"מעולם לא חלמתי להיות יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה למינהל ראשון לציון"

היא בת 26, בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, מסיימת בימים אלה תואר שני בייעוץ ופיתוח ארגוני והיא יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה למינהל ראשון לציון שמודה: "מעולם לא חלמתי להיות בתפקיד הזה".

עדי בוקובזה, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה למינהל, אז איך בכל זאת הגעת לתפקיד?

"אני פעילת אגודה מיומי הראשון בקמפוס, עשיתי את כל תפקידי השטח האפשריים, מאוד נהניתי מתחושת השליחות ותמיד חשבתי לעצמי שחווית הלימודים חייבת להיות הרבה יותר מ"סתם לימודים". חיפשתי את המשמעות שתהיה לי כשאכנס לקמפוס במשך כל השנים הללו ומצאתי אותה באגודה. עם זאת, גילוי נאות - מעולם לא חלמתי להיות יו"ר האגודה, המשפט "לא בחרתי בזה זה בחר בי" מהשיר "זה בדם שלי" מאוד מתחבר לסיפור הקמפיין שלי. הייתי נציגת חברת תעופה מובילה בנתב"ג, אהבתי מאוד את העבודה שלי, אך היא לא מילאה לי את הלב כמו שהתפקידים באגודה הצליחו למלא. כשהקול הקורא נפתח הייתי חברת ועד מנהל בעמותה ויו"ר ביה"ס למדעי ההתנהגות והחוג לפסיכולוגיה, מכיוון שידעתי שיהיה לי קשה מאוד להיות בקמפוס מבלי לקחת חלק באגודה החלטתי "ללכת על זה בגדול" כדי לעשות את כל מה שעשיתי בבית הספר שלי עם הסטודנטים.ות שלי - עם כלל הסטודנטים.ות במכללה. וכך עשיתי, אני מאמינה גדולה בקארמה, בגורל ובזה שהחיים מסלילים אותנו בדרך שמתאימה לנו ביותר, בחרתי ללכת אחרי הלב שלי למען הסטודנטים.ות במכללה ועל אף הקושי בשנה האחרונה אני מאושרת שבחרתי בדרך הזו".

שת"פ עם ההנהלה

שמענו שאת אחת מהיו"ריות הכי פעילות שהיו בקמפוס, תספרי לנו קצת על הפעילות שהובלת בקמפוס מאז שאת בתפקיד.

"בשנה קשה זו, השנה הקשה ביותר שידעה האקדמיה לדעתי, אני חושבת שעיקר הדברים שהתמקדתי בהם עם צוותי העבודה שלי היה תשומת לב אישית ככל הניתן לכלל הסטודנטים.ות. המכללה למינהל היא סוג של בית, חממה, עבדתי בשת"פ הדוק עם הנהלת המסלול בכל מה שקשור למתווה משרתי כוחות ביטחון ומילואים, דאגנו שכל סטודנט.ית יוכלו לנצל את זכויותיהם עד תום, דאגנו להגיע טלפונית לכל סטודנט.ית, להזכיר שאנחנו כאן ולסייע בכל שצריך. באותה נשימה ולצד הדאגה למשרתים.ות, דאגנו לייצר שגרת לימודים עוטפת ומאפשרת ככל הניתן לכל הסטודנטים.ות שכן הצליחו (מבחינה פיזית ונפשית) לחזור לקמפוס עם פתיחת שנת הלימודים. שנית, היה לי חשוב מאוד לקרב בין האוכלוסיות השונות במכללה, על אחת כמה וכמה בשנה מתוחה וקשה כמו זו, לכן הצטרפתי בכובע נציגת הסטודנטים.ות לנציבות לקידום רב-תרבותיות במכללה. כל זאת בנוסף לעשייה מרובה שאנו מובילים באגודה בקמפוס החרדי בבני-ברק, במטרה לספק לכלל הסטודנטים.ות ללא יוצא מן הכלל חוויה סטודנטיאלית משמעותית ומותאמת לעולם החברתי שלהם. דאגנו לשים דגש גם על מסלולים שלא קיבלו את כל הבמה במהלך השנים, מסלולי ערב ותארים שניים, ייצרנו בעבורם ימי פעילות מותאמים בשעות ובתוכן, כמובן, כנגד כל הסיכויים, הפקנו את אירוע יום הסטודנט הגדול ביותר בארץ שמנה 12,000 משתתפים כאן בראשל"צ ועוד המון אירועים נוספים, ובאופן אישי קידמתי גם את מעמד האישה באגודה, מתוך הרצון להוכיח שנשים יכולות לעשות הכל- הן רק צריכות לקבל את ההזדמנות והמושכות". 
אגודות סטודנטים שונות מקמפוסים אחרים סובלות מביקורת מצד הסטודנטים.

