"כמעט ולא השתנית בכלל" החמאתי לרות "כמה זמן עבר בערך?". "ארבע עשרה שנים שלמות" ענתה בחיוך מנומס. אני זוכר את כל מי שנפגשתי איתו אי פעם. אפילו את רות, שלא ממש היתה לקוחה שלי, זכרתי היטב. אותה ואת המקרה שלה. "אז מה, הגיע הזמן שנעשה קצת סדר בחיי הנישואין שלך?" ניסיתי להבין מדוע הגיעה אלי פעם נוספת. "לא, זה כבר אבוד".
המשרד שלי בשעתו היה בת"א. רות הזכירה לי איך כמעט ויתרה על הפגישה כיוון שלא מצאה חנייה. המקרה שלה לא היה שונה מאלפי מקרים אחרים. גם התגובה שלה לאחר מכן היתה טבעית ואנושית. היא היתה נשואה אז עשרים שנה. שלושת ילדיה היו בגיל הטיפש עשרה. בעלה, מאז ומתמיד, לא היה טיפוס קל, אך היא למדה להסתדר איתו. למרות גחמותיו האישיות, רעיונותיו המקובעים והתוקפנות שהתעוררה בו בכל פעם שמשהו לא הסתדר לפי רצונו, היא למדה לחיות עם זה. מנגד, הוא גם ידע לפנק ולהתחשב בצרכיה, וזה מבחינתה איזן את המצב. זאת לא הייתה זוגיות מושלמת, אבל מספיק טוב בשבילה. היא האמינה שבחיים צריך לדעת גם לוותר. חוץ מזה, היא כבר הקימה משפחה לתפארת, עמלה קשה להתמודד עם משכנתא ארוכה, אז מה היא יכולה לעשות עכשיו?!
השפלות והעלבות
היא לא היתה חולמת אפילו לפנות לחוקר פרטי אלמלא החלה התדרדרות במצב. גם לפני כן היא לא ליקקה דבש, וכעת היא צריכה עוד לסבול את הביקורות שלו?! זה התחיל באופן מתון למדי, כשהחל להעיר לה על כל מיני דברים שהיא עושה. זה יכול היה להיות קשור לחינוך של הילדים או לאופן שהיא מתלבשת. אם פעם הוא עוד ידע להתחשב בה או לרצות אותה הרי שהמקרים האלה פחתו עד שנמוגו. שנה שלמה לקח לה "להסתגל" למצב החדש מתוך אמונה שזהו מין משבר של גיל או קשיים בעבודה. היא ראתה איך בעלה מותח כל פעם את הגבול מחדש, והיא לא האמינה על עצמה איך היא נותנת לזה פשוט לקרות. קפיצת המדרגה הבאה היתה השפלה. הוא כינה אותה בשמות מעליבים ובז למראה שלה. לא פעם אמר לה "מזל שיש לך אותי כי מי היה מתחתן עם אחת כמוך". אם זה היה באמת נכון, אז למה הוא מתעקש להישאר איתה?! רות לא היתה מסוגלת לראות את זה ופשוט נתנה למילות הארס שלו לחלחל ולהשפיע עליה.
בשלב הזה חברה טובה סיפרה לה שבמקרה פגשה את בעלה בבית מרקחת עם גברת אחרת. בעלה היה נבוך למדי שאותה אחת ראתה אותו, והחל להמציא איזה תירוץ עלוב מה הוא עושה שם. רות שמה לב לפתע שבעלה זה תקופה מותח את שעות העבודה. מדי פעם אחרי שהיה תופס עליה קריזה, היה יוצא מהבית בטריקת דלת וחוזר אחרי שעתיים. פתאום זה די נוח לריב איתה כדי לחמוק החוצה. אחותה אמרה לה באחד הימים "מה עוד צריך לקרות כדי שתעשי משהו?" ואז היא הרימה את הטלפון הראשון שלה אלי.
ידיעת האמת
שמעתי את סיפורה ואפילו אז שלא היה לי את הידע שיש לי היום, יכולתי בנקל להסביר לה את הקשר בין בגידה לבין התנהגות מסוימת בבית. היום אני יודע שזהו קשר ישיר ובלתי נשלט. זאת התנהגות לא רצונית שחייבת לבוא לידי ביטוי, כשמישהו מחליט לבגוד בבת הזוג שלו. היא סיפרה שהיא ניסתה כבר הכל. היא הציעה לו ללכת ליעוץ אולם לא פעם סגר את העניין בכך שהיא זאת שצריכה טיפול והוא עצמו בסדר גמור. היא הטיחה בו ללא סוף את חשדותיה, אולם הוא ביטל את דבריה בכך שהיא איבדה את הדעת.
שעה ארוכה הסברתי לה על היתרון בידיעת האמת, ואת הסדר שזה יעשה בקשר שלהם. זה לא ערובה להצלחה, אולם זה הסיכוי הכי טוב שיש למצב הזה. חוץ מזה, איזה ברירה באמת יש לה?! ראיתי שהיא מבינה אותי. כל אדם בר דעת קולט שאם קיימת בעיה ומתעלמים ממנה, היא תמיד תגדל למשהו גדול יותר. בכל זאת היא לא הייתה מסוגלת ללכת על זה. משהו שיתק אותה ולא נתן לה לקחת את הצ'אנס להציל את הבית שלה. לרוב זה הפחד עושה את זה. הפחד לגלות את האמת או להתמודד עם ההשלכות שלה. תמיד יש גם שיקולים נוספים ובמקרה של רות, הם גברו על היכולת והאומץ שנושא טעון כזה דורש. נפרדנו לדרכנו.
תחושה מוכרת
"אבוד?" התעניינתי בה. מסתבר שהם חיו יחד עוד שמונה שנים קשות. רות בחרה להמשיך לסבול למען ילדיה. אלא שלאחר שמצאו לה גידול בשד, בעלה עזב את הבית ופתח בהליכים. הרגיז אותה שברגע היחידי שהיא הייתה צריכה אותו לידה, הוא גומל לה בצורה כזאת. בינתיים הבן הבוגר שלה התחתן, ולאחר שהביא שני נכדים לעולם, החלו היחסים בביתם לעלות על שרטון. "זה כאילו תחושת דז'ה וו" תיארה "אני מרגישה איך הבן שלי מתנהג בדיוק כמו אבא שלו".
לא הפתיעו אותי דבריה. זה בדיוק למה שהתכוונתי שהבעיה עוד עשויה לגדול, והנה זה עובר גם לילדים שלה. המצחיק הוא שהיא הקריבה עצמה למען הילדים, ובכל זאת הם אלו שנפגעו. בכל זאת לא הבנתי איך אני יכול לעזור. לפגישה הצטרפה בחורה צעירה, אבל התקשיתי להאמין שמדובר בכלה שלה. "זאת נעמי" הציגה לי רות את הבת שלה "בעלה עושה לה בדיוק את מה שאבא שלה עשה לי". הפעם רות לא תשב בחיבוק ידיים. את מה שלא הצליחה לעשות בחיי הנישואין שלה, היא תעשה בזוגיות של הבת שלה.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
