נוה מונוסון: ערב שירי לוחמים

לאחר שנתיים של הסתגרויות מנגיף שעשה שמות בתרבות ובמדינה כולה, מחליטים אורית אזרח תושבת יהוד מונוסון וחבריה לצוות, שלא עוד!!! חייבים להמשיך את הערב הזה ויהי מה!!! ״זהו צורך אנושי - כך אומרת אזרח: אדם בלי תרבות לוקה באין מהות - ככה הולכים לאיבוד. אפילו בימי התופת בשואה, הקימו בגטאות את ״עמך״ (חבורות זמר) אז שנגיף יעצור אותנו? - עד  כאן!״.   מה מצפה לנו הפעם? מפגש נושם, עם אנשים סוף סוף, מתובל בכל טוב. אותו יוביל גדי סוקניק שהוא איש תקשורת מוכשר וגם איש שייטת שהנחה בהצלחה מרובה לפני 3 שנים, ינחה גם השנה וצפוי לנו אירוע שמח עם המון עניין. ״את הסיפורים הענקיים שאספנו, לקח לנו כמעט 6 שנים להצליח להביא, זה לא פשוט לבנות סיפור אם שחקני המפתח שלו לא משתפים פעולה. השנה זה עצום, אסור לכם לפספס״ אומרת אורית.   וזה יהיה בחוץ? בטח, יש לנו אחריות גדולה לבריאות הקהל, הערב הועבר למתחם פתוח בבריכת נוה מונוסון וברצון גדול לאפשר לכמה שיותר אנשים להגיע וליהנות אתנו.   בכל הארץ ערב שירי לוחמים, מה הסוד שלכם ובמה אתם מיוחדים? אין אירוע כזה בארץ, לא בסדרי הגודל ולא בהשקעה ובטח לא בכוונה - להרים ללוחמים,? המדינה מוצפת באירועי זכרון ופחות עירנית בצורך לחזק לוחמים שככל שאני רואה מה זה עושה לאותם אנשים, אני מבינה איזה זכות בכורה יש לנו על הקונספט הזה וכנראה שגם הקהל צריך את זה אם פוקד את המקום עשרות שנים.. למען הדיוק, אצלנו בנוה מונוסון, זה התחיל לפני 37 שנים, דרך מתנדבים בראשם יהודה צירקל ושרי לוגסי, גם השם עצמו הועתק בכל הארץ, אך רק השם ולא בקונספט השם ״ערב שירי לוחמים״ מזוהה כאמור עם ערב שירה בכל הארץ שמתקיים בערב יום הזכרון ובאווירת יום זכרון לחללינו היקרים. האירוע שלנו מתקיים שבוע קודם והוא בדגש על מחווה ללוחמים ואנשי מוסד ומודיעין. יש בו סיפורים רציניים ולצד אלה יש שירים והאווירה היא של אירוע שמח. אכן, אנו חבורת מתנדבים שחצי שנה קודם אוספים חומרים, גם מוכרים אך מוציאים מהם את מה שלא תקראו בעיתונים, גיבורי הסיפור משתפים עמנו פעולה ונוכחים באירוע שזה ממריא את קהל הצופים ומחזק את הדיוקים בעלילה. אנחנו גם לא מחפשים את הגיבורים שהרגו יותר או פחות או את האופן הטכני של המבצע עצמו, אלא את הפנימיות של הלוחם, את מה שעובר עליו בקבלת החלטות, את התושיות, את המשך חייו ופועלו.   אורית אזרח יוצרת זמרת ואשת תוכן שמרכזת ומנהלת אומנותית את ערב שירי לוחמים נווה מונוסון, משתפת על ייחודו של האירוע ומה קורה מאחורי הקלעים עד להיווצר:  לבמה הזו עלו סיפורים כובשים כמו במבצע ״אנטבה״ עם תחבולות של אנשי מוסד שלא מביישות סרט תורכי. רבים מכירים את 'מבצע אנטבה' המוכר גם כ'מבצע יונתן,' אך מעטים מכירים את חלקו המכריע של 'המוסד' במבצע. סוכנים שפועלים מאחורי הקלעים בלונדון, פריז, וושינגטון וגם ביבשת אפריקה. דורה בלוך ז"ל הייתה אחת מבני הערובה באנטבה, שלרוע מזלה אושפזה בבית חולים בבירה קמפלה יום אחד לפני שצה"ל פשט על שדה התעופה באוגנדה. אידי אמין שלח את אנשיו