מה לדעתך הסיבות שדווקא הסטודנטים אצלך כל כך מפרגנים לאגודה? 
"אני מאמינה שאין אגודה מושלמת, גם אנחנו לא מושלמים וגם עלינו יש ביקורת וזה ממש לגיטימי ובסדר גמור. בואי נגיד שאם לא הייתה ביקורת כלל כנראה שמשהו היה לא בסדר... עם זאת, אני חושבת שהאגודה שלי להבדיל מהאחרות מאוד משתדלת להיות מחוברת לשטח, אנחנו עושים את זה בעזרת נציגי.ות שנתון מדהימים, רכזי אקדמיה, ראשי מחלקות בנושאים שונים, מרכזים של בתי ספר ועוד, המטרה היא שלכל פינה שאליה יגיעו סטודנט.ית- אלו ימצאו את א.נשי האגודה וגם אם אנחנו לא הכתובת לפתרון הבעיה, אנחנו נדע ללוות את הסטודנט.ית לאן שצריך, ותמיד יד ביד".

"בחרתי ללכת אחרי הלב". עדי בוקובזה צילום: עדי בוקובזה

האם יש שינויים שעדיין לא עשית ואת מתכננת לעשות באגודה?

"בטח! בתור מנהלת אני חייבת להסתכל גם על פנים וגם על חוץ הארגון, הייתי רוצה לעשות שינוי ארגוני רחב באגודה, לדייק יותר את התפקידים, לבטל תפקידים שאינם רלוונטיים, על מנת להשאיר "קרקע יציבה" לבאים אחריי. בעניין החוץ, יש המון מה לעשות ותמיד יהיה, סטודנטים.ות ככלל זו אוכלוסייה עם תקציב דל יחסית כך שאני רוצה להמשיך לקדם את הלחימה במחירים השונים בקמפוס, בין אם בעניין המזון, מכונות שתייה או חניה. נוסף על כך, הייתי שמחה השנה להצליח להוציא משלחות משמעותיות לסטודנטים.ות שלנו, דבר שלא יצא לנו לעשות בשנה שעברה בגלל המלחמה. להמשיך לייצר יותר הטבות רלוונטיות לסטודנטים.ות שלנו ולאפשר לסטודנטים.ות שלנו מספיק אינטראקציה עם שוק העבודה על מנת שכשיסיימו את התואר ירגישו שיש להם את הכלים להצלחה גם בחוץ. עוד אלחם לטובת הסטודנטים.ות שלי במישור הציבורי, לרוב, לא מכירים בעובדה כי אחוז הסטודנטים.ות המהווים דור ראשון להשכלה במוסדות הלא מתוקצבים הוא גבוה מאוד, לדבר יש השלכות, טובות וגם קצת פחות. אני מאמינה שלמדינה יש המון איך לסייע לסטודנטים.ות שבחרו ו/או נאלצו לבחור במוסד לא מתוקצב בעל כורחם, במלגות או בכל סיוע אקדמי אחר. כמובן, ללק קשר למטרות אלו, אני והצוות שלי נמשיך לעמוד לצד הסטודנטים.ות שלנו בכל עניין שיצוץ, במטרה להפוך להם.ן את התקופה הסטודנטיאלית למשמעותית, נעימה וטובה ביותר בעבורם, גם ובעיקר בשנה קשה כמו זו". 

.צילום: עדי בוקובזה

"יש לי מטרה אחת עיקרית ופשוטה שמתוכה יוצאות עוד עשרות ומאות מטרות קטנות- לייצר מצב שבו כמו שלי היה כיף להיכנס לקמפוס בכל יום כשהגעתי לכאן, כך הייתי רוצה שכלל הסטודנטים.ות ירגישו. אני באמת מאמינה שהעשייה הזו היא שליחות, עולם הסטודנטים הוא עולם מאוד לא פשוט ואף טובעני מאוד, הייתי שמחה לנסות להשפיע על החוויה האישית, קבוצתית, אקדמית ומקצועית של הסטודנטים.ות שלי, ובאותה הדרך גם לנסות להשפיע על הערכים ועל העתיד של "דור ההמשך", הדור שלי, הדוקטורים, אנשי החינוך, עורכי הדין והפסיכולוגים הבאים. זו מהותה של אגודה בעיניי. לעבוד עם הלב ועל בסיס ערכים טובים". 
איך האגודה סייעה לסטודנטים שעשו לא מעט מילואים בשנה האחרונה והאם לטעמך הם קיבלו עזרה מספקת מהקמפוס?

