהו שלב החלטתי להסב את מרכז פעילות החמ"ל לאוכלוסייה זו. יצרנו קשר באופן יזום עם בני הגיל השלישי בעיר והצענו להם סיוע במגוון דרכים. רכישה והבאת תרופות עד לפתח הבית, סיוע בתיקונים דחופים בבית , חבילות מזון לפתח הבית ועוד. דבר נוסף שסיפקנו הוא הנגשת שירותים קיימים , פסיכולוגים ואנשי מקצוע מהעמותות לבעלי הצורך. עם הזמן הפעילות התרחבה למשפחות מילואים ומשפחות מעוטי יכולת בעיר . כל הפעילות הזו נותנת לי סיפוק רב ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל התורמים והמתנדבים הרבים שעזרו לנו לסייע לכולם , ברצוני להדגיש כי פעילות החמ"ל ממשיכה גם בימים אלו.

אין ספק שכוחנו באחדותנו.