לאחר יומיים לרצוח אותה, ולקבור אותה במקום סודי. המוסד גילה שלאידי אמין יש בן חולה מאוד ואידי מתייעץ עם מדיום הודי בעניינו מעת לעת. דרך ההודי העביר המוסד מסרים לאידי כי בנו יבריא רק לאחר שגופתה של דורה בלוך תובא לישראל. בשנת ,1979 כ- 3 שנים אחרי המבצע המזהיר, הובאו שרידי גופתה של דורה בלוך ז״ל לקבורה בישראל. כמו סיפורו של יואל שרון : ״את מה שהאיש עושה על כסא גלגלים אני לא עושה על רולס רויס״ במאי ותסריטאי שלמד בלונדון וחזר בהבזק הישר למלחמת יום הכיפורים, איבד שם בתעלה את 19 מחייליו וביום הולדתו נפצע ורותק לכסא גלגלים לצמיתות. מתוך הנכות הקים ויסד את עמותת ״אתגרים״ הידועה כבית ומענה למעל 6000 נכים מכל הארץ, שעושים ספורט ונוגעים בשמיים בזכות חזונו. אין סוף לסיפורים על טייסי קרב כמו גיורא רום תושב יהוד שריתק את הקהל בסיפורו המכונן בימי השבי והתקומה - וזה סופר דרכו באופן כל כך מצחיק ומרתק גם יחד…. האוסף הזה שיש לנו שווה ספר לימוד לכל מתבגר. איש שייטת שנפגש עם נערה בת 17 שהייתה תינוקת שהבריח מאתיופיה.   אנשים מגיעים יותר לסיפורים או לשירים? אין לדעת אבל תמיד מוכנים מראש לשניהם. לרוב האנשים אוהבים סיפורים, אוהבים, מכירים חלק מהם רק לא מהזווית שאנו מביאים וזה מחזיר אותם לימים אחרים, ימים של רעות ותום, ימים שכבר לא תמצא על המדפים וחבל. זה מאוד נמצא בערב הזה אנשים הכי אוהבים שאנו מפתיעים אותם במה שלא ידעו קודם ואין לזה גיל, סיפור מרתק מעניין את כולם. אנשים מגיעים כי יש להם למה לצפות. פחות אוהבים אווירת הרצאה וזקוקים לצאת לבילוי איכותי , תרבותי, שיש בו סיפורים בעלי עניין ושירים שקשורים לפחות להרגשה שהשאיר הסיפור. יש אווירת חברותא, הערב מחולק לשניים עם הפסקה קצרה באמצע. ואסור לשכוח....כולם זקוקים לזה, היינו מבודדים זמן קשה ולא מבוטל, יש אומרים הזדקנו בעשור מהקורונה.   איך צוות של מתנדבים מצליח להרים הפקה בסדר גודל כזה של קרוב ל-800 איש? את הערב הזה כמו בפרסומת של החומוס, עושים באהבה או לא עושים בכלל! אכן זו אהבה ענקית למדינה, לאנשים היפים שבנו אותה למעננו וזה חלקנו הקטן להודות ולפרגן להם. אל תטעה צוות קטן ונחוש שם על כתפיו את האחריות הכבדה: שרי לוגסי במציאת סיפורים ותפאורה עם גילי עירון ובוני לברון עמלות במכירת הכרטיסים, בוני גם בצילומים ובתמונות, מוטי חבר בהפקה, שלומית טמיר בין ארי במצגת ובכרטיסים, בילהה ולנסי לאורך שנים במכירת הכרטיסים ואנוכי בניהול האומנותי. צוות הטלוויזיה הקהילתית ואנשי המנהלת גם הם נותנים ידיים ונרתמים לכל תרחיש, מה שמקל על התהליך. הכי מחזק ונותן את הכח הוא הקהל האוהד שנוהר לאירוע ומחזק אותנו שלא רק אנחנו אוהבים להפיק את האירוע, יש אותם שמצפים לו וסומכים עלינו. ממש ערבות הדדית. בלעדיהם זה לא היה קורה.   