תערוכות עכשוויות במוזיאון תל אביב לאמנות

מאת סמדר רון, בלוגרית אמנות ,מסקרת תערוכות ומוזיאונים בארץ ובעולם.

בביקורי האחרון במוזיאון תל אביב לאמנות פגשתי סדרת תערוכות עכשוויות, רגישות וחדות, שמציעות שיח עמוק על זהות, גוף, זיכרון, מגדר, טבע, והקשרים לאומיים ופוליטיים. הבחירה האוצרותית מדויקת, והאמנים המשתתפים מביאים קולות שונים אך משלימים, המצטרפים לכדי מארג מורכב של רוח הזמן בישראל 2025.

מריה סאלח מחאמיד

״ראחת א-רוח״ 

8.4.25 – 18.10.25

זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית מבטיחה, 2023

אוצרת: ענת דנון סיון , עוזרת לאוצרת: נעמה בר-אור

 בתערוכת יחיד מרגשת ועוצמתית, מציגה מריה סאלח מחאמיד גוף עבודות דרמטי, שנוצר בתקופה של חוסר שקט  פנימי וחיצוני. בציורי פחם עצומים, שנעשו בתנועה פיזית אינטנסיבית על גבי בדים פרושים על הרצפה, היא מטביעה את נוכחותה על פני השטח, תרתי משמע.

מחאמיד, ילידת אום אל־פחם, נוגעת בעוצמה בזהותה האישית והלאומית. בת לאם אוקראינית ואב ערבי, היא חוקרת בעבודותיה את המורכבות של מקום, שייכות ונשיות. סוסים, ציפורים, וגופה שלה עצמה , כולם נטמעים בעבודות ומשנים צורה , בין חיה לאדם, בין פחד לריפוי.

למרות הממדים המונומנטליים, העבודות שלה מתנהלות כמעין רישום פחם אינטואיטיבי חומרי, מפוייח, חופשי וטעון. הדימויים נעים בין קדמוניות מיתית (ציורי מערות, השפעות מאנה מנדייטה ומונק), לבין אלמנטים של ההווה הפוליטי: דחפורים, מצלמות, כלי נשק , שמעידים על מציאות אלימה וטעונה.

שם התערוכה, “ראחת א-רוח” (נחת הרוח), נושא תקווה לשקט פנימי, פיוס והתחדשות  דווקא מתוך משבר.

רונן תנחום

״בפריחה״

אוצרות: טל לניר

10/4/25-30/8/25

אמנות, בינה מלאכותית וסביבה נפגשים ביצירה החדשנית ״ בפריחה״ .

 האמן והטכנולוג רונן תנחום מציג מחזורי פריחה וקמילה של פרחים , שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית גנרטיבית, בזמן אמת. הדימויים היפים אך החולפים משתנים ללא הרף, וכל אחד מהם נוצר מתוך מאות משפטי מפתח ,שהוזנו למחולל דימויים, אולם מאחורי היופי מסתתרת ביקורת סביבתית: קצב הפריחה והקמילה מותאם לנתוני צריכת החשמל בישראל בזמן אמת .ככל שהאנרגיה ירוקה יותר, הפריחה מתארכת וככל שהיא מזהמת , הקמילה גוברת. תנחום מבקש לעורר מודעות למחיר הסמוי של השימוש בטכנולוגיות AI ולחיבור ההולך ומעמיק בין האדם, המחשב והטבע.

חנאן אבו חוסיין

 ״גבולות שבורים״

זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית בכירה, 2023

אוצרת: דלית מתתיהו אוצר משנה: טל ברויטמן עוזר לאוצרת: כפיר מאיר

22.5.25 – 18.10.25

בתערוכה עוצמתית ורגשית, חנאן אבו חוסיין מציגה מיצבים גדולי ממדים מחומרים טעונים: צמר, שמן זית, בטון, שמיכות ומסרקי ברזל , כולם שואבים מהחיים, מהמסורת ומהכאב. דרך חזרתיות ועבודת יד, היא יוצרת שפה אמנותית שמחברת בין מינימליזם לסיפור אישי ופוליטי.

עבודות כמו נעלי עקב מבטון או מאות מסרקים מייצגות את זעקת הנשים ,שתיקה רועמת נגד דיכוי, מגדר וזהות. זוהי אמנות חיה, מחוספסת ומטלטלת, שממשיכה להדהד הרבה אחרי הביקור.

עבודתה של אבו חוסיין נוגעת בגוף האישה, בגוף החברתי ובגוף הפוליטי. המיצב הטקסטילי שהיא בונה מצמר, תחבושות וחומרים “ביתיים” לכאורה, טוען את החלל בשפה פמיניסטית עוצמתית

העבודות חורגות מן הייצוג לכדי פעולה: הן שוברות שתיקה, משמיעות קול, ומעלות שאלות על מגבלות, שליטה, זהות מגדרית ואחיזה במרחב.

חנאן אבו חוסיין צילום: סמדר רון

יוסי מרק

״לילה טוב אמא״

זוכה הפרס ע״ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית־ריאליסטית, 2024

אוצרת: עמנואלה קלו

15.7.25 - 22.12.25 

התערוכה של יוסי מרק  מציגה מבט מקיף על יצירתו מראשית שנות ה־70 ועד היום. מרק בוחן את המציאות דרך ריאליזם חושפני, שבאופן נדיר מצליח לשלב אינטימיות ומסתורין.

שם התערוכה, “לילה טוב אמא”, מתכתב עם המיתולוגיה היוונית ועם שפת הקולנוע של אלמודובר, ומעלה שאלות על הגבול שבין שינה למוות. לצד דיוקנאות משפחתיים, טבע דומם וסצנות תנ”כיות, ניכר הדיאלוג שמנהל מרק עם אמני הרנסנס והבארוק.

