פרשת השבוע מטות-מסעי - להימנע מהקודש

נראה מוזר מאוד שערב הכניסה לארץ ישראל, אחרי 40 שנה שהלכו במדבר, בני גד ובני ראובן מחליטים להישאר לגור במזרח הירדן - כלומר לא בארץ ישראל, אלא לידה! הם כל כך קרובים לארץ, מדוע הם לא נכנסו?

מאור ושמש, מטות יב
והנה לגבי מלחמות סיחון ועוג היתה המלחמה רק לשם שמים (ללא תועלת אישית), לפי שלא היתה כוונתם לדור שם ולהחריבה - לקיים מצות "לא תחיה כל נשמה" - שהם משבעת אומות, רק שארצם נחשבת מחוצה לארץ.
לא כן מלחמות לכבוש את ארץ ישראל, הגם שהן מלחמות מצווה, אף על פי כן יש שם יצר הרע בשביל תענוגי העולם הזה.
והנה לבני גד ובני ראובן זאת הייתה כוונתם - שהמלחמה הזאת תהיה רק לשם שמיים ולא לשום דבר אחר. אבל במלחמות ארץ ישראל יראים, שיהיה להם שם דבר מצד יצר הרע בשביל תענוגי העולם הזה. על כן חפצים להישאר וליטול נחלה בארץ סיחון ועוג וללכת אח"כ בראש במלחמות ארץ כנען.

כשעם ישראל נלחם נגד עוג וסיחון - המלחמה הייתה לגמרי למען מימוש המצווה וללא שום תועלת אישית. בעקבות כך, בני גד ובני ראובן חששו מהתועלת האישית ומההנאה מתענוגי העולם הזה שיש בכיבוש הארץ - הנחלה והשפע. לכן בכוונה רצו לקחת ארץ שהקב"ה לא ציווה עליה, כדי שכיבוש הארץ יהיה אך ורק למען המצווה ולשם מטרה גבוהה יותר.
הם רצו להימנע מלעשות מעשה עם מטרה עליונה, מכיוון שהוא לא לגמרי לשם שמיים.

פסחים דף נ:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ (=לשם שמיים), שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.

מסבירה הגמרא שדברים שנעשים בהתחלה לא לשם שמיים, כלומר לצורך נמוך, סופם להיעשות לצורך גבוה.
בני ראובן ובני גד רצו לכבוש את ארץ ישראל אך ורק לשם שמיים, מתוך טהרה יתרה וללא תועלת אישית. כבר בדור הראשון הם התחילו לעשות מזבחות אסורים, ובדורות הבאים העבירות התרחבו לעבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות, כך שהם היו הראשונים שהוגלו מארצם.
לעומת זאת, שאר העם התחיל את כיבוש הארץ לא לשם שמיים, ואפילו עם תועלת אישית גדולה מאוד, אך הם היו הרבה יותר מחוברים לארץ ולקדושתה. ולבסוף - מעשיהם נעשו לשם שמיים: בניין בית המקדש.

כמו שבני גד ובני ראובן חששו ממעשים שהם לא לשם שמיים, אך בסוף נכשלו ונפלו ראשונים - כך גם אנחנו הרבה פעמים חוששים לעשות מעשים שהם עם מטרה גדולה ועם תועלת אישית. אנחנו חושבים שצריכים לגשת בשיא הטהרה וללא שום כוונות זרות לדבר. עם הגישה הזאת המטרה הגדולה לא תיעשה! למשל, גם אם אנחנו מגרזים את הטנק בטפ"ש רק כדי לסיים מהר ולצאת הביתה - בסוף, העבודה ה"שחורה" הזו מתוך אינטרס אישי היא בדיוק מה שיציל את הצוות תחת אש ויכריע את הקרב.
לכן אני קורא לכם: תיגשו למטרה הגדולה הבאה שיש לכם תועלת אישית ממנה מתוך רצון לבצע אותה, אפילו אם יש בדרך תועלת אישית גדולה, כך בסוף התועלת תהיה זניחה למטרה הגדולה ואפילו תתבטל כלפיה.

שבת שלום,
דניאל בליקוב