פרשות ניצבים וילך: התשובה – קרובה ופשוטה

אם הייתם צריכים לחבר מצווה לפסוק "לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא", כנראה לא הייתם מעלים בדעתכם שמדובר בתשובה. תשובה נתפסת כשינוי החיים מקצה לקצה והתקרבות לקב"ה – אז איך ייתכן שבתורה היא נקראת דווקא קרובה?! מדוע מצוות התשובה כה קרובה אלינו?

פיוט לכה דודי

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה, כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה, מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה, סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.

פעם התבוננתם בפיוט של "לכה דודי"? "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה" – אומר שהתוצאה הסופית תמיד מתחילה במחשבה ראשונית. מחשבה היא דבר קל וחולף, לכל אחד מאיתנו צצות בכל יום מיליוני מחשבות – אך היא גם הדבר החשוב ביותר, כי בלעדיה אין מעשה – הכול מתחיל בראש.

תניא פרק י"א

אך בינתיים מתחרט ובאים לו הרהורי תשובה

מפרש התניא שכאשר האדם מתחרט על חטא שהוא עשה, הוא מיד מתחיל לחשוב על דרך לתקנו. הרהורי תשובה הם המחשבות הראשונות של הרצון לתקן. הרבה פעמים מתעוררת אצל האדם מחשבה של רצון לתיקון שחולפת על פניו במהירות – אלו הרהורי תשובה.

כשהתורה מדברת על קרבת התשובה, היא מדברת על הצעד הראשון: מחשבות על התשובה. כמו שאמרנו, המחשבה היא לא דבר קשה, והיא גם קרובה ביותר אלינו – היא אצלנו בראש! נשאר לאדם לעשות רק דבר אחד בשביל שיהיה "סוֹף מַעֲשֶׂה" – לתפוס את הרהור התשובה ולחשוב עליו יותר מכמה רגעים.

הרבה פעמים אנחנו חושבים שתשובה היא קשה, אולם מאיפה המסקנה הזאת נובעת? מזה שאנחנו מסתכלים על "סוֹף מַעֲשֶׂה" אפילו לפני שהתחלנו את ה"בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה". אנחנו מפחדים מהכובד שאנחנו לוקחים על עצמנו עם החלטה קטנה ביותר – כי ברור לנו לאן ההחלטה הזאת תוביל אותנו.

מלמדת אותנו התורה: תשובה היא קרובה, וצריכים צעדים קרובים בשביל לגשת אליה. למשל, אדם שרוצה להתחיל להניח תפילין מיד מתחיל לחשוב עד כמה ההחלטה הזאת משפיעה על חייו – הוא יצטרך להניח תפילין מעתה בכל יום – ובעקבות כך אפילו לא מתחיל לממש את רצונו הטוב.

וכאן התורה קוראת לנו: לא להסתכל על התשובה הרחוקה והגדולה, אלא על הקרובה ביותר – לחשוב ולהסתכל יום אחר יום: האם הנחתי תפילין או לא? ובסופו של דבר האדם יקדם את רצונותיו ויגיע ל"סוֹף מַעֲשֶׂה", תשובה שלמה.

שבת שלום, דניאל בליקוב

תלמיד ישיבת ההסדר עכו וברבנות הצבאית