הציורים חושפים לא רק דימויים אלא גם את תהליך היצירה עצמו , קווי המדידה ורשתות הגיאומטריה נראים לעין, ומייצרים שילוב עוצמתי בין ריאליזם מדויק להפשטה צורנית

מרק בונה נרטיב ציורי שמבוסס על זיכרון אישי, אך נוגע בקולקטיבי. ציוריו מאזכרים אסתטיקה ריאליסטית אך מהולים באור חלומי רך.

היחסים בין אם וילד משורטטים דרך אור לילה, חדרי שינה וחללים אינטימיים ,מעין מחווה למה שנאמר בלחש, למתחים הסמויים שבתוך האהבה.

בלה בריזל

״בין מים למים״

עדי דהן 

עוזרות לאוצרת: ענת פלד, עדנה קוקיה

4/3/25​-​18/10/25

עומק, שקט ומטען רגשי מהדהדים בציוריה של בלה בריזל (1929–1982), אמנית שהחיים והאמנות שלה לוטים במסתורין. בסטודיו שלה,  שבאי פורמנטרה יצרה עבודות מטאפיזיות, שנבדלו מהזרמים המרכזיים בארץ בתקופתה ונותרו כמעט עלומות.

התערוכה הנוכחית היא הסקירה המוזיאלית המקיפה הראשונה ליצירתה, וחושפת את הרלוונטיות והעוצמה של שפתה הייחודית בעיניים עכשוויות. את המסע הזה חותם הפרק “להוליד אם”, שבו אמניות בנות זמננו מגיבות לדרכה של בריזל וממשיכות להחיות את הרוח שביצירתה,  התערוכה המקיפה על בלה בריזל, מתבררת דמותה כאחת האמניות הייחודיות והחידתיות שפעלו כאן. בריזל לא ציירה “כמו” אף אחד ,למרות השוואות אינספור (משאגאל ועד דה קיריקו, מפיקאסו ועד ג’וטו), היא נותרה יתומה אמנותית, שבנתה יקום פנימי משל עצמה, ציוריה של בריזל פועלים כמרחבים של תודעה. הם עוסקים במעבר בין מצבי רוח, בין רגשות, בין הוויה מוחשית לחלום

בלה בריזל צילום: סמדר רון

רות פתיר

״ארץ אם״

אוצרות:מירה לפידות, תמר מרגלית. עוזר לאוצרות:עמית שמאע

11.3.25-18.10.25

התערוכה ״ארץ אם״ של רות פתיר היא מהיצירות הנדירות,  שגורמות לצופה לצחוק, לבכות, ולהרהר על החיים ,כל זאת בתוך כמה דקות.

 מתוך מסע אישי טעון, שעובר בין טיפולי פוריות, חרדות קיומיות וגוף נשי חשוף אך לוחמני, פתיר מצליחה לבנות חוויה טוטאלית, מרובדת, נוגעת עד כאב  ובו בזמן גם מלאת הומור עצמי ואירוניה.

התערוכה שנולדה כסוג של אקט התנגדות פוליטי־נשי בביאנלה בוונציה, נפרשת כאן כסיפור אינטימי אך אוניברסלי, שבו הגוף הנשי הופך למרחב טקסי, קליני, מיתי. הצלמיות הקדומות, הרקדניות, קטעי הווידאו והסצנות היומיומיות ,כולן שזורות במרחבים דרמטיים שמזכירים קליניקה, חדר המתנה או דירה תל אביבית.

באמצעות וידאו, ארכיון, פיסול וטקסט, היא פורשת רשת דימויים אשר בוחנת את האידיאולוגיה הציונית דרך הפריזמה של הגוף הנשי הגוף האימהי, המוליד, המחנך והמקריב. העבודות מהדהדות בין עבר ועתיד, בין פרט ללאום, ומעלות שאלות על המשמעות של נשיות במרחב פוליטי טעון.

רות פתיר צילום: סמדר רון

״פעם השמיים היו ים״

אוסף עכשווי מתוך האוסף הישראלי

אוצרת: שוע בן ארי

4/7/25-1/11/25

תערוכה קבוצתית מרהיבה , החושפת הקשרים בין ים, שמיים, מרחב ודימוי.

התערוכה אוספת יצירות של אמנים ואמניות מתקופות ותרבויות שונות , כולם מביטים לעבר הים והאופק, ומתמסרים שוב ושוב לציורו של אותו קו חמקמק שמפריד בין שמיים לים.

המבקרים מוזמנים להתבונן ביצירות שמהדהדות את כמיהת האדם אל הלא נודע, אל הקצה אל אותו אופק מסתורי שמעורר השראה, געגוע ותקווה.

לצד התערוכה מחולקת דפדפת פעילות המעודדת שהות משותפת ויצירה הורים וילדים, חברים וחברות מוזמנים לשבת יחד, לקרוא מיתוסים מרתקים על הים והשמיים, וליצור בהשראתם ובהשראת העבודות שבתערוכה .

כמי שגרה לחופי הים התיכון, ראיתי בתערוכה הזו שיקוף כמעט אישי , דרך אמנות עכשווית שנטועה במקום אך מביטה למרחקים.

הביקור במוזיאון תל אביב לאמנות היה לא רק חוויה אסתטית,  אלא גם אינטלקטואלית. עמדתי על עוצמתה של הסצנה האמנותית המקומית , המתאפיינת בריבוי סגנונות וביצירתיות פורצת גבולות. התערוכות מרגשות  , כל אחת מהן מציעה מבט אחר וכולן יחד מרכיבות פסיפס של עשייה אמנותית חיה ומדויקת, מעוררת השראה, מעצבת תודעה ומשפיעה על השיח התרבותי בישראל.