פרויקט מיוחד ומרגש לרגל שבוע הספר: סופרי ילדים (ומאייר) משתפים בחוויות

    צילום: עם עובד "חוויה מאוד מרגשת". עוז בן יצחק   עוז בן יצחק, בן 52, נשוי ואבא לשלוש בנות (טליה, סתיו, יהלי). "בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה", (הוצאת עם עובד)   איך נולד הרעיון לכתיבת הספר? "הספר נכתב בהשראת דברים שיהלי, בת הזקונים שלי, נהגה לעשות או ליתר דיוק, סרבה לעשות. היא לא אהבה להבריש את השיער או לגזוז ציפורניים ובכל פעם שנדרשה לעשות אחד מהדברים היא היתה צועקת 'איה' סתם ככה, בלי סיבה. כשהיא צעקה 'איה' היינו עונים לה בחרוזים כמו 'פפיה' או 'גאיה'. זה הצחיק אותה ועל הדרך היא הסכימה להבריש את השיער או לגזוז ציפורניים. זה היה מעין משחק חרוזים שהסיח את דעתה. ככה בעצם נולד הרעיון לכתיבת ספר על ילדה מצחיקה ודעתנית שבתירוצים מופרכים מנסה לחמוק מהמטלות. הספר נקרא 'בלי איה, גאיה, חיה, שמעיה או פפיה' בהשראת משפט שיהלי יצרה". איזה תגובות קיבלת? "לשמחתי הרבה הספר זכה לביקורות מצוינות והוא מומלץ על ידי משרד החינוך לילדי הגנים. מדובר בספר ביכורים וכמו כל סופר קיוויתי שיאהבו אותו ויפרגנו. זכיתי שהמבקרים אהבו ופרגנו". מה הדבר הכי מרגש שקרה לך לאחר יציאת הספר? "הרבה מאוד דברים ריגשו אותי אחרי שהספר יצא לאור. אני מגיע בהתנדבות לגני ילדים, מתנ"סים, בתי ספר וספריות לפעילות שעת סיפור. תגובות הילדים והילדות, שצוחקים ממעלליה של יהלי, מרגשות מאוד. מסתבר שהם מזדהים עם הדמות שלה ומעלליה. הורים שולחים לי תגובות וכותבים: 'הספר הזה נכתב על הבן/בת שלי' או 'בזכות הספר הבת שלי מסכימה להסתרק אחרי המקלחת'. כיף לגלות שיש הזדהות והשפעה. הרגע שריגש אותי באופן יוצא דופן היה במסגרת פעילות שעת סיפור בגן לילדים על הרצף. הם הרעיפו חום ואהבה, שאלו שאלות מקסימות וממש נהנו מהפעילות. זו היתה חוויה מיוחדת ומאוד מרגשת". השלם, בשבילי שבוע הספר הוא... "חג הספרים".     "הספר נכתב עליי". אתי טרדיו     אתי טרדיו, רמת גן, בת 43 גרושה. "מכשיר הקסמים של הודיה" ו-"למה ולמה שאלה למה" (הוצאת שניר אילן)   איך נולד הרעיון לכתיבת הספר? "תמיד חלמתי לשנות את העולם, אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי גלימה, שאני לא סופרמן וגם אין לי מכשיר קסמים, אבל גיליתי שיש לי כשרון לכתיבה והבנתי כמה כוח והשפעה יש למילים ושדרך הכתיבה אוכל להעביר מסר. ראיתי הזדמנות דרך הספרים לנסות ולשנות  את העולם או לפחות חלק קטן ממנו. הספר 'למה ולמה שאלה למה' נכתב עלי, אחרי תהליך של שנים שעברתי עם עצמי. בעברי הייתי טיפוס שכל הזמן מתלונן, לא מרוצה משום דבר, אף פעם לא הערכתי לא את עצמי ולא את מה שהחיים נתנו לי וכך נראו חיי. עד שיום אחד גיליתי, שיש חוק אחד קסום - חוק הכרת הטוב, פשוט להודות. את הקסם הזה החלטתי לשתף בספר הראשון שכתבתי שמלמד את הילדים להודות על מה שהם. במקום לשאול 'למה זה קורה לי?' לשאול – 'איך'?". את ספרי השני 'מכשיר הקסמים של הודיה' כתבתי על אחותי הודיה שהיא לקוית שמיעה וכאחות ללקוית שמיעה ראיתי מהצד את היחס של החברה כלפי אחותי וכלפי אנשים עם מוגבלויות והלב שלי נשבר כל פעם מחדש. החברה שלנו רחוקה אלפי שנות אור מלהיות מכילה, מקבלת ואוהבת. מגיל קטן מלמדים אותנו (אבל לא מראים לנו אך ליישם) לקבל את השונה, לאהוב את האחר - משפט שתמיד גרם לי לאי נוחות. אין דבר כזה שונה! הודיה זה אני, זה את, אתה זה כולנו – כולנו ילדים מיוחדים והגיע הזמן שנתייחס אחד לשני כאדם לאדם. הספר נכתב במטרה להפיץ את 'ואהבת לרעך כמוך'. ללמד את הילדים לאהוב את כולם ללא הבדל צבע, מבנה גוף או מגבלה פיזית". מה הדבר הכי