"התעוררו באיחור"

רונן דמארי

בדיון שהתקיים השבוע בבית משפט השלום בראשון, נקבע כי בשלב זה העירייה לא תוכל לפנות את מזנון הבשרים הפועל סמוך לתחנת דלק בשיכון המזרח בעיר בחודשים האחרונים, בשל העובדה שהחלה לנקוט בפעולות אכיפה נגד בעליו לאחר למעלה משלושים ימים מהרגע שבו פלש לשטח הציבורי. עם זאת, קבע בית המשפט כי העירייה תוכל להמשיך לפעול במסגרת האמצעים העומדים לרשותה, לרבות צווים מינהליים על פי חוקי התכנון והבנייה.

מפסק הדין עולה כי ב -10 בפברואר השנה הוצב המזנון על ידי בעליו בתחנה, כאשר לטענתו הוא קיבל לכך אישור עקרוני מהאגף לרישוי עסקים בעירייה.

לאחר שהבעלים ביצע התאמות של הקרוואן וצביעה שלו, העסק החל לעבוד בתחילת חודש מרץ. ב-5 במרץ הגיע למקום פקח ומסר לבעלי המזנון דו"ח בו נאמר כי עליו לסגור את המקום לאלתר, מכיוון שאין לו רישיון עסק. ב-19 במרץ שלחה העירייה לבעלי המזנון דרישה להתפנות תוך 48 שעות, מכיוון שנכנס לשטח ציבורי ללא הרשאה ומשלא עשה זאת, היא פעלה לפנותו באמצעות חברה ששכרה לצורך כך. יממה בחלוף האולטימאטום, כאשר הבין בעלי המזנון כי מתכוונים לפנותו בכוח, הוא עתר לבית המשפט וקיבל סעד ארעי למניעת פינויו מהמקום. בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לידי הסכמות, אולם משנכשל ההליך הוא נדרש להכריע בסוגיה.

השופט אבי סתיו ציין בפסק הדין כי הוא יוצר מנקודת הנחה שלמרות טענותיו של בעלי המזנון, הוא נמצא בשטח ללא זכות או הרשאה כלשהי. הוא נדרש לשאלה המכריעה האם חלפו שלושים יום מהרגע שבו תפס בעלי המזנון את השטח הציבורי ועד המועד בו ביקשה העירייה לפנות אותו מהמקום.

במהלך הדיון טענו נציגי העירייה כי הפלישה של בעלי המזנון החלה למעשה רק ביום ה -5 במרץ, כאשר הוא הוזז מספר מטרים בתוך תחנת הדלק ולכן היא פעלה במסגרת שלושים הימים. אלא שלמרבה האירוניה, פקח של העירייה היה זה שהעיד כי הפלישה של בעלי המזנון החלה למעשה כבר בתאריך ה -10 בפברואר ומכך משתמע כי חלפו 30 ימים בטרם נקטה העירייה בהליכים נגד הפלישה.

העירייה טענה בנוסף כי גם אם בית המשפט לא ישתכנע כי מדובר ב"פלישה טרייה", הרי שאין מקום לאפשר לבעלי המזנון להישאר בשטח אליו פלש שכן "הוא השתלט על המקרקעין ללא כל זכות או אבק זכות והתנגדותו לפינוי נעשתה בחוסר תום לב".

בסופו של דבר קבע השופט: "גם אם קיימת אי נוחות מסוימת מכך שבית המשפט נדרש להושיט סעד של מניעת פינוי לאדם שאין לו זכויות במקרקעין ובמיוחד שעה שמדובר במבנה ציבור, הרי שהדבר מתחייב לאור ההסדר אותו קבע המחוקק".

עוד הוסיף השופט: "העירייה הדגישה בדיון את הקושי שלה כרשות ציבורית שאינה נמצאת במקרקעין שבחזקתה באופן רציף, לאתר "פלישות טריות" אלא שבדיוק לשם כך ניתנה לה הסמכות להוציא צו סילוק יד לפי חוק מקרקעי ציבור".

השופט הדגיש כי אין לראות בפסק הדין מניעה מפני הפעלת סמכות כלשהי על ידי העירייה נגד בעלי המזנון. העירייה חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 2,500 שקלים לבעלי המזנון בעקבות ההליך.

עו"ד שלומי סהר שייצג את בעלי המזנון, מסר השבוע ל"גל גפן": "מה שהפך את הקערה בדיון ההוכחות היה שהעירייה אמרה שבעלי המזנון היה בקרקע פרטית ולאחר מכן הוא עבר לקרקע ציבורית. במהלך דיון ההוכחות בא מפקח מטעם העירייה ואמר שמהתחלה הוא היה על קרקע ציבורית. כרגע אי אפשר לפנות אותו בהליכים מינהליים כי העירייה השתהתה בפעולות האכיפה שלה.

העירייה יכולה לנקוט בפעולות אכיפה אחרות, כמו צווים מינהליים על פי חוקי התכנון והבנייה ובקרוב יתקיים דיון בעניין. העסק לא שונה מכל עסק רוכלות אחר בעיר ראשון לציון, שכן כל עסק של רוכלות מצוי במקרקעי ציבור. יחד עם זאת, בפני בית המשפט הוכח שאין מסוכנות מבית העסק והבקשה לרישיון עסק מקודמת באגף רישוי עסקים".

מהעירייה נמסר בתגובה: "למקום הוצא צו מינהלי להפסקת השימוש שידון מחר בבית המשפט. שלא יהיו ספקות, העירייה תפעל בכל הכלים העומדים לרשותה, לרבות הוצאת צווים על פי חוק מקרקעי ציבור, כדי לפנות את הפולש".