חולון: תביעת השותף לרצח נדחתה והוא חויב לשלם עשרות אלפי שקלים

כבוד השופט עזריה אלקלעי מבית משפט השלום בבת ים, קיבל את עמדת המדינה ודחה את תביעתו של חשוד, שזוכה מחמת הספק מאישום ברצח, ותבע פיצויים בסך 2.5 מיליון ₪, בין היתר, בגין התקופה בה ישב במעצר וכן נזקים נוספים שנגרמו לו, לטענתו, בצל ההליך הפלילי נגדו. בנוסף, חייב בית המשפט את החשוד בתשלום 50,000 ₪ הוצאות משפט לטובת המדינה. תחילתו של הסיפור בערב פסח שנת 2007. כנגד התובע ונגד שני אנשים נוספים הוגש כתב אישום בגין רצח אגב ניסיון לבצע מעשה שוד אלים, במרכול "חצי חינם" בחולון, במהלך האירוע יום טוב דוויק ז"ל, ששימש כמאבטח במרכול, נרצח באמצעות ירייה אחת שכוונה לראשו מטווח קצר. על-פי כתב האישום, במהלך ינואר 2007 התקשר התובע עם שני השותפים האחרים, אחד מהם עבד באותה התקופה במרכול, במטרה לבצע שוד במרכול "חצי חינם" בחולון. לפי כתב האישום העובד, מסר מידע בנוגע למרכול ועל בסיס מידע זה הוכנה תוכנית פעולה מפורטת, במסגרתה בין היתר סוכם שהשוד יתבצע באמצעות נשק על מנת לגבור על המאבטחים ועל כל מי שינסה לסכל את תוכניתם. ביום 30.3.2007 בשעות הלילה המאוחרת שני השותפים של התובע המצוידים בשני אקדחים נכנסו למרכול, והחלו לצעוק לכולם לשכב על הרצפה, אז החל התובע החל להכות באכזריות את המנוח ומאבטח נוסף, כתוצאה מכך שני המאבטחים נפלו על הרצפה. אז לקח אחד מהם את אקדחו של המנוח וירה בו למוות. בהסתמך על עובדות אלה, הורשעו שני שותפיו של התובע בעבירת רצח ועבירות נוספות, ואילו התובע, זוכה מחמת הספק, זאת לאחר שבית המשפט קבע כי לא ניתן לקבל כראיה עיקרית את אמירות אחד השותפים, עליהן התבססו האישומים כנגד התובע. במסגרת התביעה טען התובע, כי החל ממועד מעצרו במהלך 2007 ועד לזיכויו במהלך 2010 הוא הוחזק מאחורי סורג ובריח (סך הכל 1024 יום). בנוסף טען, כי לא היה יסוד להגיש נגדו כתב אישום בגין האישומים שיוחסו לו וכי על בית המשפט לבדוק האם לפני הגשת האישום עמדו לפני התביעה ראיות שדי בהן כדי לבסס אצל התובע הסביר צפי להרשעה. לאור האמור לטענתו יש לחייב את המדינה לפצותו בגין תקופת מעצרו בכ-3 מיליון ₪ ובנוסף לפסוק לו נזק מיוחד בסכום של כ 600,000 ₪. (לצורכי אגרה הוא כימת את תביעתו על סך 2,500,000 ₪). מאידך טענה הנתבעת באמצעות פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), כי בידי המשטרה נאספו די ראיות שהעלו חשד מבוסס כי התובע יזם וארגן את השוד והיה בעל תפקיד מרכזי בהוצאתו מהכוח אל הפועל. לאחר שהחומר נבחן על ידי הפרקליטות הוחלט כי הראיות שנאספו בתיק מקימות סיכוי סביר להרשעה ובהתאם לכך הוגש כתב אישום, בין היתר, נגד התובע. עוד טענה המדינה כי עצם זיכויו של התובע מחמת הספק אין בו כדי לבסס את הטענה כי המדינה התרשלה בניהול ההליך. וגם בהכרעת הדין אין קביעה ממנה עולה כי לא הייתה הצדקה להגיש כתב אישום כנגד התובע. בפסק דינו קבע בית המשפט כי: "להבדיל מבית המשפט הפלילי שדן באישום נגד התובע ושלצורך הרשעת נאשם צריך להשתכנע באשמתו מעבר לכל ספק סביר, לרשות התביעה לצורך הגשת כתב אישום צריכות לעמוד "ראיות מספיקות לאישום" משמע, תשתית ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה התובע נדרש לשקלל את הראיות, או לשון אחרת, לבחון אם קיים סיכוי סביר לכך שניתן יהיה להביא להרשעת הנאשם על בסיסן." עוד נקבע כי: "אולם, זיכויו של התובע מחמת הספק מהווה חוכמה שלאחר מעשה, וכאשר בחנתי את התנהלות המשטרה ורשויות התביעה בזמן אמת ולאחר שבחנתי את חומר הראיות שעמד בפניהם ואת החקירה שהתנהלה, הגם שלא הייתה נקייה מפגמים, מסקנתי היא כי התביעה והמשטרה נהגו באופן סביר וכי הם לא התרשלו בהתנהלותם. לשון אחרת בהסתמך על טיב החומר והראיות שעמדו בפני הפרקליטות, החלטתה להעמיד את התובע לדין הייתה סבירה וראויה והיא לא הייתה נגועה ברשלנות. התובע היה עצור עד תום ההליכים כאשר במסגרת ההחלטות הרבות להארכות המעצר במשך כל התקופה, בחנו הערכאות השונות את הראיות לכאורה המצדיקות את הארכת המעצר, וכל השופטים שדנו בבקשות קבעו כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של התובע, לצורך הארכת המעצר עד תום ההליכים, יתר על כן גם ב"כ התובע הסכים בשלב הארכות המעצר כי קיימות ראיות לכאורה. לאור האמור דחה בית המשפט את טענות התובע וחייבו לשלם 50,000 ₪ הוצאות משפט.