ראשון לציון: כך נבנה "קבוצה נחמדה"

עו"ד מומי רבינוביץ'

להתחרות עם יואב צור בכתיבה ("אוהד שרוף" ועורך כל עיתון טוב שהיה במדינה הזו אי פעם), זה כמו לשחק כדורסל אחד על אחד מול מייקל ג'ורדן, אבל בכל זאת אנסה להביע את דעתי בעניין קבוצת הכדורגל של הפועל ראשון לציון.

עד שנות ה-70 הפועל ראשון הייתה קבוצה ש"מתנדנדת" בין הליגה השנייה (אז ליגה א') לליגה השלישית (אז ליגה ב'). ולמרות זאת, אלפי צופים היו נוהרים בכל שבת ל"מגרש הפחים" בקצה העיר (כיום המרכז של המרכז), כדי לראות את יפת שלום, יוסקה בקר, דני ימפולר, זאביק ברוך, זאב נחמוני, מדמוני, אברמלה סולרסקי, זליקוביץ' ואחרים משחקים נגד אימפריות ספורטיביות כמו הפועל מרחבים, הפועל מבועים, הפועל אילת, הפועל מרמורק, מכבי שעריים וכו'.

בניגוד לקבוצת הבוגרים, קבוצת הנוער של הפועל ראשון הייתה מדורגת כבר אז בצמרת הליגה העילית לנוער והייתה אחת הקבוצות הטובות בארץ, עם המאמן אורי הילמן ומאמן הנערים בני שלום.

יום אחד החליטו קברניטי הקבוצה לנקוט במהלך הרפתקני: הם העלו בבת אחת ארבעה שחקנים בני 17 מקבוצת הנוער ישר להרכב של קבוצת הבוגרים. ולא סתם שחקנים אלא שחקנים בתפקידים הכי חשובים בקבוצת כדורגל: שוער ו-3 קשרים. אלה היו השוער אפרים ויימן והקשרים אלי מדואל, הלל מנשה, ועבדכם הנאמן (הפועל השחור).

את המשחק הזה שבו ארבעתנו עלינו לבוגרים, נגד הפועל חולון האימתנית של מישקה לפרדון, אלכס שפרינגר, קובי זיתוני, קליין ויעקב רודיק, אני כמובן לא אשכח לעולם (נגמר 1:1), וכשראיתי לפני שבועיים ביום שישי את יעקב רודיק בפרדס שלי, "פרדס רבינוביץ'" – כמעט התעלפתי מהתרגשות (למרות שחלפו "רק" 53 שנים).

למען הגילוי נאות אציין שפרשתי לכמה שנים בגיל 18 כדי לעשות שירות צבאי משמעותי, וחזרתי לשחק רק על סף עליית הקבוצה לליגה הראשונה, תחת המאמנים אורי הילמן שאימן אותי בנוער כאמור, ונינו ברגיג ז"ל, האחד והיחיד שעזב אותנו השנה בשיא אונו.

בכל אופן, כולם חשבו באותה שבת שבה הוקפצנו לבוגרים שהקבוצה השתגעה, אבל בדיעבד הסתבר שזה המהלך שהפך את הפועל ראשון מקבוצה ש"מתנדנדת" בין הליגה השנייה לשלישית, לקבוצה ה"מתנדנדת" בין הליגה הראשונה לשנייה, כולל אפילו התמודדות על אליפות המדינה מול הפועל תל אביב, עם אותם 17 משחקים ללא הפסד שעליהם מדבר יואב (כמעט כמו לברקוזן…).

אז מה הפלא שהיום, ערב המשחק המכריע מול בני שפרעם שיקבע אם הקבוצה תישאר בליגה השנייה או תרד לליגה השלישית, כולם שואלים את עצמם: איפה טעינו? מה קרה? מה אפשר לעשות כדי להחזיר "עטרה ליושנה"?

אז תסלחו לי על העמדה שאני עומד להביע כאן, אך בכל זאת אביע אותה: צריך להבין שלקבוצת כדורגל יש די.אנ.איי. ממש כמו לבן אדם. הדי.אנ.איי. של בית"ר ירושלים זה לא הדי.אנ.איי. של הפועל ראשון. אנחנו קבוצה נהדרת, עם אנשים טובים, עם אוהדים נחמדים שאוהבים לבוא וליהנות מכדורגל, למחוא כפיים, לצעוק "ראשוניה" ו"אל אל מדואל, הללויה להלל", לקלל קצת את השופט (אבל בעדינות), וללכת הביתה בשקט וברוגע (יש האומרים: "קהל קונצרטים") – חוץ כמובן מהמשחק המפורסם בבת ים שבו האוהדים, בראשות יהודה חג'ג' ירום הודו, פרצו את הגדרות, רדפו אחרי צבי שריר (השופט), ופוצצו את המשחק… הפועל ראשון היא קבוצה שלא תזרוק אבוקות, לא תפוצץ משחקים ולא תרביץ לאוהדים של הקבוצה היריבה.

קבוצה נחמדה, אמרנו?

אז כן, אני אוהב את הסגנון הזה וגם כשחקן תמיד ניסיתי לשמור על העיקרון "האדם לפני הכל", אבל עם נחמדות ומחיאות כפיים לא לוקחים אליפות…

מחנכים? כן, נהנים? כן. אליפות? לא. אז אני מציע שלא תנסו להפוך את הפועל ראשון לאימפריית כדורגל. היא לא תהיה מכבי תל אביב. גם לא הפועל תל אביב או מכבי חיפה או בית"ר ירושלים. זה סתם קרב אבוד ובזבוז כסף.

מה שכן צריך לעשות זה לטפח מאד את הילדים, הנערים והנוער. לייצר אווירה של קבוצה מלאת אהבה ושמחה, להחזיר את הבנים והבנות של אותם אוהדים נפלאים שליוו את הקבוצה עד שנות ה-80 למגרשים, ולהפוך את הפועל ראשון לדוגמא לקבוצת כדורגל ששומרת על ערכי הספורט – לאו דווקא לקבוצה שלוקחת אליפויות וגביעים.

גם אל תשכחו שראשון סמוכה לתל אביב והמרחק ל"בלומפילד" הוא רבע שעה נסיעה (בתנאי שהמשחק בשבת…), אז מי שרוצה לראות חגיגות אליפות – שייסע לשם…

אני מסכים עם יואב צור (מייקל ג'ורדן של העיתונות) שעל ראש העירייה לקחת את היוזמה לידיים, אלא שלדעתי הוא לא צריך לנסות להפוך את הקבוצה לאימפריית כדורגל – הוא צריך להפוך אותה לאימפריה של בני אדם, שבכל הארץ יראו בנו דוגמא לאיך מנהלים קבוצת כדורגל באווירה שונה ממה שאנחנו רואים כל שבת על המגרשים שלנו.

ויש לנו יתרון יחסי עצום: יש לנו ראש עירייה שהוא הבן של פיני קינסטליך הענק, כוכב כדורגל בפני עצמו. כבנו של פיני, לא צריך להסביר לו מה יכולה להיות התרומה של הספורט בכלל והכדורגל בפרט לחברה בכלל, ולאישיותו של אדם, בפרט.

בינתיים, שיהיה בהצלחה נגד בני שפרעם בשבת וניפרד בברכת "ראשוניה, ניה, ניה".

• הכותב הוא כדורגלן עבר בהפועל ראשון לציון ועורך דין