"בכיתי, התפרקתי, הריחות של הגופות לא עזבו אותי, התקלחתי 3 פעמים ביום"

רבקה אופיר עובדת בחברה קדישא ראשון לציון 13 שנה. מטהרת במקצועה, שרואה בעבודתה שליחות. על אף הוותק והניסיון דבר לא הכין אותה להתמודד עם טיפול במאות גופות, שחלקן נשרפו וחלקן עברו התעללות קשה על ידי מחבלי החמאס. "חשבתי שראיתי הכל בחיים", מספרת אופיר בת ה-53 בכאב. "אף אחד לא הכין אותי לזוועות האלה. אין לתאר מה ראינו. הריחות והמראות לא עוזבים אותי. בכיתי המון".

מה היה הדבר הכי קשה שחווית?

"הריחות", היא אומרת באופן נחרץ. "הריח לא עזב אותי. הייתי מתקלחת שלוש פעמים ביום ומקרצפת את הגוף במים ובסבון, אבל זה לא היה עוזר. הייתי הולכת לישון עם הריח של הגופות וקמה בבוקר עם הריחות. למען האמת, עד היום הריח לא עוזב אותי". מעל 100 ימים חלפו מאז ה-7 באוקטובר, "השבת שהחורה", בה חדרו ליישובי עוטף עזה מאות מחבלי חמאס ורצחו כ-1400 ישראלים, ובהם מאות צעירים וצעירות שנטבחו במסיבה בנובה. ימים אחדים לאחר האירוע הקשה שבו נרצחו, עונו ונאנסו מאות ישראלים, החליטה המדינה כי חברה קדישא ראשון לציון תטפל ב-650 גופות של אזרחים שנרצחו. הוחלט כי טיהור הגופות והכנתן לקבורה תהיה בבית העלמין גני אסתר, שעובדיו לא היו ערוכים לטפל בהיקף כל כך גדול של גופות, אבל עשו זאת בגבורה רבה.  במשך שבועות ארוכים עובדי חברה קדישא עבדו 24/7, וחלקם אף נשארו לישון במשרדי החברה. ראובן ביננפלד, 32, נשוי ואב לחמישה, הוא קברן ומטהר בחברה קדישא. "אני נכד לניצולי שואה", הוא מספר. "הבית בו גדלתי היה בית עם סיפורי שואה. אחת הגופות שביצעתי בה טהרה היתה של ניצול שואה כפות. זה פירק אותי לגמרי. לחשוב שהאדם הזה ניצל מהתופת של השואה, הקים בית, נלחם במלחמות ישראל ובסוף כך מסיים את חייו. זה ממש בלתי נתפס, כשהייתי חוזר הביתה לישון לשעתיים או שלוש הייתי חושב, זה קרה באמת?". ביננפלד מספר כי במקרה אחר התקשה להתמודד עם גודל הטרגדיה. "את יודעת מה זה לקבור זוג הורים עם ילדיהם שנרצחו? משפחה שלמה שרק ילד אחד שרד ונותר בחיים! ערכתי את הקבורה. כשהיא הסתיימה לא יכולתי לתפקד. הרהרתי ביני לבין עצמי, זה באמת קרה? אני זה שקבר משפחה שלמה שנרצחה באכזריות? אני רואה את המצבות ולא מאמין איך דבר כזה קרה לנו".   צילום: אדי ישראל אף שעובדי חברה קדישא, שמתעסקים בטהרה ובקבורה, נדרשים לחוסן נפשי, אני מניחה שהמראות רודפים אותך. איך אתה מתמודד עם הקושי הזה? השבעה באוקטובר היה אירוע בלתי נתפס. רק היום במבט לאחור וממרחק הזמן אני מתחיל לעכל מה קרה לנו. אסון נוראי". יש דברים שמחזקים אותך? "למזלי אני מאמין בבורא עולם, זה מה שמחזק אותי".

• צילום: 20240115_145021
  קברן בחברה קדישא ראשון לציון ראובן ביננפלד

המטהרת רבקה אופיר מספרת כי "הטיפול בגופות הפך לפרויקט חיי. הנפטרים הגיעו אלינו לחברה קדישא בראשון לציון. אחרי שערכנו להם טהרה וטיפלנו בכל גופה במסירות ובכבוד, הרגשתי שעשינו דבר חשוב מאוד עבור המשפחות, שסוף סוף גופת יקירם תובא לקבורה, כמו הרוגי מלכות. בעיני, זה סוג של נחמה עבור המשפחות שיש להן קבר, כיוון שיש לא מעט משפחות שכלל אינן יודעות מה עלה בגורל בן או בת המשפחה. האם הם חיים, הרוגים, פצועים, חטופים? בשואה קברו אנשים בקבר אחים. הם היו רק מספרים. פה הניצחון שלי היה להפוך את המספר לאדם שיש לו שם ומקום קבורה". התפרקת? בכית? "בוודאי, כמה פעמים. באחד המקרים ממש קרסתי. היתה לנו קרובת משפחה שידעתי שמחפשים אותה. אני זו שקיבלתי את הגופה שלה. התפרקתי לחלוטין". יש דברים שמנחמים אותך? "המחשבה שהצלחתי להתיר את הספק עבור עוד משפחה ולהביא לקבורה בקבר ישראל נרצחים ונרצחות - היא שנתנה לי את הכוח להיות כאן בכל הטהרות וברישומים". בשבת האחרונה הוציאה חברה קדישא לראשונה את עובדיה לסופ"ש לצורכי התרעננות – בפעם הראשונה מאז השבעה באוקטובר. מנכ"ל החברה, נסים אלקסלסי, סבר כי אחרי עבודה ממושכת וסיזיפית ראוי שעובדיו יחדשו כוחות אחרי שהביאו לקבורה כ-650 נרצחים ונרצחות. העבודה, יש לציין, עדיין לא הסתיימה. העובדים יתחילו בימים הקרובים לטפל במאות חפצים עם כתמי דם, שנאספו ביישובי העוטף ובאזור מסיבת הטבע ואוחסנו במכולה. אחרי בדיקות שונות יצטרכו עובדי חברה קדישא לקבור גם אותם. אלקסלסי מספר כי בימים אלה הוא מחפש דרך להנציח את החללים. "אנחנו ניתן שם יהודי לשואה השנייה שעברנו. קול דמי אחינו צועקים אלינו מהאדמה. "דאגנו למשפחות ולנפטרים, אבל צריך לתעד כדי שלעולם לא נשכח. נמצא את הדרך הראויה להקים אנדרטה לזכרם". מנכ"ל חברה קדישא ראשון לציון ניסים אלקסלסי