זה רעיון לא חדש לנילי, שאולי יש מישהי שם אחרת ברקע. היא לא ידעה פרטים ספציפיים, אלא בתוך תוכה הרגישה והעדיפה לא לתת לזה ביטוי. הכוונה הייתה לא להביא את זה לרמה של ידיעה ברורה ומחושית. "מה שלא יודעים – לא כואב", גם היא הייתה מאלו ששיננו זאת לעצמן, מבלי להחליט אם משפט זה עונה בצורה נכונה לתחושותיה. בכל זאת, זה בהחלט כאב גם כשהיא הדחיקה את זה. היא ידעה למה היא עושה את זה.
הגבר היחידי
במשך שלושים וחמש שנים, הם עברו הרבה דברים ביחד. בין אם זה בכל מה שקשור לילדיהם, שהיו מאתגרים ומורכבים ועד לבעיות של בריאות ופרנסה. את הכל הם עברו בהצלחה. שלושת ילדיהם בגרו ועזבו את הקן, כאשר כל אחד מהם בתחילתו של קריירה עצמאית. היא ועמוס בעלה התגברו על כל מכשול בריאותי, והתייצבו כלכלית לאחר שהיא קיבלה את חלקה בירושה של הוריה. הדבר היחידי שהיא לא פתרה מעולם זה את התחושה הזו, שהיא לא לבד בחייה של בעלה. כמה שהיא לא ניסתה להתעלם מזה, זה כמעט תמיד היה שם. זה הציק כמו כאב ראש קטן, אבל היא לא העזה לדבר על זה או לבדוק זאת. "ומה אני אעשה אם זה באמת נכון?" שוחחה על זה עם האדם היחידי שידע על תחושותיה, וזאת חברתה טובה. אותה אחת לא הבינה אותה. "איך אפשר לחיות ככה?!" החזירה לה החברה בשאלה.
ברבות השנים נילי הבינה שבגלל שהיא התחתנה בגיל צעיר, ועמוס הגבר הראשון והיחיד בחייה, היא פשוט תלויה בו. זאת לא תלות כלכלית, אלא תלות רגשית או סתם כוחו של הרגל. היא לא מסוגלת לראות את עצמה בלעדיו ובטח לא בזרועותיו של גבר אחר. מבחינתה, גילוי האמת עשוי לגרום לפרידתם. היא לא רצתה את זה. למעשה, פחדה מזה. מאוד.
"איך אפשר לחיות ככה?!" ענתה לחברתה "פשוט אפשר. עובדה". המון שיקולים עברו בראשה. היא רוצה לשמור על שלמות המשפחה. היא פוחדת להיות לבד. זה מגיע לרמות של חרדת נטישה מבלי שהיא אפילו מבינה למה זה כל כך חזק עבורה.
זמן לעכל
אני מניח שאם משהו לא היה משתנה, היא יכלה להעביר ככה את כל ימי חייה. לצערה, החיים דינמיים מדי מכדי להישאר באותו מצב. עמוס החל לאחרונה לשנות את אורח חייו. אם עד כה נהג לשהות כל ערב בבית במחיצתה, הוא החל לצאת מדי פעם בערבים. "הולך לשתות משהו עם חברים" הסביר לה, מבלי שהיא ידעה עם מי. היא לא העזה לשאול. השיא הגיע כשהוא לא חזר הביתה לישון. "פדיחה…שתיתי הרבה אז נרדמתי אצל חבר" טען בפניה וזה כבר הביא אותה אל הקצה. היא רתחה מזעם ולא חסכה במילים לרבות חשדותיה. כל מה שהדחיקה וצברה במהלך השנים, יצא עכשיו בצורה מרוכזת וחסרת מעצורים. "אנ'לא יודע מה את רוצה" הוא לא התרגש מדבריה "בן אדם קצת חי ושותה. זה הכל. לאן את לוקחת את זה?!".
אחרי שנילי נרגעה קצת, שוב השתלט עליה הפחד לאבד אותו והיא שינתה את הטון. הם אמנם השלימו אבל עמוס חזר במהרה לסורו. נילי, לסירוגין, שלטה ולא שלטה בתגובותיה. זה מה שהביא אותה בסופו של דבר אלי. היא החליטה שמגיע לה לדעת מול מי היא מתמודדת.
החקירה הייתה קלה וקצרה. עמוס בכלל לא לקח את האפשרות שהיא תעקוב אחריו וקל היה לצפות מראש את הזמנים הנכונים למעקב אחריו. אחרי יומיים של פעילות היו לי עבור נילי את כל הפרטים, התמונות וההוכחות לקשר הרומנטי האחר שלו. כשמסרתי לה את החומרים היא שמרה על ארשת פנים קרה וקשוחה. כל ניסיון שלי לדבר איתה באותו רגע היה מיותר. היא לא ידעה מה לעשות עם זה, ולכן לקחה לעצמה את הזמן לעכל את זה.
האישה האחרת
כשנפגשתי איתה לקבל את התשלום האחרון היא כבר הייתה נינוחה יותר. עד כה לקוחותיי במצב דומה בוחרים לשקם את הקשר או שהם פונים לגירושין. נילי בחרה אחרת. היא ניגשה לעמוס עם הממצאים ואמרה לו שהיא מסכימה. היא הפכה את המעשה האסור למותר. היא אמרה לו שאין לה כל בעיה שימשיך את הרומן שלו עם האישה האחרת, ובלבד שלא יפגע בשלמות הבית והמשפחה. זה אומר שהוא לא חייב להסתיר את זה מפניה והיא פשוט תחלוק אותו איתה. אני משוכנע שהרבה נשים מרימות עכשיו גבה על הבחירה הזאת שלה.
הסידור החדש עבד לא רע. עמוס לא היה צריך להסתיר וזה הרגיע את הרוחות. זה גם מה שגרם שהוא ישהה יותר בבית, אבל הוא הלך מתי שנוח לו מבלי שהוא צריך לתת הסברים ותירוצים. אחרי מספר חודשים היא התחילה להבין את המחיר של מעשיה. מכיוון שהוא לא צריך להסתתר יותר, הוא בילה עם האחרת בפומבי ולכן נחשף יותר גם בפני אחרים. נילי החלה לקבל טלפונים ממכרים שראו אותו בחברת מישהי אחרת. "תודה שהודעת לי" הייתה עונה בנימוס. היא כמובן לא נתנה הסברים כי לא רצתה שהעולם ידע על ההסדר שלה עם בעלה "אני אטפל בזה" ולא הייתה עושה עם זה דבר. לא רחוק היום וזה הגיע גם לילדיה.
באופן אישי אני מאמין שמה שגרם לשינוי הבא לא נגרם בגלל שהיא הסכימה לרומן, אלא בגלל שזה הגיע ממקום של פחד ותלות. אותה תלות ששיתקה וניהלה אותה, ולפי זה החליטה את החלטותיה. ההסכמה לחיים החדשים הללו לא היו ממקום כן ואמיתי אלא כברירת מחדל שאמורה לגרום שלא תהיה לעמוס כל סיבה לעזוב אותה. זה לא עזר לה. אחרי שנים בודדות הוא החליט שהוא עוזב בכל מקרה. גם כשהוא לא צריך לשקר לה, הוא עדיין הרגיש שהוא צריך לשקר לסביבה.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
