התארגנתי. וידאתי שהכל מוכן למשימה הקטנה והפשוטה שלי. הצוות מאורגן לשלושה ימים רצופים של פעילות. הלקוחה אישרה בפניי שבעלה באמת לא מעוניין להצטרף כמו שקיווינו. הוא גם לא שינה את הרגלי "העבודה" שלו. היא נתנה לי את השעה המדויקת שהיא מתכוונת לצאת מהבית ביום הביצוע. כמו שאני אוהב. תיקתוק מושלם אלא ש…
אובססיבי לנייד
זה החל חודש קודם לכן. ניצה, שמתגוררת באחד הישובים המקסימים של הצפון המרוחק, התעקשה שניפגש. "אני אגיע אליך" אמרה בלי לספור את מאה וחמישים הק"מ שמפרידים בינינו. עד כדי כך היה חשוב לה שנטפל בזה ברצינות ובהקדם. יומיים לאחר מכן התראינו. הסיפור, על פניו, לא שונה מכל האחרים: נישואים של כמעט שני עשורים, שני ילדים, משכנתא ועניינים, ולבסוף גם בעל שנחשד שהחל לפזול לצדדים. יצא לי בחרוזים.
מה שכן שונה היה. לא הרגשתי כיצד היא מבולבלת או חסרת ודאות. היא הייתה מאד מכוונת למטרה שלה. לתפוס אותו על חם ולגמור את הסיפור הזה. ההחלטה לא באה לה בקלות. זה זמן רב שהיא התלבטה והתייסרה, עוד לפני שהחלה למצוא את הסימנים הקטנים שגרמו לה להבין "שהמשחק" שלהם מכיל שחקנים נוספים. לבסוף, נפל לה האסימון. היא לא מתכוונת לשבת ולחכות לסטירת לחי. היא תעשה את הצעד למען החיים שלה, למען ילדיה, ואולי גם לה יאיר המזל בפרק ב של החיים.
כששמעתי את כל נסיבות המקרה, הבנתי מדוע היא חושדת. הוא נותן לה סיבות רבות לעשות את זה. למשל, כשפתאום הוא נהיה אובססיבי למכשיר הנייד שלו, עוד רגע הוא גם ישים אותו בתוך כיס הפיג'מה כשהוא הולך לישון, עד כדי כך הוא צמוד אליו. פעם אחת, כשהוא התקלח, היא הצליחה להגניב מבט אל תוכן ההודעות האחרונות שלו. ההודעה שקראה הדליקה אותה, אבל היא שמרה על איפוק "תודה על אתמול. אתה חמוד כרגיל. אוהבת". היא ראתה שההודעה נשלחה מבחורה בשם שרונה, אולם לא ידעה איך לשלוף את המספר מספר הטלפונים שלו.
