פנינים לשבת: פרשת תצווה ושבת זכור – תזכור ואל תשכח

פרשת תצווה ושבת זכור – תזכור ואל תשכח בתנ"ך מסופר על שאול המלך, שנצטווה להילחם בעמלק ולנקום בו על כך שהתקיף את בני ישראל במדבר. שאול אכן ביצע את השליחות, אך לא במלואה: "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר..." (שמואל א' ט"ו ט'). המהלך הזה של שאול עלה לו ביוקר. בגלל אותה טעות – המלוכה נלקחה משאול ובסופו של דבר הועברה לדוד. לאחר אותו מאורע, בחודשים האחרונים של שאול כמלך ישראל, אדם בשם 'דואג האדומי' הפך להיות אב בית הדין של שאול. אף אחד לא באמת יודע מי הוא וכיצד הוא הצטרף לסנהדרין, אך כרגע הוא בעל תפקיד חשוב בממשלתו של שאול. כאשר דוד הצליח לנצח את גלית הפלשתי במלחמה, שאול התפלא מאוד מכישרונותיו המרשימים של דוד כלוחם, ממש מועמד ראוי למלוכה. דואג האדומי שם לב לזה, ולכן הוא ניסה כמה שיותר לעורר רוח רעה של קנאה ושנאה אצל שאול כלפי דוד (דברי המדרש מתוארים בהרחבה במסכת יבמות ע"ו ע"ב ובסנהדרין צ"ג ע"ב בהתאם לכתוב בתנ"ך). דואג הצליח לנצל את אותה רוח רעה בכל הזדמנות שהייתה לו, במיוחד באסון העיר נוב, טרגדיה בה המשכן נחרב ונהרגו לא מעט כוהנים על ידי דואג. בסופו של דבר, במלחמה בין ישראל לפלשתים, אנשי ישראל ברחו מפני הפלשתים, בניו של שאול נהרגו בקרב, ושאול נאלץ ליפול על חרבו. בנשימותיו האחרונות, עומד מולו אדם שמלכתחילה מטרתו הייתה לשים קץ לממלכת ישראל – היה זה דואג האדומי. מסתבר שדואג הוא בכלל עמלקי שהצליח להסתנן למערכת המלוכה כסוכן סמוי המחופש לגר צדק, כדי להוביל למשבר איום ונורא בממלכת ישראל. תנסו לדמיין מה עובר בראשו של שאול באותו רגע: עוזרו הנאמן ביותר היה אחראי לשנאה שנוצרה בינו לבין דוד, ובעקבות כך דואג הוביל את שאול למצב בו הוא פצוע אנושות. ומרוב חוצפה וכפיות טובה – דואג שלף את החרב וסיים את חייו של שאול. כמה ימים לאחר מכן, דואג ייתן את הדין על כך לפני דוד (כך מתואר בפסיקתא דרב כהנא 'זכור' פסקא ג' ט"ז). למרות מותו הכואב והעצוב של שאול המלך – כמה מאות שנים לאחר מכן, מרדכי היהודי שהיה צאצא של שאול, יצליח לנקום חזרה בהמן העמלקי, מהפך אדיר שבזכותו אנו חוגגים את חג הפורים הבא עלינו לטובה. כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.