ראשון לציון: בוטיק האופנה המיתולוגי " חיה" נסגר אחרי 60 שנה
סוף עידן: משבר הקורונה, הקניות באינטרנט ואתרים סינים הובילו את בעל החנות לחשב מסלול מחדש ולעזוב את רחוב רוטשילד
- בתי לוין
- כ"ו טבת התשפ"ד
אין ראשלצי שלא מכיר את בוטיק "חיה" בלב רחוב רוטשילד. מדובר בחנות אולי הכי מיתולוגית בראשון לציון שהלבישה את צמרת המפורסמים ונשות הפוליטיקאים בראשון לציון, בינהן ראשת העיר לשעבר חנה לוין, נעמי ניצן, אשת ראש העיר המיתולוגי מאיר ניצן, בלב גיבשטיין ועוד.
את החנות פתחו חיה ובעלה אהרון גולדנטל בשנת 1959, אולם חיה החלה את דרכה בתחום האופנה הרבה קודם. כבר בגיל 14 למדה את רזי התפירה, ובתוך זמן קצר, כך מספרים, יכולה היתה לתפור שמלה רק לפי הרגש, בלי תכנון קודם על הנייר. עם עלייתם של חיה ואהרון ארצה, התקבלה חיה מיד בחנות האופנה "אחיות אנגלנדר" שפעלה ברחוב אלנבי בתל אביב ונחשבה לחנות שמלות ערב במרכז מהמובילות בארץ. הניסיון שצברה בתחום והאהבה הגדולה לעיצוב אופנה, הם אלה שהביאו אותה לפתוח את "סלון חיה" שפעל יותר מ60 שנה.
במרוצת השנים הפך סלון חיה לבית אופנה ייחודי לשמלות ערב במרכז ובגדי ערב לנשים, עם המוטו שהיה לחיה "הבגד צריך להיות מונח טוב", ולכן כל מי שנכנסת לסלון יודעת, שהיא תצא ממנו גם בגד שיתאים בצורה מדויקת למבנה גופה ולאופייה.
מוטי, בנה של חיה ואהרון התחיל לעבוד בחנות בשנת 1975, כדי לעזור להוריו שעבדו קשה ונשאר עד היום לנהל את החנות, הוא גם מי שהחליט לסגור אותה עוד לפני המלחמה.
" היו לנו פה שנים נהדרות" מספר מוטי בהתרגשות, אבל צריך לדעת מתי לסגור. החנות הזו גדולה מידי לתקופה של היום, מדובר ב100 מטר עם בית מלאכה שבימים טובים תפרנו כאן בגדים, צריך להחזיק 2 מוכרות במשמרת וזה הפך להיות קשה ולא משתלם, בשנים האחרונות עסקים ירדו וגם המכירות, מאז הקניות באינטרנט ובאתרים הסינים החלה ירידה משמעותית בבגדי נשים. צעירות יכולות לקנות היום בלי בעיה בכל מקום כולל האינטרנט, בזה אני לא יכול להתחרות, נפתחו הרבה חנויות של בגדי ערב והייחודיות שהיתה שלנו במשך שישה עשורים נעלמה. צריך אדם לדעת מתי להודות על הכל ולומר תודה ולהמשיך הלאה.
איך התחושה לסגור מפעל חיים?
הרגשה מעורבת, מצד אחד ברור שעצוב, אני באופן אישי 40 שנה במקום, עברנו אצלנו אלפי משפחות בעיר ומחוצה לה שהיינו עבורם ברגעים הכי משמחים, חזרו אלינו דור שני וזו מן משפחה גדולה, אז אין ספק שזה עצוב, מנגד, עכשיו יהיה לי יותר זמן לטייל.
אלכסנדרה בורוק שעובדת ב"חיה" יותר מ30 שנה אומרת "המקום הזה היה הבית שלי, הלקוחות נכנסים, רואים שאנחנו סוגרים והמומים, באים ומחבקים אותנו, תם עידן"