זה לא תפקיד נעים לטפל בצרותיהם של אחרים, אבל זה מה שבחרתי לקחת על עצמי בחיים ומישהו בתכל'ס צריך לעשות את זה. מה שלא תמיד אני יודע, זה איפה מסתתרת הצרה האמיתית בקרב לקוחותיי. ככה היה עם ציונה וזה התחיל דווקא כשפגשתי אותה כדי להציג בפניה את תוצאות החקירה. "זה לא יכול להיות!! אבל איך זה מסתדר?! אנשים אמרו, דיברו…" ציונה התעקשה שאמשיך לחקור ואעמיק את הבדיקה שלי. היא לא האמינה שאלו יכולים להיות הממצאים הסופיים.
שבוע קודם לכן לקחתי ממנה את פרטי המקרה שלה. זה לא חדש לציונה שבעלה הוא, מה שנקרא, בחור "שובב" ואפילו שהאמת מעולם לא היה הונחה בצורה גלויה על השולחן, זה תמיד שם באוויר. השיחות שלהם נסבו על הרעיון הכללי, ומבלי שבעלה הודה בזה אי פעם, הוא תמיד מצא את המילים המדויקות להרחיק אותה מעליו. "במה את מתעסקת, במה?!" אמר לה לא פעם "במקום לחשוד בי כל הזמן, אולי פשוט תראי כמה טוב אני עושה בבית?! אני לא אבא טוב?! לא מפרנס טוב?!". והאמת, שלא היה לה מילה רעה להגיד עליו בנושאים הללו וזה כנראה מה שגרם לה להדחיק את ענייני החשדנות.
התוספת החדשה
הפעם, כשבאה אלי ציונה הייתה נחושה מאי פעם. זה כבר לא היה חשד אלא היא מצאה אצלו בטלפון צילומי מסך עם הודעות ישנות. זה כבר לא השאיר פתח לספק כלשהוא או דמיון. ההודעות דיברו בעד עצמן. הבחורה שכתבה לבעלה את ההודעות עדכנה אותה במצב ההיריון שלה, ונראה שבעלה מנסה להתנער מאחריות גם על זה. ציונה רצתה שאחקור עבורה על האישה הזאת.
לא היה טעם לבצע מעקב אחרי הבעל, כי לא ידענו מתי נכתבו ההודעות הללו ויתכן מאד שמדובר על משהו שקרה כבר מזמן. זה שהבעל מתנער מאחריות רק מחזק את זה שסביר שלא נמצא כרגע דבר ביניהם. מה שציונה רצתה לגלות אם אותה אחת בהריון ממנו או יותר גרוע מזה, שהיא כבר ילדה. היה הגיון רב לברר את המידע הזה.
מספר הטלפון שציונה שלפה מההודעות עזר לי למצוא את יוליה, ואת כתובת המגורים שלה. הופתעתי שהיא גרה רחוק יחסית לביתם של ציונה ובעלה, אבל זה עדיין היה סביר, ביחוד שיוליה עברה לשם לפני כשנה וחצי. כשהגעתי לכתובת, החלטתי לשוחח עם שכנים, ורק מעט הכירו אותה. אחד מהם ציין שיש לה שלושה ילדים וידע להצביע לי על החניה שלה בבניין, כי ככה הוא יודע מתי היא בבית ומתי לא. בבדיקות אחרות שלי מצאתי רק שני ילדים בגיל תיכון ושום רמז על ילד או ילדה קטנים. כשהגעתי לשלט הדירה של יוליה, הוזכר שם שמה של יוליה ושמות של שני הילדים שידעתי עליהם, והיה כתוב גם שם נוסף. הערכתי שמדובר בשמה של התינוקת הטריה. התחושה התחזקה עוד יותר, כאשר מצאתי את רכבה של יוליה ובחלון האחורי שלו היה שלט "תינוק ברכב".
עכשיו כשהיו בידיי את כל הרמזים האפשריים, חשבתי שנכון יהיה לברר יותר מידע על התוספת החדשה. למחרת, ביקרתי שוב בכתובת בשעת בוקר מוקדמת כדי להתחקות אחריה. חשוב היה לי לראות אותה עם התינוקת שלה, וקיוויתי שידיעה כלשהי על סדר יומה יספק לי רעיון כלשהוא איך לדבר איתה על אביה הביולוגי.
חזק ומשפיל
כשראיתי אותה לראשונה, היא לא נראתה בהריון או אחרי לידה. המפתיע, שלא ראיתי אותה עם ילדה קטנה אלא תמיד לבדה. לא ביום הראשון וגם לא ביום השני. בזמן הזה הספקתי להכיר את שני הילדים האחרים שלה אבל שום רמז לילדה קטנה. חיפשתי נקודת תצפית מתאימה לכוון מיקום חבלי הכביסה שלה ולא מצאתי תלויים שם בגדי תינוקות או חיתולי בד. חשבתי שאולי הילדה נשארת מאחור עם מטפלת אבל כשהתקשרתי הביתה כשיוליה הייתה בחוץ, לא היה כל מענה מהדירה שלה. זה הביא אותי למקום גדול של ספק. החלטתי להתקשר ליוליה בסקר מפתה, שם היא סיפרה לי שיש לה רק שני ילדים בוגרים. ליתר בטחון תשאלתי שוב שכנים בכתובת ומצאתי את השכן הקרוב ביותר. הוא לא זכר כמה ילדים יש אבל בוודאות טען שאין כל תינוק בבית.
ציונה לא קיבלה בהבנה את ממצאי. זה לא היה הגיוני לה בכלל. מדוע השכן ציין ביוזמתו שלושה ילדים?! למה יש שם רביעי על הדלת?! מה זה שלט התינוק על הרכב?! האם יתכן שיוליה "עבדה" על בעלה כשהיא אמרה שהיא בהריון?! הדברים הפכו להיות מבלבלים יותר והיא דרשה שאחקור יותר. באותו ערב הגעתי לדירתה של יוליה עם מעטפה שנראית כמו תביעה משפטית. בכוונה רשמתי עליו את השם הרביעי שהופיעה על הדלת אבל עם שם משפחה שונה. "סליחה על ההפרעה" אמרתי לה "אני מחפש בבניין מישהי בשם ליאה גרינברג, ורשום פה ליאה על השלט אז…" עצרתי את הדיבור כי יוליה נחנקה. "זה לא פה. אני לא מכירה" ענתה בוכייה. ניסיתי להרגיע אותה והיא התנצלה "אתה לא אשם. ליאה זאת ילדה שאיבדתי. מחלה קשה". התנצלתי והנחתי לה לנפשה, אבל זה פתר את התעלומה.
אני לא יודע בת כמה הייתה ליאה ואם היא אכן הייתה הילדה של בעלה, אבל זה לא משנה. נכון להיום אין ילד. בכל זאת ציונה התאכזבה מאד, אבל לפחות הפעם ידעה שזאת האמת. נראה היה לפתע שהיא מאד רצתה לגלות ילדה שכזאת מחוץ לנישואין. "אתה לא מבין" הסבירה לי "אולי זה היה נותן לי את השכל והכוח לעשות את מה שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן. להתגרש ממנו. אני כ"כ מפחדת וצריכה משהו יותר חזק ומשפיל מאשר סתם עוד בגידה". הוא שאמרתי, לא תמיד יודעים איפה מסתתרת הצרה האמתית של מישהו. אצלה זה הפחד, ולא המעשה הבגידה.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
