שלושה יזמים ציונים ירוצו את שביל ישראל 1,100 ק"מ ב26 ימים למען המרכז לחיילים בודדים לזכר מייקל לוין

דורון עצמון , דיוויד כהן ויוסי יהלום הם שלושה יזמים ציונים, חברים, שירוצו בספטמבר את שביל ישראל מהחרמון בנקודת הזינוק ב19.9.2025 ועד אילת בנקודת הסיום ב14.10.2025, 1,100 ק"מ ב26 ימים, עבור "המרכז לחיילים בודדים על שם מייקל לוין" בשביל החיילים והחיילות הבודדים, סדיר ומילואים שמשרתים בצה"ל, ללא עורף משפחתי ואתם יכולים להצטרף בלינק כאן  .

המיזם נולד מתוך חוסר ודאות, מלחמה ולב פתוח: שלושה רצי אולטרה מרתון- מישראל, אוסטרליה וארה״ב, יוסי, דוד ודורון, נפגשו במדבר סהרה, מרוקו. אחרי חודשים אינטנסיביים של אימונים פיזיים ומנטליים לקראת מרתון ״סהרה״  252ק"מ של ריצה במדבריות במשך 7 ימים ב45 מעלות חום, עם מטען כבד על הגב. הם נפגשו כזרים, כל אחד הגיע מקצה אחר של העולם ומיד התחברו יחד, כישראלים. שניה אחרי מתקפת הטילים האיראנית הראשונה, רחוקים מהבית וכואבים את כאבה של מדינת ישראל, הם מבינים. זה רגע של חיבור ואיתו נולד רעיון: לרוץ את שביל ישראל מחרמון ועד אילת, למען החיילים הבודדים.

חוסר ודאות מוחלט, דאגה ורצון להיות חזרה עם קרוביהם הובילו אותם לקבל על עצמם אתגר. זה אתגר של אהבת הארץ, שליחות וחברות, בו במשך 26 ימים, הם יעברו כ-1,100 קילומטרים.

כל קילומטר יוקדש עבור החיילים הבודדים המלווים ע"י המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין- עמותה המלווה מעל 3,500 חיילים בודדים, בסדיר או במילואים, מתוך 7,000 חיילים בודדים שיש בארץ. אורכו של שביל ישראל בשנים האחרונות התרחב על מנת לשלב יותר טבע, תצפיות ואתרים היסטוריים וכיום מתפרש על כ-1,100 קילומטרים, כאשר המקטע הקצר ביותר הוא 9 קילומטרים של נוף ירוק ועתיקות ואילו המקטע הארוך ביותר הוא 31 קילומטרים של תצפיות מדבריות וחיות בר.

למקטעי הריצה ועצירות בדרך יצטרפו חיילים בודדים, מטה משפחות החטופים, חיילים פצועים ומשוקמים וכל מי שירצה לתרום עבור החיילים הבודדים ולהצטרף לריצה המגבשת. 

כל הדרך מאוסטרליה עם הקעקוע 071023

דורון עצמון, 56, והסיפור שלו מגלם את אהבת המולדת דרך הרגליים. הוא ירושלמי במקור שהתחיל לרוץ בגיל 17 אבל התאהב בריצה שנה אחרי כן, במרתון חיפה, המרתון הראשון אליו נשלח כנציג חיל הים כמעט במקרה, ומאז הוא מוצא בריצה מפלט לגוף ולנפש. כשהיה בן 24 טס למסע של חיפוש עצמי בחו"ל וכבר 32 שנה שהוא מטייל ברחבי העולם ומשתקע בכל פעם במדינה אחרת. כיום, בסידני, אוסטרליה. אבל החיבור לישראל שם תמיד, גם מרחוק. עצמון קונה זכויות של יצירות בעברית ומוכר לחברות הפקה אמריקאיות .עצמון, נשוי למינקי ספירו, במאית קולנוע וטלוויזיה מצליחה ("אחוזת דאונטון") ולזוג שתי בנות, צ'ארלי בליס 19 ורובי ריי 18.

ואז הגיע ה7 באוקטובר.  בן של חבר טוב , עילי נחמן ז"ל, נרצח בנובה ודורון כבר עלה על טיסה ארצה. הוא רצה לתמוך מקרוב. לימים הוא קעקע את המספר 071023 כאות לכאב האישי, לאבל הלאומי וכזיכרון "לעולם לא עוד".  אז הוא החליט לרוץ את אחד מהאולטרה מרתונים הקשוחים בעולם, מרתון החולות במדבר סהרה.

