פרשת אמור: משמר המלך

  לאחרונה נשאלתי שאלה מעניינת לגבי אחד מנושאי פרשת השבוע, והייתי מעוניין לשתף אתכם באותה שאלה: מדוע כוהנים בעלי מומים אינם רשאים לעבוד בבית המקדש? האם אין כאן חוסר שוויון מסוים? שאלה זו ללא ספק נחוצה ומוכרחה להישאל מתוך הכתוב בפרשה. התורה מציינת מספר סוגים של מומים בגוף האדם הפוסלים את הכוהנים לעבודה בבית המקדש: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָה" (ויקרא כ"א כ"א). ישנו הבדל מהותי בין הכוהנים לבין שאר שבטי ישראל. תפקיד הכוהנים הוא לשרת בבית המקדש, המקום הקדוש ביותר ממנו יוצא השפע הרוחני ומשפיע על העולם כולו. לכן, הכוהנים צריכים לשמש כנציגים מכובדים של עם ישראל: ללבוש בגדי לבן, לשמור על תספורת ראויה, ולהקפיד על התנהגות מכבדת בבית ה'. כדי להמחיש את אותו רעיון ניעזר בדוגמא מתוך המציאות של ימינו. אם נשים לב למשמר המלוכה של בריטניה, כל חיילי המשמר מחויבים לשמור על ארמון בקינגהאם סביב כאשר הם מלובשים במדים מלכותיים, ומתייצבים בקומה זקופה ללא תזוזה או הבעות פנים למשך הרבה מאוד זמן. ואם כך עושים בביתו של מלך בשר ודם – על אחת כמה וכמה שיש לנהוג כך באופן דומה בביתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. למרות האיסור על כוהנים בעלי מומים לעבוד במקדש, מצינו במשנה כי חז"ל תיקנו עבודות ותפקידים נוספים במיוחד עבור כוהנים שלא יכולים לעבוד במקדש: "היא היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים, וכל עץ שנמצא בו תולעת – פסול מעל גבי המזבח" (מידות ב' משנה ה'). כלומר, כוהנים בעלי מומים אחראים על ניקיון העצים הראויים למזבח, תפקיד חשוב מאוד שנועד לשמור על קדושת המזבח. וכדי ליצור שוויון מסוים בין כל הכוהנים – התורה מתירה לכוהנים בעלי מומים לאכול את בשר הקורבנות, שנאמר: "וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל" (ויקרא כ"א כ"ב), וכפי שמובא במשנה: "בעלי מומין, בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין – חולקין ואוכלין" (זבחים י"ב משנה א'). גם אם נראה לנו שהתורה אוסרת דברים מסוימים לחינם – לאותן הגבלות יש סיבה מוצדקת, ואולי גם פתרון. כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.