"זו שאלה מורכבת, בעיקר מפאת העובדה שאני חושבת שלא משנה כמה האגודה עשתה, זה לא יהיה מספיק לעולם... מדובר באוכלוסיית א.נשים שעזבו את בתיהם וחייהם בין לילה, הקריבו את גופם ונפשם, לא מעט לצערי גם לא יחזרו והכל למעננו. אגב, כמו א.נשי המילואים כך גם משרתי כוחות הביטחון, הקבע והסדיר, על אף הטענה של גופים גדולים, הממשלה, המוסד להשכלה גבוהה ואף צה"ל שאותם משרתים.ות "עובדים בזה" ולכן אינם זכאים לכל ההטבות, אני והמכללה חשבנו אחרת לגמרי בעניין ולכן אצלנו, להבדיל מרוב מוסדות הלימוד- אוכלוסיות אלו קיבלו הקלות גם כן, אני מאמינה כי החלטה זו סייעה בהשבתם של המשרתים.ות שלנו אל ספסל הלימודים, לעומת מוסדות אחרים בהם אחוזי הפרישה גבוהים יחסית. אז חוץ מבניית מתווה ההקלות האקדמי הטוב ביותר שנראה בארץ, הגדלנו את כמות המלגות משמעותית, הפקנו אירוע שכל-כולו היה לרווחת המשרתים.ות בקונספט של Wellness בשעה שהמכללה הקימה מרכז חיבוק עוטף שעובד בכל ימות השבוע, תגברנו את כמות המרתונים לכלל הסטודנטים וספציפית לאוכלוסיית המשרתים.ות, הכפלנו את כמות הסיכומים הסמסטריאליים שאנחנו מספקים כפול 3 מבכל "שנה רגילה", פתחנו קבוצות ווטסאפ לכל מסלול בנפרד עם חברי סגל בכירים וראש מחלקת מילואים על מנת לספק מענה אישי למשרתים.ות, שלחנו שי אישי לכל אחד.ת הביתה ועוד. אני לחלוטין חושבת שהשותפות בינינו לבין המכללה הובילה להכי טוב שהיה יכול לצאת בשנה מורכבת כמו זו, ואני מרגישה גם שהסטודנטים שלנו מרגישים את זה".

האם היית ממליצה למתעניינים בלימודים להגיע ללמוד בקמפוס שלך ואם כן, למה?

"חד משמעית כן. חוץ מהעובדה שמדובר בקמפוס היפה ביותר בארץ וראיתי אחד או שניים עד היום... אני באמת חושבת שהמכללה שמה בראש מעייניה את טובת הסטודנטים.ות, תמיד מחפשים איפה אפשר לעשות ולתת יותר, תמיד מכירים את צרכי השוק, תכניות הלימוד מתעדכנות כל הזמן, מדברות בגובה העיניים מחד ומאידך מכינות את הסטודנט.ית שלב אחר שלב לעולם החיצוני. כנראה שיותר מהכל, מהחוויה האישית שלי לפחות, תמיד יש כאן עם מי לדבר, ישנם המון א.נשים שרוצים לעזור כל הזמן וזה מה שבאמת הופך את החוויה האישית לאישית ומשמעותית".

כדאי שתתנדבו

 את תפקידה היא תסיים ביוני 2025. "אסיים שנתיים וחודשיים כיו"ר אגודה. פתאום במבט לאחור מרגיש שזה עבר מהר מדי ואין תחושה של שנה וחצי בתפקיד... אין לי עדיין תוכניות להמשך, אני מרגישה שלהבדיל מקולגות שלי עולם הפוליטיקה מאוד לא מדבר אליי ועם זאת אומרת לעצמי- "Never say never”, אני כן יודעת שארצה להמשיך לתרום ולחוות את העשייה הציבורית שכל כך ממלא אותי, כנראה שבמקביל למשרת ניהול פרויקטים גדולים כלשהי אתנדב בכמה עמותות.
טיפ קטן ממני - התנדבות ועשייה למען האחר חשובה מאוד בכל שלב בחיינו, יש כל כך הרבה מקום לעזור בעולם ובמדינה שלנו בפרט, אם כל אחד מאיתנו ישקיע בסך הכל שעתיים בשבוע- העולם שלנו יראה טוב יותר. כמובן, מקווה שאיפה שלא אהיה, אצליח להביא את ה"אני מאמין" שלי ולהשפיע בדרכי על הסביבה שלי ועל העולם".