אבל דורון הוא לא רק רץ. הוא רץ עם אנשים. הוא קורא לעצמו רץ חברתי- הריצה היא אמצעי מדהים עבורו להתחבר לאחרים, להקשיב לסיפורים, לשמוע חוויות. זה מה שמחזק אותו ומעודד אותו להמשיך עוד קילומטר ועוד אחד.  "בריצה, כמו במלחמה, אין דעות פוליטיות", אומר עצמון, "אמנם כל אחד רץ עם עצמו, אבל כשאתה רץ ליד מישהו הוא חבר לנפש, יש איזה דבק שמחבר ביניכם. בריצה פותחים את הלב, יש המון זמן לשיחות, זה מזכיר מאוד גיבוש צבאי".

הוא סיים את המרוץ עם החלטה נוספת חשובה. להקדיש ריצה נוספת, לא לבד כמובן, הפעם לחיילים בודדים וחבר ליוסי ודוד לשם הגשמת מטרה זו.

החייל הבודד בעברו, שרץ עבור החיילים הבודדים

דיוויד כהן, 43, אב ל-2 ילדים, יזם נדל"ן, איש ברזל וטריאתלט, החליט לרוץ 252 קילומטר במדבר ב2024 וכולם חשבו שהוא משוגע. אף אחד לא חשב ששנה אחרי כן הוא ירוץ את שביל ישראל , 1,100 קילומטרים רצופים. אחרי תואר ראשון בארה"ב עלה דוד לארץ כדי להתגייס, חייל בודד ביחידת דובדבן שמצא את עצמו מתמודד עם שירות צבאי אינטנסיבי ושיעור לחיים בגילוי עוצמה בפנים ובחוץ.
את מייקל לוין ז״ל הכיר במהלך השירות הצבאי: שני חיילים בודדים שנפגשו לאורך השירות, מהטירונות דרך מפגשים חברתיים. בעוד דויד השתחרר, יצא לאזרחות והתחתן, מייקל לוין נהרג בלבנון בגיל 22. שנים לאחר מכן הוקמה עמותת ״המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין״.
דיוויד מספר שהצבא עיצב חלקים משמעותיים בזהות שלו ולימד אותו את השיעור החשוב ביותר: ״אל תחכה שיתנו לך, תיקח. אתה יכול״. המשפט הזה מלווה אותו גם היום בקייפטאון, דרום אפריקה. בגיל 42, נתקל דיוויד בפרסום מרוץ ״סהרה״-מרוקו בטלוויזיה וחשב לעצמו, ״אני יכול?״
את סיפור מרוץ סהרה מתארים שלושת הרצים שלנו כחוויה מגבשת ומאתגרת.
דיוויד מתאר אותה ״הרגשתי כאילו חזרתי לצבא, לחיבור והאתגר״ והבין שהוא יכול.
את המרוץ בסהרה סיימו השלושה בהחלטה משותפת לרוץ את שביל ישראל למען המדינה, למען חיילים בודדים. האהבה לטבע, לריצה, לישראל והחיבור כחייל בודד עם מייקל לוין הפכו להיות האתגר הבא.

