"אני לא רוצה שתבואי אלינו ביום שישי", שמעתי את נכדי המתוק אומר לי. הלב התכווץ קצת... "'אני שונא אותך, אבא', אמר לי בני בן הארבע", סיפר בכאב אבא אחד. מילים שקשה לנו לשמוע כהורים, סבים ובכלל. האם אנחנו לא מספיק טובים? האם הוא כפוי טובה, נעדר כבוד ונימוס? התגובות נחלקות: 'עצוב לי עכשיו/לא משנה כמה אתה כועס, ככה לא מדברים אצלנו בבית/אני אוהבת אותך/בפעם הבאה שתרצי משהו ... סבתא מבוגרת ממך... אם ככה אתה מתנהג כשאתה קטן...' אמירות כאלה יכולות להיאמר אחרי גיל שנתיים, כשהילד מבין שהוא ואימו נפרדים ואינם ישות אחת. הילד שם לב * שלמילים שלו יש משקל משמעותי- מעורר תגובה (עלבון, תוכחה) * שהמשפטים האלה יוצרים רווח (אני אאפשר לך ללכת לישון מאוחר, העיקר שתאהב אותי) מה עושים? מאחורי המילים "אני לא אוהב אותך" עומדת הכוונה: "אמא, אני כועס עלייך עכשיו כי את לא מספקת לי משהו שאני רוצה (רוצה, להבדיל מצריך), וכשאת לא מספקת לי משהו שאני רוצה, וזה כואב לי ואני כועס". כשלא נתעסק במילים ובפרשנות האישית והרגשית שלנו, נצליח לענות לילד הכואב, "אני מבינה שאתה עצוב/כועס, כי אתה רוצה להיות רק עם אמא וזה לא אפשרי עכשיו"..."כי את רוצה לקנות חטיף ואני חושבת שדי..." כשלא מתעסקים במילים, בכבוד או בחשש שהילד עומד להיות מפלצת, בהדרגה הילד יזהה מה הוא באמת מרגיש וילמד לבטא זאת במילים. כדאי להוות מודל לילד ולבטא מילולית רגשות. כשהילד מעל גיל חמש, עם יכולות ביטוי גבוהות יותר, בזמן של רוגע, כדאי להזמין אותו לשיחה ולומר לו: 'אתמול אמרת שאתה לא אוהב אותי. למה אתה לא אוהב אותי?'. להקשיב לו מהלב, ללמוד מה הצורך שלו ולבדוק יחד האם ואיך ניתן לענות על הצורך. רוצה לדייק את הבדל בין צריך לרוצה: הילד רוצה ללכת לישון מאוחר, וצריך לישון מוקדם מטעמי בריאות/סדר יום; הילדה רוצה ממתק, אבל צריכה לוותר בגלל בריאות השן/ללמוד דחיית סיפוקים. מניסיון, זה עובד. קוראים המעוניינים לשאול את מרים זיסמן שאלות בנושא הורים וילדים מוזמנים לעשות זאת במייל: miryamz@gmail.com. טל': 050-9907793