כשברכה הודיעה לבעלה יואל שהיא רוצה להתגרש, היא ידעה שהוא יכול להיות נקמני וקשה, אבל גם היא לא האמינה לאיזה רמה של שפלות הוא יכול להגיע (ולא לבד)
עד כמה שאני אוהב חדשות טובות בחיים שלי ובחייהם של אחרים, לצערי, במסגרת העבודה שלי אני לרוב לא איש של בשורות טובות. יאמר לזכות לקוחותיי, שהם יודעים את זה מראש, ולא מצפים ממני אחרת. הם מצפים ממני שאספק להם את האמת לטוב או לרע. כך עשיתי עם ברכה. בישרתי לה את ממצאי המקרה המיוחד שלה, וזאת היתה הנוצה הנוספת הקטנה שהפילה אותה למטה לקרשים. עם עוד כמה מכות היא יכולה להתמודד בחיים?!
הסיפור שלה מתחיל שלושה עשורים אחורנית, בהם היא זיהתה שהתכונות הטובות שהיא ראתה בבחיר ליבה לא מספיק בעלי ערך בשביל להחזיק זוגיות תקינה. יואל אמנם חרוץ, נאה, ועוזר לכל אדם שנקרה בדרכו אבל בבית הוא אדם אחר לגמרי. טיפוס נוקשה וחסר סבלנות. ברכה לא יודעת להסביר בדיעבד, מה גרם לה להחזיק מעמד כ"כ הרבה זמן איתו. היא מניחה שזה קשור לגידול הילדים ותחושה של גב כלכלי, אבל כשהקשר לא באמת טוב, מתישהוא גם מגיע רגע הפיצוץ. ברכה הצהירה בפניו שהיא רוצה להתגרש.
"יואל הבטיח אז יואל מקיים"
קשה לומר מה היא באמת ציפתה שיקרה. אני מניח שהיא קיוותה אחד מהשניים. שהוא יבין שהוא הולך לאבד אותה וישתנה עבורה או שיחלק איתה בצורה מכובדת את הממון שצברו יחד וכל אחד ימשיך בדרכו. יואל לא בחר באף אחת מהאופציות הללו. הוא לא חשב שיש לו מה להשתנות, כי בעיניו הוא בכלל לא הבעיה, והוא לא היה מוכן לדבר איתה על גירושין. מבחינתו, הוא לא מסכם איתה דבר. אם היא רוצה להתגרש, זאת בעיה שלה.
אחרי לא מעט לבטים, היא פתחה נגדו בהליכים. אם היא לא הייתה משוחחת איתו קודם, לבטח הייתה לוקחת צעד לאחור, אבל הדברים כבר נאמרו, והיא עברה את נקודת האל חזור. היא לא חשבה שיש להם על מה לריב. הרכוש שלהם מוגדר והיא מודעת לזכויות שלה, אבל יואל בכל זאת התעקש.
"עכשיו, על זה שהעזת לתבוע אותי, אמרר לך את החיים" זאת הייתה תגובתו לכך שהיא הגישה תביעה. הוא אחד שנוטר טינה לאורך זמן, אבל לא הייתה לה באמת ברירה אחרת.
יואל הבטיח אז יואל מקיים. מאותו רגע, הוא נקט בשיטת האלימות הכלכלית. ליואל היה עסק עצמאי והוא לא הכניס יותר כסף הביתה, ולא שילם אף חשבון. למרות זאת, היא מצאה את הדרך לקחת הלוואות כדי לעמוד בהתחייבויות השוטפות. אני מניח שככל שהוא זיהה ששיטתו לא משפיעה עליה, אז הוא לא חסך ממנה אמירות קשות ומדכאות.
סגר את העסק
אם כבר ברכה נושאת בנטל הבית לבדה, היא ניצלה את הלך רוחו הקשוח ופנתה עם זה למשטרה. "אני מרגישה מאוימת מהאלימות שלו. אני כבר לא יודעת מה הוא מסוגל לעשות לי" הסבירה בתלונתה. יואל קיבל צו הרחקה מהבית לשבועיים.
לברכה אין כל מושג היכן יואל בילה בשבועיים שעברו, אבל בדיוק ביום ה- 15 הוא התייצב בבית חזרה. הוא החזיק מעמד ולא אמר יותר מילה. גם זה היה מדכא. אחרי שחוותה כמה זה נעים ונוח להיות בבית לבד ובלעדיו, האנרגיה שהוא הביא איתו לא התאימה. לא לה ולא ולילדים שחיו איתם בבית. היא פנתה שוב למשטרה עם אותה טענה. יואל קיבל שוב צו הרחקה זמני מהבית.
אין ספק שיואל ידע לנצל מצבים לטובתו. הוא השתמש בצו ההרחקה שקיבל, בשביל לדבר רעה על ברכה מול הילדים שלו. "אתם רואים?! היא מנסה להכניס אותי לכלא. אני כבר לא מכיר אותה. לא יודע למה היא מסוגלת" אמר להם.. יואל הצליח לפצל את דעתם של הילדים. שניים מהם יצאו נגדה, ושניים מהם צידדו בה. הפעם הוא כבר בחר לא לחזור הביתה. הוא שכר דירה, אבל היא לא ידעה היכן. קצת לפני שהגיע מועד הדיון המשפטי, היא שלחה לו מכתב עם שליח משפטי לעסק שלו ומצאה אותו סגור. זה הרגע שהיא גילתה שיואל פשוט סגר את העסק. כעת לא היה לה ספק כמה נקמן הוא יכול להיות. הוא כנראה לא מוכן ששווי העסק יחולק במסגרת יחסי הממון ביניהם. "איזה מכה" אמרה לעצמה "כמה נמוך אפשר לרדת ?!" אמרה ועוד לא ידעה איזה עוד נקודות שפל היא עשויה לחוות.
