פנתה אלי אמא וסיפרה שהבן הגדול מוציא אותה מדעתה. למרות החוקים בבית, הוא צועק, מנבל את הפה, קופץ על הספה, לא רוצה להתקלח. בכאב סיפרה שהיא ממש לא סובלת אותו. כדי שיהיה לנו את הכוח ליצור שינוי, חובה עלינו לטפל קודם בצרכים של עצמנו. זוכרים שבטיסה מתבקשים ההורים לחבוש מסיכה לפני שישימו אותה על הילד? הסיבה היא, שאם אנחנו לא נדאג לעצמנו, לא נוכל לטפל בילדנו. אז תתחילי בהודיה וחיבוק לעצמך על האומץ להודות, שאין לך חיבור רגשי איתו עכשיו. הילד מעצבן וזה מאד מתיש. כשאנו רעבים/עייפים/מותשים וצריכים להתמודד עם אתגר, אנחנו לא במיטבנו. כדי למלא מצברים, תנהלי את כל העזרות שאת יכולה לקבל- מאמא, חברה, בייביסיטר. דאגי לעצמך: לישון, לאכול, לראות סרט מצחיק, לפגוש חברה לקפה. הקצאת זמן דורשת ניהול זמן והתארגנות. אם קשה לך להקדיש לכך זמן, דמייני שאת מקבלת הודעה על בדיקה רפואית חשובה לילדך. לכך תמצאי זמן? לאחר שקבעת זמן ומקום להרגיש טוב ולהתמלא, מגיע השלב הבא: את יושבת עם עצמך וחושבת מה הן בקשות העומק של הילד, מה הוא באמת צריך? מה הוא היה רוצה? תשומת לב, יחס, הערכה? המטרה לראות אותו ולא את מעשיו המטרידים. ברגע שאנחנו מתייחסים באופן קבוע לצרכים העמוקים שהילד שלנו מפנה אלינו, משהו מהותי משתנה ביחסים שלנו איתו והוא יכול לוותר על חלק גדול מאותן התנהגויות. את מתחילה לכתוב לעצמך נקודות אור שאת רואה בו ומתייחסת לפעולות: הוריד כלים, השקה עציץ, ליטף את הכלב, אמר תודה. לאחר שניסחת לעצמך את הצרכים ונקודות האור, צאי איתו לבילוי כיפי: טיול על שפת הים, ארוחת בקר, גן שעשועים. בבילוי תזכירי לעצמך את התכונות שאת אוהבת בו וספרי לו עליהן. יכול להיות שאת מקפידה על חוקים חשובים, או חוסכת כסף לעתידו. אלו הם גילויים של אהבה, אבל הילד לא רואה אותם כרגע. כדי לבסס יחסים, הביעי בנדיבות את רגשותיך הכנים על כל מעשה או תגובה חיוביים. שתפי בחוויה. מניסיון, זה עובד.