מנהל אליפות ישראל באולטרה מרתון שהחל לרוץ בגלל פציעה קשה של בת דודתו האצנית

יוסי יהלום ,62, רוקד ריקודי עם ומחול מודרני, אסטרונום חובב וגם מוצא זמן לנהל את אליפות ישראל באולטרה מרתון- הספרטניון! הוא המנהל הלוגיסטי של "רצים בשבילם" ואצן בעצמו.הקשר של יוסי לריצה הארוכה התחיל במקרה, כשענתי בת דודתו האצנית, נפצעה אנושות במסגרת הכנות למרוץ מרתון תל אביב. כשנפצעה נדר נדר, שאם היא תצליח להתגבר על הפציעה, ירוץ מבית החולים שיבא בו אושפזה, ועד לאפיקים, ישוב מגוריה - 130 ק"מ. כשענתי חזרה להכרה החל לאסוף סביבו קבוצה תומכת של חברים וספורטאים, שילוו אותו לאורך ההכנות ויאפשרו לו לעמוד במשימה.  אחד הבולטים שבהם היה גיורא גרבר: "גיורא היה בין הראשונים שסיפרתי להם על הריצה שאני עומד לצאת אליה. עוד לפני שהספקתי להסביר מה אני צריך ממנו הוא אמר 'אני בפנים'." וכך אחרי שנתיים של הכנות ואימונים מפרכים, רץ יוסי 130 ק"מ לראשונה בחייו, כשגיורא מלווה אותו על אופניו לאורך הריצה. פחות משנה לאחר מכן, במהלך רכיבה, לקה גיורא בדום לב ונפטר. לזכרו, הקים את המיזם החברתי 'אני בפנים. מיזם שמיועד לחבר בין רצים ורוכבים לבין מלווים / אנשי לוגיסטיקה בהתנדבות ולאפשר להם להגשים חלומות ספורטיביים .ב-2024, רגע לפני קו הזינוק של מרתון החולות, הכיר את דוד ודורון והניצוץ לעשייה החברתית נדלק שוב: "התכוננו לרוץ 252 ק"מ במדבר עם ציוד מלא על הגב. באותו לילה איראן תקפה את ישראל בפעם הראשונה ופשוט לא יכולנו להתעלם מזה. היינו רחוקים כל כך והרגשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי לתמוך בישראל". ככה נולדה ההחלטה המשותפת לצאת לדרך עם הפרויקט 'רצים בשבילם'. בחודשים האחרונים יוסי עסוק בתיאומים ובכל ההכנות הלוגיסטיות הדרושות להוצאה לפועל של פרויקט כזה משמעותי.

ליאורה רובינשטיין, מנכ"לית המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ז"ל, מציינת את החשיבות של יוזמות מסוג זה: "אני רואה בפרויקט 'רצים בשבילם' דוגמה מופלאה לאופן שבו אנשים פרטיים יכולים להפוך רעיון למעשה משנה מציאות. היוזמה הזו לא רק מגייסת כספים חיוניים שיאפשרו לנו להמשיך לספק דיור, מזון ותמיכה נפשית לאלפי חיילים בודדים, אלא גם מעלה את המודעות לסיפורם המיוחד והמעורר השראה. כל צעד שהם רצים על שביל ישראל הוא תזכורת לכך שהחיילים הבודדים לא לבד, ושיש מי שחושב עליהם ודואג להם".

דרורית ניצני, נשיאת המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין ז"ל, מוסיפה: "ההירתמות של היזמים והאנשים שתורמים היא הלב הפועם של הפעילות שלנו. פרויקטים יצירתיים כמו 'רצים בשבילם' מוכיחים שהחיבור למטרה שלנו חוצה מגזרים ותחומים. זה מרגש לראות כיצד כוח הרצון, הספורט והאהבה לארץ מתחברים יחד כדי לחזק את החוסן הלאומי שלנו. אני מודה ליזמים מקרב לב ומאמינה כי הרוח הזו תמשיך להניע את החברה הישראלית לעשות טוב".

המרכז לחיילים בודדים קורא לציבור להצטרף ליוזמה ולתרום לפרויקט "רצים בשבילם" באמצעות העמוד הייעודי ורישום לריצות מקטעי המרתון בלינק כאן על מנת להבטיח שלכל חייל וחיילת בודדים בישראל תהיה כתובת חמה ותומכת.

המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל טלפון 03-5601931 לתרומה

לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל

המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל, הוקם לאחר מותו של מייקל לוין, חייל בודד שהתגייס לצה"ל, במלחמת לבנון השנייה ב2006. בשנת 2004 הגשים את חלומו כשעלה לבד ארצה והתגייס לחטיבת הצנחנים. בקיץ 2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה כשהוא בחו"ל. מייקל לא היסס וטס חזרה לישראל כדי להילחם לצד חבריו. ב-1.8.2006 נהרג מייקל מירי צלף בכפר "עיתא אל-שעב. "המרכז לחיילים בודדים" הוקם לזכרו.

