אז מה היה לנו?

(רועי אסף)

"ביום שישי, הפועל חולון סיימה את עונת 2024/25 עם הפסד שני ברציפות לאלופת המדינה מכבי תל אביב ולא היה אף אחד שבאמת התעצב יותר מידי כשנשמעה שריקת הסיום. חדי האוזן יכולים להישבע שהם שמעו את המשפט "תודה לאל" מכמה אוהדים שרופים רגע אחרי שהודו לקבוצה ויצאו בפעם האחרונה העונה מההיכל הסגול.

אז צריך להגיד את האמת, למרות ה"הישג" של חצי גמר הפלייאוף, זאת הייתה אחת העונות הקשות ביותר לצפייה בשנים האחרונות, עונה שהוציאה מאיתנו כמות קללות (וגם כמות דומה של שחקנים פצועים) לעשור שלם.

.צילום: רועי אסף

במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה, שאלתי את המאמן במיל'- גיא גודס, אם המטרה של חולון זה בעצם המקום הרביעי כי יש תקרת זכוכית ברורה שלא באמת אפשר לעבור. גודס, נתן תשובה מעולה (בלי ציניות) שהפכה לכותרת של מסיבת העיתונאים: "כסף לא משחק על המגרש" עם כל הכבוד לגיא, ובאמת שאני מכבד את האיש המצוין הזה, כבר באמצע העונה התברר שהליגה נחתכת באופן ברור ל-3 חלקים ושאי אפשר לסיים את העונה במקום גבוה יותר מהמקום הרביעי. הכסף שיחק על המגרש ואחת מהמיליונריות הגדולות, גם תניף את הצלחת בעוד שבועיים.

.צילום: רועי אסף

נחזור לנקודת המבט שלי ושל אלפי האוהדים ביציע על העונה הנוראית שעברנו. נתחיל עם העובדה שלמרות סגל שעבר טלטלות והוחלף כמעט לחלוטין (גיא גודס, ברנדן אדאמס, ג'יילין אדאמס, אלייזה מיטרו לונג, מרכוס בינגהאם, יותם חנוכי, ניב משגב...), עדיין, בכל שלב, היינו הקבוצה הכי טובה חוץ משלושת הראשונות ולכן אני לא רואה את ההגעה לחצי גמר הפלייאוף כאיזה הישג משמעותי, יותר אנחת רווחה שלמרות תצוגות מעוררות בחילה בחלק מהמשחקים, הצלחנו בסופו של דבר לעבור את הרצליה בפלייאוף, למרות שאיבדנו את יתרון הביתיות בגלל הפסד לקבוצה שתשחק בעונה הבאה בצפת וכפר קאסם.

.צילום: רועי אסף

הרבה מאשימים את ההנהלה בתפקוד לקוי שהוביל אותנו לעונה רעה (גילוי נאות, אני מכיר את רוב חברי ההנהלה עשרות שנים, אוהב אותם ובטוח שאין דבר שהם אוהבים יותר מחולוניה), וכן, היו טעויות, אבל אולי עכשיו רגע אחרי שסיימנו את חלקנו בעונה הזו, אפשר להסתכל על הדברים עם פחות עצבים ויותר הגיון: לחולון אין את הכסף הגדול שיש ל-3 הקבוצות מעליה בטבלה, ההצעה שהגיעה מעופר ינאי על בינגהם, כנראה הייתה הצעה שדי טיפשי לסרב לה, במיוחד בעונה שעם כל הכבוד, לא היה לנו סיכוי להניף משהו גם אם הוא היה נשאר.

.צילום: רועי אסף

נמשיך עם פרשת ניב משגב, שעד היום לא ברור ב-100% מה קרה שם, אבל דבר אחד כן היה ברור כבר במשחקים הראשונים של העונה, שפת הגוף של הקפטן לשעבר שידרה "וואלק לא בא לי להיות פה!" ואת זה כולם ראו, ועל זה כולם דיברו. הפרידה מהשחקן שהפך לסמל, הייתה רק עניין של זמן, חבל שהיא לא קרתה בקיץ האחרון והייתה חוסכת לנו עוגמת נפש.

.צילום: רועי אסף

גיא גודס, חזר לקדנציה שניה אחרי שעשה קסמים בפעם הקודמת והביא לנו אליפות וחצי גמר ליגה אירופאית. הפעם זה פחות הלך, גודס הרגיש שהעצבים של הקהל מסביב הולכים ומתגברים, שם את המפתחות ונתן לקפלן לסגור את העונה. אפשר לכעוס על גודס וגם יש על מה, אבל אי אפשר חודש לאחר מכן, לשמוע בכי ונהי על זה שהוא הלך, מאותם אוהדים שהתחננו לא לראות אותו יותר.

