מההייטק לבימת התיאטרון

כבן לזוג הורים בעלי קריירה צבאית, שחקן בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי צח פחימה גדל במחנה רמון - בסיס חיל האוויר בנגב. ילדותו בבסיס הצבאי הייתה מיוחדת, מלאה בחוויות יוצאות דופן שסיפקו לו תחושת חופש וביטחון.

"שני ההורים שלי אנשי צבא בחיל האוויר. עכשיו אבא שלי כבר גמלאי צה"ל, ואמא שלי משתחררת השנה. אני חושב שיש הרבה דמיון בין ילדות בבסיס לילדות ביישוב או מושב; יש חופש ותחושת ביטחון, אפשר להסתובב בחוץ ללא חשש, להשאיר את דלת הבית לא נעולה."​

בגיל 16 עברה משפחתו למדרשת בן גוריון, שם המשיך את לימודיו בתיכון נופי הבשור, עם התמקדות במדעי המחשב ומדעי החברה. לאחר מכן, השתתף בתוכנית "מגשימים" ללימודי מחשבים וסייבר, מה שהוביל לשירות צבאי ביחידה 8200 במשך חמש שנים. לאחר השחרור, עבד בהייטק במשרה נחשקת עם שכר גבוה שכללה לא מעט טיסות לחו''ל ותנאים חלומיים. למרות שהצליח להתקדם בתחום ולצבור מוניטין  - בחר לשנות כיוון ולהתחיל קריירה חדשה כשחקן תיאטרון. 

מה הוביל אותך לשינוי הקריירה?

"​במהלך השירות הצבאי שלי יצא לי להדריך למשך כמה חודשים, ובמהלך הזמן הפנוי שהיה לי שם, כשלא הייתי בשגרת השירות הרגילה שלי, יצא לי לחשוב מה אני רוצה לעשות בעוד חמש או עשר שנים מהיום בתור מקצוע. לא שללתי את תחום ההייטק לגמרי, אולי להקים משהו, אבל הבנתי שגם אם אשאר בתחום, תפקיד טכני עם ישיבה ממושכת על המחשב, גם אם אני טוב בזה, פחות ירגש אותי. התחלתי לנבור ברעיונות ובחלומות ילדות, ועלה לי הרעיון של משחק, אולי מעין פנטזיה מהעבר."​

יומיים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר גויס למילואים למשך תקופה של ארבעה חודשים. "בהתחלה הייתה תחושה מסוימת של כאוס, בצדק כמובן. אמנם איפה שאני שירתי אנחנו לא בתפקיד של גיבוש תמונת המודיעין או החלטות ותעדיפים של מה חשוב לצבא או פחות חשוב, אנחנו מעין זרוע מבצעת. למרות זאת, עדיין הייתה באוויר, לפחות מבחינתי, תחושה של כישלון, גם אם לא היה חייל ספציפי שאפשר היה להצביע עליו. יחד עם זאת, התגייסנו למלחמה עם מוטיבציה אדירה והיינו עובדים כל יום עד השעות הקטנות של הלילה."

אלד מתפקידיו המשמעותיים בתיאטרון היה בהצגה עושה כרצונו בה גילם את דמותו של הרב זילבר, הרב המשגיח השכונתי מצד חסידות גור, תפקיד מאתגר שהצריך ממנו להתמודד עם דמות בעלת ערכים שונים משלו.

"​בתחילת השנה השתתפתי בהצגת 'עושה כרצונו' המבוססת על סיפורה האמיתי של אסתי וינשטיין ז"ל. ההצגה מספרת בכמה צירי זמן על זוג, יעקב והדסה (היא מבוססת על אסתי ז"ל), על הקשיים ההתחלתיים שלהם לחיות בתוך ההשגחה והתקנות המחמירות בחסידות, והקונפליקט הפנימי של שניהם שבסוף מוביל לניכור הורי כשהדסה בורחת מהבית לאחר מסכת התעללות, הטרדה מינית והשפלה שהיא עוברת, מה שבסופו של דבר בסוף המחזה, ובחיים, מוביל לזה שהיא לוקחת את חייה."​

מה השאיפות שלך לעתיד?

"​המטרה הסופית שלי היא להגיע להוליווד. ללא ספק נשמע רחוק, אולי מופרך, אבל אני חושב שתמיד עדיף לסמן מטרה גבוהה מדי שתנחת קרוב אליה, מאשר מטרה נמוכה מדי שתבלום אותך באמצע המומנטום. כנראה שזה ייקח יותר מחמש שנים, אבל אני מוכן לעבוד קשה, לכתוב וליצור בעצמי אם צריך, ולעשות מה שצריך כדי להתקדם."​

מי הדמות שהשפיעה עליך בתיאטרון הישראלי?

"אני מאוד מעריך את אביב אלוש ואת איתי תורג'מן. בכלל, כשחקנים בארץ אני חושב שלשמור שבת לעתים יכול להוות אתגר כי רוב התיאטראות הגדולים עובדים בשבת, ואני מאוד מעריך את הערכים והאמונה שלהם שעומדת מאחורה. אני גם שומר שבת, מודע לזה שזה יכול לשלול לי תפקידים

בקרוב צח ישחק בהצגה "משאלה אחת ימינה" (3-23.6) מאת דפנה אנג'ל על פי ספרו המצליח של אשכול נבו ובבימויו של ניר שלו לוגסי. העלילה מתמקדת בארבעה חברי ילדות חיים את החלום התל אביבי. הם אוהבים, מתאכזבים ונאחזים זה בזה. ערב משחקי המונדיאל, בו הם צופים יחדיו בקפדנות מימים ימימה, מחליטים הארבעה להטמין פתקים עם משאלותיהם הכמוסות ביותר, הם מקצים לעצמם את ארבע השנים הקרובות להגשים את כל המשאלות. סיפור התבגרות ישראלי נוגע ומשעשע, על חברות גברית, אהבה רומנטית וכאבי הלב שביניהם.

ניתן להזמין כרטיסים להצגה באתר בית צבי