נסיעה לדרום
יאיר הוא אדריכל פנים במקצועו שלפני כמה שנים פתח משרד עצמאי באזור מגוריו. עבודה תובענית למדי, אשר גם דורשת ממנו שעות רבות על חשבון זמן המשפחה, בכדי להיפגש לסקיצות ותכנון עם לקוחותיו. לאחרונה המצב החריף והוא כמעט כל ערב נעדר מהבית. על פניו, לא ראיתי שיום אחד עדיף על אחר. "עוד השבוע אפשר לגמור את התיק הזה" הבהרתי, אלא שניצה מצאה הזדמנות אחרת. למשפחה שלה יש יחידת נופש באילת, והיא מתחלקת עם אחותה בשבוע החופשה. ניצה לוקחת את החלק הראשון של השבוע, ואחותה את היתר. "בוא נחכה לזמן שאסע בסוף החודש" דרשה "אני מכירה אותו. הוא לא מצטרף לחופשות באמצע השבוע, בגלל העבודה". זה באמת היה רעיון טוב. כך, כשזמנו פנוי ואשתו נמצאת בקצה השני של המדינה, אפשר יהיה לפתור את זה מהר. נתתי לה כמה משימות, כשהראשונה ביניהם הייתה ללמוד איך להוציא את הטלפון של שרונה מהנייד שלו. עברו כשבועיים ויצאתי עם שי החוקר לדרכי. לקחתי לנו צימר לכמה ימים והתחלנו לפעול כשניצה יצאה לדרכה לכוון אילת. יאיר יצא לא הרבה אחריה. הוא נפגש עם כמה לקוחות וחזר הביתה. למחרת, שוב לקוחות. הוא הסתובב איתם אצל כמה ספקים שלו, שעתידים למכור להם מרצפות ואביזרים שונים לביתם החדש. הוא עשה סיבוב של כבוד אצל הוריו, וחזר לביתו. זה לא היה סימן טוב. את היום הראשון יחסנו ללא יודע מה, אבל היום השני?! מה השתנה?! הייתי בטוח שהוא לא מרגיש בנו, כיוון שגם שמרנו עליו מרחוק וגם הוא לא עושה כל סימן של חשד או בדיקה שעוקבים אחריו. שלחתי את שי לכתובת של שרונה לבדוק אולי גם היא מסיבה מסויימת לא פנויה. אולי היא נסעה? אולי מבקרים אותה משפחה? שי חזר עם תשובה שהיא בבית עם ילדיה. טוב, גם תמיד יכול להיות שהם סתם רבו, אך את זה לא יכולתי לדעת. ישבנו יום נוסף שלא חידש לנו דבר.
עבודת הלילה
ניצה לקחה את זה בקלות. ממילא למחרת היא חוזרת כך שההזדמנות שלנו פגה. שי חזר למרכז ואני החלטתי לנצל את הצימר לבילוי משפחתי. אשתי ארזה את הילדים והצטרפה אלי. לאחר שניצה חזרה לצפון מצאתי מועד להיפגש איתה כדי שנדבר. היא השלימה עם התוצאה. בדיעבד, תמיד אפשר לראות מה הדבר הנכון יותר לעשות. מוזר היה שהוא בחר לא לצאת בלילות לעבוד. החלטתי לעשות עוד מעשה. כבר באותו ערב, יאיר שוב יצא לעבודת הלילה שלו, והחלטתי להיות בעקבותיו. התוצאה לא איחרה לבוא. הוא נסע ישר לכתובתה של שרונה, ואסף אותה. הם נסעו יחד אל העיר הקרובה, ונכנסו למסעדה שקטה. כנראה בגלל רצף הימים שהם לא התראו, הם התקשו לשמור על איפוק ולא הפסיקו לגעת זה בזו. לאחר מכן, הם חזרו לדירתה. הם שוחחו מעט בתוך הרכב ולא הפסיקו להתנשק. זה נראה היה כאילו הוא מתלבט אם לעלות אליה או לא. הוא נכנע. הוא עלה לדירתה, והאורות בדירתה כבו לאחר זמן קצר. קצת לאחר חצות, נדלק אור קטן וכמה דקות לאחר מכן הוא הגיח החוצה וחזר לביתו.
זה באמת היה מוזר. היה לו שלושה ימים של הזדמנות לפגוש אותה בנוחות, אפילו בביתו שלו אם רק רצה, והוא השתהה. ממש לא אופייני. ניצה דווקא ראתה את זה אחרת. "אם תחשוב על זה" הסבירה "זה הגיוני. את רוב החברים שלו תפסו על חם ככה. הייתי צריכה לחשוב על זה". מסתבר שיאיר שלה איש חכם. הוא למד מהניסיון של חבריו, והבין שהזמן הכי טוב שיתפסו אותו הוא בזמן שניצה והילדים נוסעים לחופש. הוא בחר להתאפק שלושה ארבעה ימים, ואז יחזור לסורו. גם אני בחרתי להתאפק יום אחד נוסף…
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