גיא גודסצילום: FIBA BASKETBALL

בקדנציה הקודמת גודס הגיע אל קבוצה מוכנה, קבוצה טובה, שהייתה צריכה רק כמה חיזוקים ריגשיים בדרך לעשות היסטוריה. הפעם, הוא קיבל מתנה שכל מאמן חולם עליה, לבנות קבוצה מאפס. על סגל הישראלים, אף אחד לא בא אליו בטענות, הבעיה הייתה עם החברים מחו"ל שהוא בחר להנחית אצלנו בחולון. למעשה, למעט בינגהם שהוא סחב איתו מהכרמל, הוא נפל בכל אחד מהזרים שהוא הביא (אני לא חושב שגם דייויס כזה עילוי) ומשם הדרך לעונה מתסכלת, היא קצרה.

.צילום: ברני ארדוב מנהלת הליגה

ואם לא די בסגל הזרים החלש במיוחד שהיה לנו, גם השנה הפציעות היו חלק בלתי נפרד מהמועדון וכמעט לפני כל משחק שמענו על שחקן שינוח בין שבוע לחצי שנה. בנוסף, הסגל הישראלי שעל הנייר של תחילת העונה נראה באמת נוצץ ועמד לרשות המאמנים, לא סיפק את הסחורה. מיפתח זיו, נתנאל ארצי, עידן זלמנסון ואפילו יותם חנוכי, זה לא בושה לבקש 50 נקודות משותפות בכל משחק מה שהיה מחפה באופן מושלם על החולשה של הזרים (היה מקום לשתף יותר את אליעד טל שצריך להישאר). זה לא קרה, זה אכזב ובכל זאת, עם מצב הישראלים העגום של הליגה שלנו, יחד עם יפתח שחתום לעונה הבאה, הייתי שמח לראות גם את זלמנסון ואת הקפטן שאני אוהב המון ואין קבוצה יותר מתאימה לו מחולוניה, ממשיכים בסגול.

.צילום: רועי אסף

כמו שציינתי, הליגה העונה נחתכה באופן ברור ל-3 חלקים, החלק הראשון העליון, ממנו לא הצלחנו לנצח אף קבוצה מ-3 הראשונות בשום משחק העונה, בחלק השני בו גם אנחנו היינו, היו איתנו הרצליה ורמת גן ובחלק השלישי שאר קבוצות הליגה.

לטעמי, לא היינו אמורים להפסיד אף משחק לקבוצות שנמצאות בחלק השלישי של הטבלה, אבל במחצית השנייה של העונה כשהכל התפורר, וגיא קפלן נאלץ להתמודד עם סגל אחר לגמרי מזה שהתחיל את העונה (ושלא הוא בנה), הגיעו גם הפסדים מבישים ומשפילים עם שני שיאים בעפולה ובנתניה. על הדרך הפסדנו בבית לניב משגב וגלבוע, ובחוץ לנסצי עם שרפי, כשכמעט גם היורדת מחיפה חגגה עלינו ניצחון לפני שנפרדה סופית מהליגה הראשונה.

אל הפלייאוף הגענו עייפים, עצבניים, מתוסכלים, מושפלים ורק רצינו שהעונה תיגמר, לא היה איכפת לנו אם זה היה קורה תוך 3 משחקים ויאללה לים. אבל איכשהו, השחקנים החליטו לסיים לנו את העונה הרעה עם קצת מתוק והצליחו לעבור את הרצליה לא אחרי שהורידו לנו עוד כמה שנים מהחיים. הובלתם כבר 2:0! למה למשוך ל-5 משחקים??? שני ניצחונות ב"מבצר" (עאלק), עשו את ההבדל ואחרי הכישלון באירופה ובגביע המדינה, הגענו אל היעד לפחות בליגה הסדירה: פיינל-פור, מקום 4, אפשר לדומם מנוע, תקרת הזכוכית לא תנופץ הפעם.

נתנאל ארצי חוגג עם הקהל הסגולצילום: רועי אסף

אי אפשר בלי מילה על הקהל: המשחק הביתי מול גלבוע, נקבע להיות משוחק בחג פורים וזה נתן לי הזדמנות להביא את שני הילדים, עם הבטחה שיהיה כיף, יהיה מלא קהל בתקווה שלפחות הגדול (בן 11.5), יחליט סוף סוף שבא לו להתחיל להגיע למשחקים, כשהוא בפיגור של שנתיים מהגיל שאני התחלתי להגיע אל אולם הפחים.

