כשנתינה היא אורח חיים: הסיפור של סיגל איבגי
סיגלית איבגי עובדת 18 שנים בבנק הפועלים, 14 שנים מתנדבת בגן "אמונה" ביפו, 6 שנים מלווה ניצולות שואה, 7 שנים כאם אומנה, 3 תעודות הצטיינות על פעילות התנדבותית, 5 ילדים בבית – ואינספור חיוכים, חיבוקים ורגעים של אושר שיצרה.
- בתי לוין
- ל' שבט התשפ"ו
בחדר העבודה של סיגלית איבגי בסניף בנק הפועלים בראשון לציון תלויות שלוש תעודות הצטיינות על פעילות התנדבותית. אבל האישה בת ה-53 לא ממש זקוקה לתעודות כדי לדעת מה חשוב לה. "עבורי בנקאות אינה עוסקת רק במספרים", היא מסבירה, "אלא בראש ובראשונה בקשר אנושי, בהקשבה אמיתית ובבניית אמון". גישה זו מתבטאת לא רק במשרדה, אלא בכל תחום בחייה של סיגלית – בבית שבו היא מגדלת לבד את שירן בת ה-21 לצד ארבעה ילדי אומנה בגילאי 6 עד 9, ובעשייה ההתנדבותית הרחבה שמלווה אותה כמעט שני עשורים.
חלוקת מזוןצילום: פרטי14 שנה עם ילדי גן "אמונה" - כל שבוע, במשך 14 שנים, הדרך של סיגלית עוברת דרך גן "אמונה" ביפו. שם היא לא רק מתנדבת – היא נוכחת. מארגנת ימי הולדת, דואגת לחבילות שי בחגים, מגייסת ציוד ופעילויות דרך מיזם "פועלים בקהילה", ובעיקר משתדלת להיות דמות תומכת ומעודדת לילדים שזקוקים לכך. לפני זמן לא רב פנתה אליה אמא של ילדה לשעבר מהגן, וביקשה שתעשה יום הולדת לבתה. סיגלית הגיעה לכיתה מחופשת לארנבת, עם שלט גדול שעליו נכתב: "מחפשת את ילדת יום ההולדת". "הרגע שבו הילדה, שחשבה ששכחו אותה, הבינה שהכול נעשה במיוחד בשבילה – היה רגע שלא אשכח לעולם", היא מספרת. בביתה יש ארון שלם מלא בתחפושות, כלי נגינה ואביזרים. עבור סיגלית זו לא תחפושת – זו שליחות.
שישי עם ניצולות השואה - מזה שש שנים, כל יום שישי, סיגלית מגיעה לשתי ניצולות שואה שהיא מלווה במסגרת עמותת "זיכרון בסלון". היא מביאה מצרכים, תרופות, ובעיקר – לב פתוח וחיבוק חם. עם הזמן, הן הפכו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה שלה, יושבות איתה ועם ילדיה סביב שולחן החג. רק לאחרונה, כשנותק החשמל בביתה של אחת מהן עקב חוב כספי, סיגלית עזבה אירוע משפחתי באמצע. "במשך כשעתיים יצרתי קשר עם חברת החשמל, הסברתי את הסיטואציה, עד שהחשמל חובר מחדש עוד באותו הלילה", היא נזכרת. "למחרת אף דאגתי לביטול החוב. בעיניי – זו אחריות אנושית בסיסית כלפי מי שאין לה על מי להישען".
משפחה מורחבת תחת קורת גג אחת - ואז חוזרת סיגלית הביתה, לראשון לציון, שם מחכים לה חמישה ילדים. שירן, הבת הביולוגית, כבר משוחררת מהצבא ולומדת משפטים. לצדה, ארבעת ילדי האומנה שכבר קרוב לשבע שנים חיים עימה. "הבית שלנו מלא באהבה, בצחוק, בהתמודדויות יומיומיות ובהמון חיים", היא מתארת. "משפחה שנבנתה לא רק מקשר דם, אלא מקשר של בחירה, מחויבות ואהבה גדולה". השילוב בין קריירה תובענית בבנקאות פרטית, גידול חמישה ילדים לבד, והתנדבות אינטנסיבית בשלושה מעגלים שונים – נשמע בלתי אפשרי. אבל סיגלית רואה בכך את מקור הסיפוק הגדול ביותר שיש לה.
פילוסופיה של מחוות קטנות - "אני מאמינה שלא צריך מעשים גדולים או דרמטיים כדי לשנות חיים", היא אומרת. "לפעמים די במחווה קטנה, במילה טובה, בהקשבה אמיתית וברגע של תשומת לב. אלו הדברים שיוצרים חיבור אנושי עמוק ומשמעותי". אולי בגלל זה בנק הפועלים העניק לה שלוש פעמים תעודת הצטיינות. ואולי בגלל זה ילדים בגן "אמונה" זוכרים אותה שנים אחרי שעזבה. ואולי בגלל זה שתי ניצולות שואה קוראות לה "המשפחה שלנו".
בסופו של דבר, סיגלית איבגי מוכיחה שאפשר להיות מנהלת קשרי לקוחות מצליחה, אמא יחידנית, אם אומנה, ומתנדבת מסורה – והכול בלי לוותר על הערך המרכזי שמנחה אותה: להיות שם עבור מי שצריך אותך, בדיוק ברגע הנכון.
סיגל איבגי במספרים :18 שנים בבנק הפועלים, 14 שנים מתנדבת בגן "אמונה" ביפו, 6 שנים מלווה ניצולות שואה, 7 שנים כאם אומנה, 3 תעודות הצטיינות על פעילות התנדבותית, 5 ילדים בבית – ואינספור חיוכים, חיבוקים ורגעים של אושר שיצרה.