ראשל"צ: הסיפור מאחורי הפלאפל הכי ידוע בעיר

אין כמעט ראשוני שלא מכיר את הקיוסק המיתולוגי ברחוב רוטשילד פינת מהוליבר, שבו מכרו את הפלאפל המפורסם בעיר,  למרות שחלפו 15 שנה מאז שנסגר. מזל ואריה ז"ל תושבי ראשון, היו מגיעים בכל יום לכמה שעות, מכינים את הפלאפל בבוטקה הפינתי הירוק, חותכים סלט טרי, ומוכרים עד שהסחורה נגמרה, סוגרים וחוזרים לביתם, ולמחרת חוזר חלילה. מה היה הסוד 30 שנה של הפלאפל הכי טעים בעיר שתור ארוך של אנשים חיכה בסבלנות לאכול אותו? ומדוע אף אחד מבני הבית לא המשיך את המפעל המשפחתי? שרונה מדאר הלוי, בתם של מזל ואריה ז"ל, בראיון ראשון מאז נפטר אביה אריה בחודש ספטמבר האחרון, מספרת על המקום הקסום ומנסה להשיב על כל השאלות. "המתכון הסודי לא נולד ביום" מספרת שרונה. "כשהיינו ילדים קטנים בבית אצלנו היו מכינים פלאפל, לאט לאט התגבש והתפתח המתכון עד שהיה ערב לחיך ואז אבא אמר לאמא שלי, זה המתכון המנצח! בואי נפתח מקום משלנו", הייתי אז בכיתה ב'.  בראשון לציון היו עוד פלאפלים מפורסמים באותה תקופה, ההתחלה לא הייתה קלה, כי אנשים מכוח ההרגל קונים איפה שהם רגילים, אבל לאט לאט התחילו להכיר את המקום עד שנהפך למספר אחד בעיר. המתכון אומנם נמצא אצלנו אבל צריך להבין שחלק מהמתכון זה הידיים של אמא שלי והמבט עם החיוך שהיא נתנה לכל אדם עם המנה מכל הלב". משפחת מדאר מונה 3 ילדים, שרונה ועוד שני אחים, אחד מתגורר בחו"ל ועוסק במחשבים, אח נוסף עובד כמסגר עצמאי ושרונה שעוסקת בחינוך. כששרונה נשאלת מדוע אף אחד מהילדים או הנכדים לא חשב לחזור ולפתוח את הפלאפל המיתולוגי שנמצא עד היום סגור היא מסבירה: "הנכדים לומדים תארים אקדמיים, אנחנו הילדים התפתחנו בכיוונים אחרים, זה נכון שהיום הרבה חבר'ה צעירים פותחים אוכל רחוב ונראה כי הטרנד חזר, אבל ראינו את ההורים עובדים כל כך קשה שאף אחד לא רצה להמשיך, ההורים שלי היו מתעוררים בחמש בבוקר לטחון את החומוס, ליצור את העיסה לחתוך את הסלט, בקור ובגשם, זה לא קל בכלל, ואח"כ לעמוד כמה שעות על הרגלים, אבל הם היו אנשי עבודה, כמו הדור ההוא, אם אבא שלי היה איש עסקים והיה מוכר לזיכיון את המתכון הוא היה איש עשיר מאוד, אבל זה באמת לא עניין אותם". לפני 4 שנים, שנתיים לאחר מות אימה מזל, כשאביה עוד היה בחיים, הם החליטו בחג חנוכה לערוך יום פתוח לתושבי העיר בביתו של אביה, וכל מי שרצה הגיע וקיבל פלאפל חינם, "מהימים ההם לזמן הזה" הם קראו לזה, כמחווה ללקוחות שזכרו והתגעגעו. לדברי שרונה הגיעו מאות אנשים, חלקם דור שני עם ילדיהם ובכו. "אנשים אמרו לי את מחזירה אותנו 30 שנה אחורה בזמן, זה היה מאוד מרגש, במיוחד עבור אבי ז"ל, כשהוא ראה כמה הטעם שלו מעורר בהם זיכרונות, כשאימי היתה עוד בחיים לפני מספר שנים והיתה מאושפזת בבית חולים, העלתי פוסט לפייסבוק ואנשים לא הפסיקו להגיב ולהרעיף אהבה, הקראתי לה כל תגובה ותגובה והיא כל כל התרגשה ואמרה לי  "ככה באמת זוכרים אותי?" זה מדהים איך הם נגעו בלב של כל כך הרבה אנשים סביב האוכל. כיום המקום עומד שומם וסגור, כשאריה החליט לסגור את העסק ביוני 2006 בשל מצבם הבריאותי שלו ושל אשתו מזל, הוא מכר את חלקו חזרה לבעל המקום שהחנות היתה בדמי מפתח. " אין לנו כוונה לשוב ולפתוח את המקום" אומרת שרונה  "נשאר לנו זיכרונות יפים וטעימים מהתקופה ההיא אבל התפתחנו למקומות שונים"