איך יודעים לקלוע על סיפור או שיר שכולם יאהבו? לא פשוט בכלל וקרו מקרים שאחרי שנפגשנו הבנו שאין סיפור ... לא כזה שמשמיעים לכמעט 800 איש. סיפור טוב חייב הפתעה, תעוזה יוצאת דופן ולפעמים גם הומור לא יזיק. כאמור הקהל לא בא להרצאה על מורשת, בא לשמוע על מאחורי הקלעים, גם שם יש פספוסים וכן צריך ונפלא לצחוק. השירים הנבחרים משרתים את התחושה שיצאנו מסיפור, כלומר אם מתגלה חוש הורי אז שיר על אבא או אמא נכונים מן הסתם. הכל מלא בחשיבה והסולנים מעולים כמו מיטל טרבלסי, אורית מזור, סולנים מחבורת הזמר ואף חיילים ותיכוניסטים שנהנים לשיר מול קהל ענק... גם יונתן מרגי, בטרם התפרסם, הופיע לא פעם על הבמה הזו. חשוב לציין שהעיבוד המוסיקלי נעשה ע״י צליל בירן שחי ונושם כל מילה בתוך האירוע וההרכב המוסיקלי על הבמה הוא מן המשובחים, נושאי פרסים ווירטואוזים אחד אחד.   מה זה עושה לגיבורי הסיפורים שמגיעים לערב? זוהי שאלה מצויינת, רק ביום למחרת אתה מבין איזה מעשה נכון עשינו, כולם מתקשרים ומוסיפים להודות ולשתף כמה התרגשו, מעצמם בעיקר שהצליחו לחלוק. זה לא ברור מאליו: קרו מקרים שכמה שנים קודם פנינו לאיש מודיעין וענה בקצרה שאינו מעוניין שסיפורו יסופר וזה קורה הרבה לאנשים החשאיים. אך עם השנים כשניסינו שוב, לא רק שענו בפייסנות, אף שיתפו פעולה מעבר למצופה כשאנחנו היינו הצד המאוד זהיר בשאלות. הגיבורים שהיו על הבמה, נשארים עם אדרנלין שבועות אחרי, לפחות מהתגובות שאנחנו מקבלים מהם וממשפחותיהם. הכל תהליך בחיים, אם נדע לאזור סבלנות. דוגמא קלאסית שמוצגת באירוע הקרוב, זה תהליך של 6 שנים על מרגלת מבית דתי, שאחרי שבתה הסכימה שנספר וכשהתחלתי לכתוב, התקשרה לבטל כל אפשרות כזו מחשש שלא נדייק ומקנאות למקור והשנה הסיפור יעלה לבמה לאחר שהיא שיתפה פעולה והיחסים הפכו למעבר לחברות טובה.   מה באמת אתם רוצים להשיג בערב הזה? האג׳נדה של הערב הזה מצדנו: להריע לאנשים שעשו למען המולדת ולתת להם ולסיפורם במה בחייהם, כי ההתעסקות הכללית, לצערי, היא יותר בימי זיכרון וימי שואה והחלק שלנו הוא לתת במה והכרה, לאותם גיבורים שחזרו, לאותם חשאים שהסתכנו, לאותם הלומים שיתחזקו, אמן! מכך שעבורנו הם שליחים ששמרו עלינו.   איזה סיפוק יש לך כמי שמרכזת את העבודה האדירה הזו ומה נותן לך את הכוח להמשיך? סיפוק עצום!! גילוי נאות באתי לעזור לפני כמעט עשור ונכבשתי בתחקירים בסיפורים שהשכילוני החזירו לי את כל מה שפספסתי מההברזות משיעורי היסטוריה. התעוזה והבלתי אפשרי הוא שמעורר אותי וזה כל הזמן נמצא בסיפורים, האומץ של האנשים הבלתי שגרתיים האלה, עושה לי וואו גדול והרבה קנאה: למה הם מסוגלים לזה ואני שחיה קריאייטיב ויזמות כל חיי, מנוהלת ע״י הפחד ולא מעזה, לא כמוהם.? וזו לא התנדבות של גומרים הולכים, זה באמת פרויקט של מאות שעות, נסיעות ארוכות לעיתים, קריאת ספרים של הגיבורים. כל סיפור הוא עב כרס ולתמצת סיפור, זה לא קל אך עבורי כיוצרת ו״בלדאית״, זה החלק המאתגר. את הכח להמשיך נותן ומחזק בי הצורך, כל שנה עוד יותר - להנחיל את זה הלאה ולעשות טוב על הלב לגיבורים עצמם! והקהל שמגיע שמצפה לזה, הוא התשובה.   בימים אלה אנו מחכים לאישורים מהפיקוד לארח באירוע קבוצת חיילים לוחמים סדירים ומצפים שהנעשה על הבמה והקהל הרב יחממו את ליבם!   ערב שירי לוחמים נווה מונוסון