כ-7,000 חיילים וחיילות בודדים משרתים בצה"ל ומקבלים תמיכה על ידי גורמים שונים. עמותת ’מייקל לוין‘ מלווה בכל רגע נתון כ3,500- חיילים וחיילות בודדים, מתוכם כ2,000-בשרות פעיל. העמותה מעניקה לכל חייל או חיילת בודדים, מעטפת משלימה ומותאמת אישית, תוך ליווי רציף למשך עד כ-10 שנים, לפני גיוס ולאחר השחרור, שנים בהן המענה הצבאי מצומצם. המרכז מהווה בית ומקום לבילוי, ארוחות משותפות, תמיכה ותחושה של משפחתיות עבור החיילים והחיילות הבודדים.

בשנים הקרובות צפויה מגמת עלייה של כ-10% במספר החיילים המלווים על ידי העמותה מדי שנה, לאור עלייה לישראל, יציאה מהחברה החרדית וצמיחה בתוכניות לשילוב נוער בסיכון בצה"ל .

בתחילת הדרך, העמותה טיפלה רק בחיילים בודדים שעלו מחו"ל ומשפחתם נשארה שם וב2015 לאחר מבצע "צוק איתן", דרורית ניצני נשיאת העמותה כיום, אחרי 20 שנה כמעצבת אופנה, ייסדה את התוכנית לחיילים בודדים חסרי עורף משפחתי, הווה אומר כל חייל ישראלי אשר נקלע לנתק ממשפחתו בגלל נסיבות חיים שונות. זאת עשתה גם ממניעים אישיים, לאחר שהיא ובעלה המוסיקאי יאיר ניצני ("תיסלם"), אימצו את אלי סופר, חייל בודד שנפצע קשה ב"צוק איתן" ושכב לבדו בבית החולים, מאחר והיה בנתק ממשפחתו בארץ. אליה הצטרפה בשנים האחרונות המנכ"לית סא"ל במיל' ליאורה רובינשטיין  מאחוריה  30שנות שרות בצה״ל בתפקידים בכירים, ושימשה בשבע שנים האחרונות כמנהלת תוכנית החיילים חסרי עורף משפחתי ובשנתיים האחרונות כמנכ״לית העמותה. יחד עם חברי ועד מוכשרים נוספים, קבוצת בנות שירות ומתנדבים רבים ברחבי הארץ, הם אמונים על קיום ותפעול העמותה החשובה.

אם כן, העמותה מעניקה ליווי בשתי תכניות במקביל- הן לחיילים בודדים עולים והן לחיילים בודדים ישראלים חסרי עורף משפחתי, ליווי אישי ומקצועי של עובדות סוציאליות ורכזים,
וליווי ארוך טווח לפני הגיוס, במהלך השירות הצבאי וחמש שנים מהשחרור. 
לעמותה תו מידות לאפקטיביות.

העמותה מספקת לחיילים הבודדים פתרונות דיור, ייעוץ וסביבה קהילתית:

דיור - למרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין מרכזים ו-6 בתים ברחבי הארץ: ירושלים, מודיעין והרצליה, בהם שוהים דרך קבע 150 מהחיילים הבודדים. אליהם מצטרפים שאר החיילים לפעילויות השונות.

ייעוץ - צוות מקצועי של רכזי חיילים יעמוד לרשות החיילים הבודדים, מלש"בים וחיילים משוחררים, סיוע בהכרה כבודד, מיצוי זכויות מול ממסד, הנגשת מידע, ליווי ביורוקרטי מול הצבא ועוד.

קהילה - העמותה מפעילה מועדון חברתי עבור החיילים הבודדים באזורים שונים. מטרת העל של המועדון החברתי – לייצר תחושת שייכות וקהילה בקרב החיילים. מקום אשר יהווה עבורם מסגרת לשהות בה, לאכול, לשתות, לקבל אוזן קשבת לכבס ועוד.

בשנים האחרונות הרחיב המרכז את פעילותו והקים תכניות ייעודיות לאוכלוסיות מיוחדות, ביניהן תכנית לליווי צעירים יוצאי הקהילה החרדית בדרכם לשירות צבאי משמעותי. המרכז מהווה בית חם ומשפחה תומכת לאלה שבחרו לשרת את המדינה, למרות האתגרים המיוחדים בדרכם שכמ2023 מלחמת חרבות ברזל, הרחיבה העמותה את המענים ומערכי התמיכה לחיילים, חיילי מילואים ומשפחות עולים.