"אולי הוא רק סגר זמנית או פשוט חולה" אמרתי לברכה בפגישתנו הראשונה כשהיא הגיעה אלי עם המקרה. ברכה התגלתה בטיפוס רציונלי ומחושב, וללא אחת שמעצימה את הדרמה שמתחוללת בחייה. "אין מצב" הגיבה "בכל חיינו הוא לא היה חולה אפילו יום אחד וחוץ מזה, נגיד שכן, אז איפה העובדים שלו ? איפה השילוט של העסק?". טוב, אלו היו דברים שלא ידעתי עליהם.
אני בהחלט יכול להבין את הלחץ שלה כרגע. חלק מהרכוש שהם צברו כולל גם את שוויו המוערך של העסק של יואל. יש אומרים, שהערך שלו עשוי להגיע לשווי של בית. מה שאומר, שבמצב הנוכחי היא יכלה לקבל את הבית והוא יישאר עם העסק. אם העסק נסגר, זה אומר שהם יצטרכו להתחלק עם השאר. זאת הסיבה שהיא עירבה אותי. היא לא האמינה שהוא באמת סגר, אלא כהרגלו מנסה להתחכם איתה ולהתנקם בה. היא בעצם נלחמת על הבית שלה.
תחת שם אחר
כצעד בסיסי בחקירה שלי ביקרתי בבית העסק שלו. המקום היה ריק לא רק מאדם אלא גם מציוד. מה שאומר, שיואל מכר את הציוד או העביר אותו למקום אחר.
אחרי יומיים של פעילות חקירתית מצאתי את כתובת הדירה שהוא שוכר ובינתיים הספקתי לוודא שהעסק שלו באמת נסגר. מצאתי שהוא לא פעיל יותר בפועל מול הרשויות. אם אכן יואל עדיין פעיל עסקית, זה כבר לא תחת שמו, אלא על שם אחר. למחרת בשעת בוקר מוקדמת תצפתתי לעבר הדירה שלו. הרכב חנה על המדרכה מול הבית והסגיר את זה שהוא כנראה שם. אחרי מספר שעות של עבודה לא היה כל שינוי אבל ידעתי שהוא בבית.
למחרת, חזרתי על אותה מתכונת. היום הוא כבר יצא מהבית אבל נראה שהוא עורך סידורים ולא מגיע לשום עסק בתחום שלו. נתתי לזה צ'אנס של עוד יומיים וחזרתי אל ברכה. "אם יש לו עסק אחר, אז יתכן שהוא לוקח בחשבון שעוקבים אחריו ונמנע מלהגיע אליו" הסברתי את מצבנו הנוכחי "חוץ מזה, מצאתי שיש לו אישה אחרת".
ברכה ראתה את התמונות שצירפתי ותפסה את הראש. "אני לא עומדת בזה יותר" הגיבה. הגט שלה פותח תיבות פנדורה אחת אחרי השנייה. הפעם, זאת התחושה הנוראית שהיא לא מצליחה להתקדם עם החקירה לכוון שרצתה, מה שכרוך בעלויות כספיות, ויחד עם זאת, שעל הדרך היא מגלה שהמאהבת של בעלה היא לא אחרת מאשר חברתו המיתולוגית. "לך תדע כמה זמן זה כבר נמשך ואם לא קיים מתחילת הנישואין שלנו" יבבה ובצדק.
על מנת שאתקדם עם החקירה ואדע מה מצבו של העסק שלו כבר הבנתי שמעקב אחריו לא יוביל אותי לתוצאות. החלטתי לפנות לספקים קבועים שעבדו איתו. מבלי להזכיר את שמו של יואל אמרתי להם שאני מחפש מישהו מקצוען בתחום שלו. כך פניתי לכל ספק וספק עד שמישהו מהם הפנה אותי אליו ואמר לי היכן העסק נמצא. "זה מקום חדש שלו" הסביר לי ונתן לי את השם העסקי המדויק שלו. נסעתי ישירות לשם וזה היה בדיוק במקום שהוא תיאר. בינגו. יש עסק.
עתה עולה השאלה איך העסק הזה מתנהל מבלי שיואל צריך להגיע לכאן ועל שם מי הוא רשום. מבלי לחשוב יתר על המידה נכנסתי פנימה כלקוח פוטנציאלי והחמאתי לעובדים על המקום החדש. בחנתי היטב את הסביבה ואחרי שביקשתי הצעת מחיר "לעבודה" גדולה שאני צריך, מצאתי איזה שטות לרכוש מהם משהו, ולו רק כדי לקבל לידיים שלי קבלה של העסק. עליו רשום מספר הזהות של הבעלים. באותו ערב נפגשתי שוב עם ברכה, לבשר לה פנים מול פנים על ההתקדמות. ההצלחה שלי מהולה בכאב רב. "החדשות הרעות הן שהבעל העסק הרשום הוא הבן שלכם. זה שגר איתך בבית. מחפה על אבא שלו" בישרתי. זה מוטט אותה. זה היה הכי כואב עד כה. נתתי לה לפרוק החוצה הכל. אין לי דרך לחסוך ממנה את הכאב הזה. מה שידעתי שיקרה, שעל אף זאת, חשפתי עבורה את העסק החדש של יואל, וזה כבר יעשה את הסדר באיזון המשאבים שלהם. היא תלמד להתגבר.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות". הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
בחודש נובמבר האחרון יצא לאור ספר הביכורים של סאם זיברט, "קלוז'ר". להשיג בחנויות הספרים, באתר המחבר ובנייד 050-5269378.
