על פניו, רביב חשב שהכל מתקדם בחיים בדיוק כפי שתמיד תכנן. הוא ומאיה הצליחו לאחר שלוש שנות ניסיון להביא לעולם את בנם בכורם. העסק המשפחתי, היכן ששניהם עבדו, סוף סוף השתקם והראה סימני שגשוג, ולפני כשנה הם רכשו את ביתם החדש. דווקא עכשיו כשהכל מתקדם כשורה, חל מפנה בהתנהגותה של מאיה.
יום לימודים ארוך
מאיה לא אהבה את העובדה שהיא רואה את רביב גם בעבודה וגם בבית. "זה לא בריא" טענה לא פעם "חייבים הפרדה מסוימת". כשזכו קצת לרווחה כלכלית, היא החליטה לחשוב על הסבה, ונרשמה ללימודים מקצועיים. "כל הזמן נדמה לי שכאילו נפתחו לה העיניים פתאום" הסביר לי רביב בפגישה שלנו. לאחר שהחלה ללמוד, היא גם החלה להעביר ביקורת ולהתלונן. מאיה דיברה על הצורך לשנות ולהשתנות, ואדם שלא מתפתח בעצם צועד לאחור. רביב האמין שהלימודים והמרחק רק יעשו שרות טוב עבור שניהם, רק שבפועל היתה נסיגה משמעותית ביחסים. ככל שעבר הזמן, כך מאיה גם הראתה את חוסר שביעות הרצון שלה ממנו. היא חיפשה הזדמנויות כדי לבלות מחוץ לבית, עד שרביב היקשה עליה גם בעניין זה, בתואנה שיש לשמור על הפעוט. כל זה, בנוסף להערותיה התכופות של מאיה, שהעכירו את היחסים. הוא בעצמו הודה שאין לו את הכלים להתמודד עם זה. בשלב כלשהוא הוא החל לתהות על קשר אינטימי אחר, זה היה הדבר היחידי שהיה הגיוני בעיניו.
לאחר ששוחחנו שיחה ארוכה, הבנתי שאין למאיה הרבה הזדמנויות לבגוד. רוב ימות השבוע היא נמצאת בעסק המשפחתי, פעמיים בשבוע היא לומדת, וכל ערב היא בבית עם הילד. הגענו למסקנה שאם כבר קורה משהו זה חייב להיות בימי הלימודים. יש לה מרווח של שעתיים וחצי בין שעת סיום הלימודים ועד שהיא צריכה לקחת את הילד מהגן. חיכינו ליום הלימודים הקרוב ונסענו לשטח. לקח לנו חצי שעה לאתר את החניון שבו היא מחנה את הרכב. זה היה חניון תת קרקעי, במרחק הליכה של כמה דקות מבית הספר. כעבור חצי שעה נוספת זיהינו אותה יוצאת מבית הספר והולכת לכוון החניון. היא נכנסה אליו ואנחנו התכוננו לנסיעה אחריה, אלא שהיא יצאה משם ברגל, רק בלי הילקוט שלה. היא המשיכה ללכת ברגל והתיישבה בבית קפה סמוך. חיכינו דרוכים אלא שאז הצטרפה אליה לשולחן חברה ללימודים, והם העבירו את הצהרים יחד, עד שמאיה נסעה משם לביתה.
הקומה הרביעית
ביום הלימודים הבא פעלתי באותו נוהל. הפעם ידעתי מראש לחפש את הרכב בחניון התת קרקעי. ראיתי את מאיה יוצאת בשעה הרגילה מהלימודים ונכנסת לחניון. שוב חיכיתי עם חוקר נוסף ביציאה אלא שהפעם היא לא הגיחה החוצה. אחרי מספר דקות ארוכות שי החוקר ירד אל החניון, ודיווח שהרכב שלה עדיין חונה במקומו אבל הוא ריק. על אף ששמרנו על כל היציאות מהחניון, הדבר היחידי שעוד איכשהוא היה הגיוני, זה שבזמן שנכנסנו אחריה לחניון, היא התחרטה ואולי יצאה חזרה מאחת היציאות הרגליות, ויתכן שפספסנו אותה. המתנו כדי לראות עם מי היא תחזור לרכב. חיכינו כמעט שעה ללא שינוי ופתאום שי העלה אפשרות שמאיה עדיין בחניון, אלא שפשוט היא נמצאת ברכב אחר. למדתי שאין דבר לא הגיוני בתחום החקירות, ולכן שי נכנס עם רכבו לחניון כדי לסרוק אותו רכב אחרי רכב. הוא כמעט התייאש בקומה הרביעית כיוון שאורות החניון של הקומה היו כבויים לגמרי. עוד בקומה השלישית הוא כמעט לא מצא מכוניות חונות. בכל זאת הוא נסע אל הקומה התחתונה, ומצא רכב חונה בפינה. הוא הספיק לזהות מישהו ברכב סוגר במהירות את האור הפנימי. לא נותרה לשי כל ברירה אלא לחזור על עקבותיו ולחכות בחוץ. כשעברה חצי שעה נוספת, ולא ראינו את מאיה נכנסת לחניון משום כיוון ובכל זאת יוצאת ממנו עם רכבה, ידעתי שהניחוש של שי נכון. הרכב האחר, מהקומה הרביעית יצא שתי דקות אחריה, ונסענו בעקבותיו כדי לזהות את פרטי הנהג. כבר בשלב הזה ידעתי שהחשדות של רביב נכונות, אלא שכעת היה צריך לעבוד על ראיות.
חיכינו שבוע. הפעם, אחד מאיתנו חיכה מחוץ לחניון ואני חיכיתי בפנים. כששי דיווח לי על הרגע שבו הגיע הרכב השני לחניון, הצטרפתי אליו מרחוק. בחניון, הרכב כבר המתין ליד המכונית של מאיה. אני שמרתי עליו באותה קומה, ובינתיים שי ירד לקומה הרביעית ברגל. אורות הקומה היו כבויים, ושי מצא לו פינה חשוכה, ליד גרם המדרגות. כעבור מספר דקות מאיה הגיעה לחניון. היא הכניסה את הילקוט אל רכבה, נעלה את האוטו, ונכנסה לרכב השני. תיעדתי את נשיקת הפגישה. הנהג הסיע את הרכב לקומה הרביעית, החנה וכיבה את אורות הרכב, וכעת היה חושך מוחלט בקומה. כמו שחשבנו שיקרה, הנהג הדליק את האור הפנימי, כך שניתן היה לראות בבירור כל תנועה שלהם. הם לא התמהמהו לרגע. הם התנשקו בלהט, והשכיבו את כסאות הרכב לאחור. תנועות הגוף שלהם הסגירו שהם מפשילים את בגדיהם התחתונים. זוית הצילום טובה מספיק כדי לצלם את תנועות פלג גופם העליון, וזה בהחלט הספיק. כשהם התיישבו להפסקת סיגריה, שי נטש את הקומה.
עדכנתי כעת את רביב, שלא ידע כיצד בדיוק כיצד הוא אמור להגיב לזה. אני חושב שהוא היה עדיין בהלם ובהחלט אפשר להבין אותו. כל מה שהוא הכיר וידע, התנפץ ברגע אחד קטן. נזכרתי בפגישתנו הראשונה, כיצד סיפר לי איך תכנן בפרוטרוט כל שלב בחיים שלו. היום זה נראה שהוא יצטרך לחשוב על תכנית חלופית.
הכותב הינו סאם זיברט, חוקר פרטי ובעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
