“להיות שם בשביל אחרים”: מתנדבת הסיור מרמת-גן מספרת על העשור במדים הכחולים

“התחלתי להתנדב לפני כמעט עשור,” מספרת יפית אדלר מרמת גן. “הגעתי לזה בכלל במקרה, אחרי שבצעירותי רציתי מאוד להצטרף למשטרה. אחרי הצבא כבר התחלתי תהליך גיוס, אבל תקופת הפיגועים גרמה לי לסגת ברגע האחרון.”

שנים אחר כך, כשהייתה קרובה לגיל 40, החליטה לא לוותר יותר על החלום. “הבנתי שאני חייבת להגשים אותו — גם אם בצורה אחרת. מצאתי את עצמי מצטרפת לשיטור הקהילתי, ועם הזמן עברתי לסיור.”

בעשור האחרון היא ביצעה אינספור משמרות לילה. “אנחנו מתחילים בתדרוך בערב המאוחר, ומסיימים לפנות בוקר. אני מתלווה לשוטר ויוצאת לכל אירוע  חסימות רכבים, פריצות, שב״חים, כל דבר שמגיע למוקד.”

אחד האירועים שנצרבו בזיכרונה התרחש בתחילת המלחמה. “קיבלנו דיווח על גניבת רכב. איתרנו אותו, וברכב עצמו מצאנו שב״ח. לרגע היה חשש שהוא נושא חגורת נפץ. למזלנו זה הסתיים ללא סכנה — אבל עד היום אני זוכרת את המתח.”

איך המשפחה הגיבה לזה?

“בעלי מגיע ממשפחה של שוטרים, אז זה לא היה להם מוזר. הם גם ידעו שזה היה החלום שלי. הבנות שלי מסתובבות ברחובות עם חברות, וכשאני שם אני מרגישה שאני שומרת גם עליהן.”

לשאלה אם יצא לה להיפגש עם אחת מהבנות שלה במהלך משמרת, היא צוחקת: “האמת שעדיין לא. הן כל הזמן מבקשות שזה יקרה, אבל אני תמיד באמצע זירה אחרת. אבל זה עוד יקרה.”

“אין משמרת שאין בה סיפוק,” היא מסכמת. “כשאתה מצליח לעזור למישהו, כשאתה נמצא שם בזמן, זה נותן הרגשה שאין לה תחליף. זו זכות גדולה להיות חלק מזה.”