פרשת משפטים ושבת שקלים: עבד או אדון

פרשת משפטים עוסקת בדיני בין אדם לחברו, על מנת ליצור מערכת חוקים שתנהל בצורה מסודרת את עם ישראל.

הפרשה מתחילה בהלכות עבד עברי: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם" (שמות כ"א ב'). לכאורה עצם הרעיון של עבד עברי תמוה מאוד. מדוע התורה נותנת היתר לאפשרות בה אדם מישראל יהיה מחויב להיות תחת שליטת חברו ולשרתו כעבד?

אם נעיין בספרי ההלכה, נגלה באמת את העניין שמסתתר מאחורי עבד עברי: "עבד עברי…כיצד? גנב ואין לו לשלם את הקרן, בית דין מוכרין אותו" (רמב"ם הלכות עבדים א' הלכה א'). אדם מישראל שגנב מחברו, ונתפס בגנבתו וכרגע הוא לא יכול לשלם על הגניבה – הרי הוא נמכר לעבד עד שיצליח להשיג את הכסף הנדרש, כלומר במילים אחרות, התורה מציעה פתרון הלכתי פשוט וקל עבור הגנב.

בנוסף לכך, התורה מעניקה תנאים יוצאים מן הכלל לעבד העברי ביחס לאדון שלו: "שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר [פחות טובה], אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש" (בבלי קידושין כ' ע"א). התורה מחייבת את האדון להתייחס אל העבד בצורה טובה ומכבדת, כך שאם למשל לעבד חסר דבר כלשהו – האדון מוכרח לדאוג לו כמו שצריך.

אפילו בסוף תקופת העבדות, העבד מקבל בונוס לא קטן מאת האדון: "וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים ט"ו י"ג-י"ד). כאות תודה על כל ימי השירות של העבד – האדון צריך לתת לו מן הרכוש כדי שהעבד יוכל להתחיל מחדש בשוק העבודה.

בסופו של דבר, יחד עם כל הזכויות שיש לעבד העברי, התורה מנסה ללמדנו מסר חשוב ביותר: "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך… כל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד' משנה ה').

כל אחד מישראל, בין עבד בין אדון – הוא עולם ומלואו, לכל אחד מאיתנו יש תכונות, מחשבות ומטרות, ומאחורי כל אחד מאיתנו מסתתר סיפור חיים שמייחד אותו מכל השאר.