מרגש שקרה לך לאחר יציאת הספר? "'למה ולמה שאלה למה' השתתף בתוכנית 'מה הסיפור עם רחלי צלחת וגיגי', התוכנית משודרת  בVOD ביס ובהוט והיתה גם כתבה בעיתון מקומי. עם הספר 'מכשיר הקסמים של הודיה' היתה לי חוויה מיוחדת. בשעות הערב קיבלתי שיחת טלפון ועל הקו לא פחות ולא יותר כבוד ראש עיריית צפת, מר שוקי אוחנה, שהחמיא לי על הספר וברך אותי על הוצאתו. הספר הגיע לידיו, הוא התרגש מהסיפור  והזמין אותי להרצאה בפני גננות וסייעות ביום המודעות לקבלת השונה". השלימי, בשבילי שבוע הספר הוא... "הזדמנות לחשיפה, להציג את הספרים לקהלים נוספים".     "מקבל משובים חיוביים". אשר וינשטיין   אשר וינשטיין, רחובות, בן 74, נשוי, אבא לשלושה וסבא לחמישה. "מחנכים את המפלצת" (אוריון הוצאת ספרים)   איך נולד הרעיון לכתיבת הספר? "ספרי זה נולד כנדבך מוביל בסדרת ספריי "מילד/ה תלותי/ת למוביל/ה חברתי/ת", כל זאת על רקע אירועי הביוש והחרמות ("השיימינג") ההרסניים בקרב הילדים, במטרה למגר תופעה חברתית נפוצה זו, הפוגעת בכולנו". איזה תגובות קיבלת? "מאז הפקת ספרי זה ועד עתה, אני מקבל משובים חיוביים, הן מהילדים המקסימים 'הפוגשים' אישית את התופעה, והן מסגל הגננות והמורים במערכות החינוך ובכלל זה ב'מפגשי חוויה' שאני מקיים בכיתות הלימוד ובמתנ"סים, כאשר לאחר הכרת הספר, כל אחד מהם כותב מכתב אישי אל 'מפלצת השיימינג', הכולל פנייה ובקשה נחושה מאותה 'מפלצת', שתחדל מיידית לפגוע בחבריהם; הילדים 'החלשים' יותר, החיים בסביבתם!". מה הדבר הכי מרגש שקרה לך לאחר יציאת הספר? "הספר הולחן, בוים, הוסרט ומוצג מזה כשנתיים, בביצוע הילדים המרגשים מלהקת 'ענבלים' בקונסרבטוריון גבעתיים, ובנוסף זכיתי שמובילי החינוך והתרבות בעירי רחובות, יזמו והתקינו בכניסה למתנ"ס 'פסגת המדע', את 'ספסל היצירה', הכולל את חריטת הספר במלואו!". השלם, בשבילי שבוע הספר הוא... "הזדמנות מרגשת נוספת, להכיר ולחבק את אוכלוסיית היעד שלי; הילדים המקסימים והוריהם, הקוראים את ספרינו".     "אנשים מאוד התלהבו". דודי שמאי     דודי שמאי, חולון, בן 53, גרוש ואבא לשלושה. "מציירים מצחיק עם הטוש המחיק" (הוצאת ספר לכל)   איך נולד הרעיון לכתיבת הספר? "הספר מיועד לחובבי הציור והקריקטורה. למעשה, ראיתי כמה הילדים אוהבים לצייר עם טוש מחיק על הלוח ומשם בא לי הרעיון ליצור ספר לימוד לציור – כלומר מציירים דמויות על דפי הספר בטוש מחיק בלבד". איזה תגובות קיבלת? "התגובות היו מצוינות. אנשים מאוד התלהבו מהרעיון החדשני של הספר - לצייר ולמחוק ושוב לצייר. לחשוב על רעיונות מיוחדים ומצחיקים". מה הדבר הכי מרגש שקרה לך לאחר יציאת הספר? "הדבר המרגש ביותר היה האפשרות שאולי יתרגמו אותו לשפות אחרות והוא יופץ בעוד מדינות פרט לישראל". השלם, בשבילי שבוע הספר הוא... "כמאייר זו הזדמנות לעזוב את הסטודיו ולפגוש פנים אל פנים את הקהל הרחב חובב הספרות".     "נושא שמדבר לכולם". שלומי חזוני שלומי חזוני, קב"ט עיריית בת ים, בן 51, נשוי ואבא לארבעה. "השדון גרבון" (הוצאת סטימצקי)   איך נולד הרעיון לכתיבת הספר? "'השדון גרבון' נכתב אחרי בוקר של בלגן בבית כשהילדים מאחרים לצאת למוסדות החינוך ואשתי ואני לעבודה, ואף אחד מהם לא הצליח למצוא זוג גרביים תואמים". איזה תגובות קיבלת? "תגובות נהדרות כי גרביים חסרים מחפשים הרי בכל בית, וזה נושא שמדבר לכו-לם". מה הדבר הכי מרגש שקרה לך לאחר יציאת הספר? "אין דבר שמרגש אותי יותר משיחה או הודעה מהורה שמספר שהילד או הילדה שלו אהבו את הספר, ודיברו עליו". השלם, בשבילי שבוע הספר הוא... "חג לכל דבר, גם כקורא וגם כסופר, וההזמנות לקרוא את הספר במהלכו לילדים זה בונוס".