הנוסע החמדן

רונן דמארי

בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון דחה לאחרונה תביעה שהגיש תושב העיר נגד חברת אל על, על סך 21,000 שקלים, לאחר ששודרג ללא עלות בטיסה מרומניה לישראל. התובע חויב לשלם הוצאות משפט של 2,000 שקלים.
בתביעה טען הנוסע כי בספטמבר 2017 התעתד לטוס ארצה מבוקרשט באמצעות טיסה סדירה של אל-על. עם הגעתו לעמדת הצ'ק אין, התבשר התובע כי היות ונוצר מצב של רישום יתר לטיסה, הוחלט לשדרג בחינם את מקום מושבו למחלקת עסקים. לטענת התובע, נוכח השדרוג לו זכה, שאל את דיילת הקרקע האם יש באפשרותו להיכנס ללאונג' בשדה התעופה לפני הטיסה, אולם זו השיבה לו במילים "מה אתה דואג תהיה לך ארוחה מכובדת במחלקת העסקים".
במהלך הטיסה, טרם הגשת הארוחה, בעוד התובע יושב במחלקת עסקים, הבחין כי הדיילת מחלקת תפריטים לכלל הנוסעים במחלקה ולוקחת את הזמנתם, אך עליו דילגה. בהמשך, לגרסתו, קיבלו נוסעי מחלקת העסקים ארוחה מכובדת בצלחת מהודרת לאחר שהדיילת ערכה עבורם את השולחן, והוא נותר מבוזה ומושפל. התובע המתין לקבלת הארוחה, אולם הדיילת ניגשה אליו וציינה בפניו בקול רם ולעיני כל, כי אין מספיק ארוחות לכל נוסעי מחלקת העסקים והיות שהוא נוסע משודרג, ייאלץ להסתפק במגשית ממחלקת תיירים.
בכדי להימנע מהשפלה נוספת, סירב הנאשם להצעת הדיילת לאכול מנה ממחלקת תיירים והעדיף שלא לאכול כלל. לאחר הטיסה, הגיש הנוסע תביעה בה ביקש לקבל פיצוי על מה שתיאר כ"השפלה". אל-על מצדה, דחתה את טענות התובע מכל וכל.
לטענתה, מילאה את כל חובתה החוזית כלפי התובע, אשר רכש כרטיס טיסה במחלקת תיירים ואף סיפקה לו ללא כל תמורה שירותים משודרגים ויקרי ערך עליהם לא שילם ולהם לא היה זכאי מלכתחילה.
אל על אישרה כי אכן נוצר מצב של רישום יתר לטיסה שבעקבותיו הוחלט לשדרג את התובע ושני נוסעים אחרים למחלקת העסקים, לאור היותם חברי מועדון "הנוסע המתמיד", וכי כבר במעמד הצ'ק אין הודע לתובע כי הוא זכאי לארוחה ממחלקת תיירים והדבר אף נכתב ותועד שחור על גבי לבן בדיווח מדלפק הבידוק אשר הוגש לתיק בית המשפט.
עוד ציינה החברה כי השירות הניתן לנוסעי מחלקת העסקים, הן לנוסעי המחלקה אשר רכשו כרטיסים והן לנוסעים אשר שודרגו ללא עלות – הוא זהה, והיא עושה כל מאמץ מצדה ליתן שירות מלא לנוסעים המשודרגים, לרבות אספקת ארוחת עסקים ככל שהיא זמינה באותה עת.

"תביעה חמדנית"
השופטת שרית זמיר דחתה כאמור את התביעה תוך שהיא מציינת כי לא התרשמה שהתובע הושפל או הופלה לרעה, וכי ניכר שתחושות ההשפלה והאפליה להן טען מקורן בתחושות ובציפיות סובייקטיביות אשר אינן מעוגנות בהתחייבותה של אל-על כלפיו.
"גישת התובע לפיה מחויבת הנתבעת לספק "הכל או כלום" אינה מקובלת כלל ועיקר על בית המשפט", כתבה השופטת. "כל הטבה שקיבל התובע מאת הנתבעת ניתנה לו לפנים משורת הדין ובוודאי שאין בה, מבחינה משפטית, כדי להקים חובה של הנתבעת לספק לתובע את מלוא ההטבות אותן היא מספקת למי ששילם עבורן במיטב כספו".
עוד ציינה השופטת: "מרגע שהבין התובע כי לא יזכה לקבל ארוחת עסקים ננעלה דעתו וכל מחווה שירותית שהוצעה לו נתקבלה בסירוב מוחלט וחוסר שיתוף פעולה מצדו. כך, צוין, סירב התובע לאכול ולשתות לאורך כל הטיסה כהתרסה על ש"פסחו" עליו בהגשת ארוחת העסקים, סירב לאפשר לדיילת לערוך עבורו את השולחן באמצעות מפה וכלים של מחלקת עסקים, וסירב לאכול מנה אחרונה של ארוחת עסקים שהוצעה לו ע"י הצוות. "ככל הנראה בשלב זה חש התובע כי כבודו חשוב לו מכל מחווה שירותית שתוצע לו והחל לתכנן את אופן הגשת התלונה ודרישת הפיצוי מהנתבעת, וחבל", נכתב.
לבסוף, קבעה השופטת כי לא ניתן להתעלם מחוסר ניקיון הכפיים של התובע בהגשת תביעתו: "צורמת לעין העובדה שבגין טיסה שעלותה הסתכמה בכ- 400 דולר בלבד, במהלכה שודרג התובע למחלקת עסקים ללא כל עלות נוספת מצדו, נדרש פיצוי בשיעור העולה על פי 15 מעלות הכרטיס. אין להשלים עם הגשת תביעות חמדניות בסכומים מופרזים, במיוחד כאשר גם לגופו של ענין התביעה אינה מוצדקת". הנוסע חויב לשלם לחברה הוצאות משפט בסך של 2,000 שקלים.