.צילום: רועי אסף

באותו המשחק היו ביציעים 1000 איש וזה אחרי שעיגלתי למעלה. האווירה הייתה של משחק אימון, הקהל היה עייף והשתלב מצוין עם השחקנים על הפרקט שעשו את הפדיחה שלהם והפסידו את המשחק. האירוע הזה היה מבחינתי הטראומתי ביותר העונה וגרם לי לכעוס מאוד על הקהל שלנו במיוחד על החבר'ה הצעירים שאמורים להיות המנוע ופשוט לא הגיעו מכל מיני סיבות לא ברורות. בפלייאוף הקהל חזר ונתן הצגות שאותן הילדים שלי כבר ראו מהטלוויזיה ואני מקווה שבעונה הבאה אצליח להחזיר להם את האמון ולהתחיל להביא אותם קבוע למשחקים.

קהל יקר שאני חלק ממנו, אנחנו לא מכבי תל אביב, אנחנו חולוניה. לא ננצח כל משחק, לא נניף תארים כל עונה, יהיו עוד אכזבות, הפסדים, קללות פציעות, סמלים שיעזבו, צעירים שיפרחו. עונה גרועה? שחקנים לא מחויבים? התנהלות בעייתית? הכל מתגמד לעומת הכישלון הכי גדול שלנו העונה וזה ביציע. זאת לא חוכמה לחזור ולתת הצגות במשחקי הפלייאוף אחרי שבכל העונה זייפנו. אנחנו דורשים בדק בית מההנהלה והצוות המקצועי, צריך להיות הוגנים ולעשות גם בדק בית אצלנו ביציעים.

ארגון אוהדים לא יכול להחליט רגע לפני משחק ביתי ולא משנה נגד מי, שהוא עושה "ברוגז", לא מגיע לעודד ו"מעניש" את כולם. מאז שעברנו לאולם החדש לפני 10 שנים, טענתי שאנחנו קהל מעולה במגרשים הקטנים (הרצליה, רמת גן, נס ציונה וכו') ואני מודה שאני פחות נהנה מאיתנו במשחקי הבית, במיוחד העונה שזה הרגיש שהאולם הזה גדול עלינו. אני מקווה שלא משנה איזה סגל ייבנה פה בעונה הבאה, הקהל יחזיר את הכבוד העצמי שלו, ואת ההצגות של פלייאוף 2025, ניתן גם במשחקי הליגה, לפחות ברובם.

מילה אחרונה בהחלט למועדון הפועל חולון שבמשך כל השנה, לא שכח לרגע את החטופים, את החיילים שלנו ובכל משחק אירגן טקסים מרגשים ליווה את משפחתו של בר קופרשטיין (הלוואי שבמשחק הראשון של העונה הבאה הוא יהיה ביציע ויצעק עם כולנו "ארץ ציון וחולוניה!"), את הגיבורים הפצועים שחלקם סגולים כמונו, ופתח גם במסורת מרגשת וראויה עם הענקת אות "יקיר חולוניה". השנה איבדנו אוהדים יקרים וביניהם אבי קצב ז"ל וגם חבר שלי האהוב שעמד לצידי עשרות שנים באולם הפחים- גילי שימל ז"ל. גם אותם הנהלת המועדון לא שכחה, קיימה לכבודם טקסים מרגשים והם יהיו איתנו בליבנו לעד. שאפו!

הטקס המרגש לאוהד גילי שימל זלצילום: מתוך פייסבוק (אוהדי הפועל חולון)

הולכים לנוח קצת, כמו שכולם כבר הבינו, הכל מתחיל ונגמר בכסף. אחרי יותר מ-30 שנה, יש לנו ראש עיר שבאמת אוהב ואוהד את הקבוצה ואני בטוח שהוא יעשה הכל כדי לעזור לנו בתחום הכי חשוב, עם ספונסרים שירימו אותנו למעלה.  

גשם של קונפטי בחולוןצילום: אלן שיבר, מנהלת הליגה

אני מקווה שיחתום פה מאמן ראוי, אישית אני אשמח לראות את קפלן ממשיך בצוות המקצועי כעוזר מאמן ועל הפרקט אני מאוד מקווה שבעונה הבאה נראה זרים שבאמת יודעים לשחק כדורסל (ג'ורדן הול????)

חופשה נעימה חולוניה!"