ראשון לציון: כך ניצל בנס בנה החייל של הפעילה החברתית

היום השישי למלחמה וארץ שלמה מבכה על בניה ובנותיה, בראשון לציון מובאים למנוחות בימים האחרונים חיילים וחיילות ונערים ונערות שיצאו לבלות במסיבה ונטבחו על ידי מרצחים שפלים.

גם סיפורי ניסים וסיפורי גבורה אנו שומעים, אחד מהם הוא סיפורה של הפעילה החברתית ויו"ר הנהגת ההורים בגמנסיה הראלית בובה לוי אשר בנה נתקף בגבול הרצועה בבסיסו הצבאי ע"י חוליית מחבלים שפתחה עליו ועל חבריו בירי ובנס גלוי הוא הצליח לברוח ולהשאר בחיים.

 

"אני מדברת ובוכה, הימים קשים" אומרת לוי לגל גפן ראשון לציון "אבל חובת פִּרְסוּם הַנֵּס היא שלי".

לוי היא אמא לשני חיילים בן ובת ושני ילדים נוספים תלמידי הגמנסייה הראלית

"אני לא מפסיקה להודות לה' שהחזיר לי את הילד שלי מהתופת בנחל עוז, שבנס הבת שלי לא סגרה את השבת בבסיס זיקים"

 

מה קרה שם?

בשבת הארורה ה 7.10.2023 בשעה 6:33 בבוקר קיבלתי את הטלפון הכי מפחיד בעולם מעבר לקו בני נועם "אמא רק שתדעי שאני אוהב אותך תוקפים אותנו מכל מקום, אם אני לא חוזר הביתה תדעי שאני אוהב אותך" עד היום פחדתי לפרסם את סוף השיחה כי חששתי מהנורא מכל.

במהלך יום השבת נועם שלח לנו הודעה שהוא הגיע לשדרות ושיש מחבלים, הוא הגן על קבוצת נערים שנקע אליהם במקרה,  מידי פעם שלח  "לייק" שנדע שהוא בסדר ההתכתבות איתו הייתה בהתאם לקליטה.

השעות הארוכות מורטות העצבים כשיובלי בבית בוכה, החברים שלה בזיקים נטבחים בזה אחר זה, חברים אחרים שולחים לה סרטוני פרידה.

בין המתח והחרדה על נועם לנסות לנחם ולהרגיע את יובל כשעוד שני ילדים נוספים בבית בוכים ולחוצים, לא ידעתי את נפשי, פרסמתי פוסט קיבלתי חיזוקים ביניהם מחברתי היקרה ליאת כרמי שעודדה אותי שגם אורי נמצא בנחל עוז ויהיה בסדר, לצערי היום אני הייתי צריכה לנחם אותה כי אורי נפל בקרב

בשבת לפנות בוקר הקשר עם נועם חודש מהשיחה הבנתי שהקשר עם חבריו ומפקדיו נותק ועם מי שהיה קשר נתן לו הוראה אחת "תדאג לצאת מזה בחיים"

ביקשתי מנועם לשלוח לי מיקום, ביחד עם אבא שלו יצאנו באמצע הלילה להחזיר את הילד הביתה, לא חשבנו על הסכנות, חשבנו רק איך מחזירים את הילד.

כשנועם חזר הוא היה כבוי, זה לא הבן שלי העיניים ריקות, חניתי את הרכב  בחניה ואז הוא פרץ בבכי "אמא הייתי בטוח שאני לא אראה אותך יותר" "ברגעים הקשים דמיינתי אותך לידי", לפני שעלינו הביתה ביקשתי מנועם להגיד מזמור לתודה, תודה שיצא מזה בחיים.

הוא סיפר מה קרה שם?

הוא עשה את הפטרול הרגיל כמו בכל יום ב 5:00 בבוקר לפתע קפצו עליהם עשרות מחבלים באופנועים ורגלית, תקפו אותם מכל כיוון זרקו עליהם RPJ, ירו עליהם, נועם נסע כמו מטורף דרס את מי שיכל ונס ביחד עם 3 חיילים נוספים לכיוון שדרות, כשהרכב עלה באש וכבר לא יכלו לנסוע עוד קפצו מהרכב,  שם נתקלו במקרה בקבוצת נערים שהיו במתנ"ס ונמצאים לבדם בעוד המחבלים מסתובבים, נועם וחייל נוסף החליטו על דעת עצמם לאבטח את הנערים הכניסו אותם לממ"ד ודאגו לשמור על השקט תוך שהם דרוכים עם הנשק.

עד השעה 22:00 הם היו ללא אוכל וללא שתיה, מטילים שתן בבקבוק ושומרים על שקט מוחלט.

לאחר שהצליחו למצוא חלון זמן לפזר את הנערים למס' מקומות מוגנים, נועם נכנס לאחד הבתים וחיכה שיצאו רכבים מאזור שדרות.

לפנות בוקר נועם הגיע לבסיס אחר ומשם הגענו לקחת אותו הביתה.

מה התחושה שלך כאמא?

הודיה. תודה לך ה' על הנס הפרטי שלנו, תודה לך ה' ששמרת לי על הילדים שלי, תודה לך ה' שיובל לא סגרה חג בבסיס.

ביום חמישי שעבר נסענו כל המשפחה המורחבת לקברי צדיקים, בין הבקשות ביקשתי שאלוהים ישמור לי על הילדים שלי- והוא שמר. הוא ממש שמר.

נועם שלי חזר עם נזק נפשי גדול, אבל הוא חזר. הוא חזר! את כל השאר אני אדאג לתקן אבל הילד שלי בבית

אני כל יום שומעת עוד ועוד סיפורים מהשבת הארורה, מבינה מה הבן שלי עבר בתוך התופת.

בכל יום אנחנו מגלים על עוד חברים שנרצחו, כמה עצוב, כמה כואב, לא נתפס. תודה לך אלוהים על הנס הגלוי

איך מצליחים להתאושש?

פתחתי יחד עם הורי הגימנסיה הראלית חמ"ל במקום שאנו מרכזים בו אוכל ובגדים ומעבירים לחיילים ולעוטף עזה, ההתנדבות עוזרת ומשכיחה מעט את הכאב, יש הירתמות מדהימה של תושבים וזה מחמם את הלב