חופה, פציעה, החלמה: סיפורו המרגש של הצנחן שמשקם פצועים

מאז ה- 7 באוקטובר, היום בו פרצה מלחמת חרבות ברזל, חייו של מאור יוסף הם רכבת הרים וטלטלות.   

מה הוא לא עבר? ביום הראשון למלחמה גויס יוסף עם חבריו לגדוד 420 של הצנחנים, ערך חתונה צנועה עם בחירת ליבו, אביה, נפצע בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון, כשהאפוד הקרמי מציל את חייו. 
בסך הכל כשבעה חודשי מילואים, כשאת הסבב האחרון, חודשיים בלבנון, סיים רק עכשיו. בין כל אלו יש לו 13 משתקמים, כאשר עם כל אחד הוא נפגש פעם בשבוע, הוא עבר טיפול נפשי בעצמו ועם כל העומס הזה הוא גם סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית ועושה התנסות טיפולית מעשית, ובקרוב יתחיל את השנה האחרונה בלימודיו.
"ב7 לאוקטובר קיבלנו את הטלפון וב-8 כבר התחיילנו" מספר יוסף בן ה-31. "במשך חודשיים היינו באימונים. במהלכם, בנובמבר, הייתי אמור להתחתן. אני ואשתי היקרה, אביה, פחדנו לדחות את החתונה והחלטנו לעשות חתונה מצומצמת לנוכח המצב, זאת למרות שנשארנו ללא אולם. מארגנת החתונות, מאיה ברכה יולזרי, ארגנה את חתונתנו בשישה ימים בלבד בהתנדבות. היא הרימה לנו חתונה קטנה ומקסימה". 
בזמן שהכוחות נכנסו לעזה, הגדוד שלו נשלח לפעילות מבצעית ביהודה ושומרון שם נפצע מירי, ב-17.12. "קיבלתי כדור לחזה, הכדור פגע בקרמי, הקרמי הדף את הכדור. ברוך השם הוא פגע ממש כמה סנטימטרים מתחת לסוף של הקרמי אז יצאתי יחסית בטוב", הוא מספר על החוויה.
שבוע אחרי הפציעה, מאור החלים וכבר חזר לפעילות מבצעית עם חבריו לפלוגה.  "כחודשיים לאחר מכן, הגדוד הועבר לעזה. "היינו בחאן יונס. שם עשינו כל מיני פעילויות מבצעיות. סך הכל עשיתי בסבב הזה חמישה חודשי מילואים, ועוד חודשיים אחר כך בצפון", הוא מספר.
החזרה לשגרה הייתה מאתגרת להרבה אנשי מילואים: "חזרתי די מהר לשגרה. הייתה לי תקופת מבחנים, אז חזרתי מהר, אולי מהר מדי, לשגרה. ב'ידיד נפש' נתנו לי את הזמן. נתנו לי לחזור בהדרגתיות, ולהעלות את מספר המשתקמים שאני מלווה לאט לאט, שזה באמת משהו מדהים, לעומת חברים שלי שחזרו מהמילואים חזרו ישר לשגרה מלאה". 
"ידיד נפש", מקבוצת "עמל ומעבר", היא חברה שמלווה מתמודדי נפש בתהליך השיקום שלהם. בהתאם לכך, יוסף זכה לרגישות גבוהה יותר ממה שנהוג במקומות עבודה אחרים. הוא מספר שנגה איילון, מנהלת סניף ראשון לציון שבו הוא עובד, הקפידה לבדוק אם הוא בסדר, ובעצם לדאוג גם לתהליך השיקום שלו, לצד שמירה על קשר עם אשתו הטרייה כשהיה במילואים. "זה תהליך שלא נגמר, כי בסוף עברנו שם דברים שמלווים אותנו. אני גם התחלתי טיפול פסיכולוגי אחרי, שאני חושב שהיה מאוד משמעותי עבורי. איך שיצאנו, דיברתי עם עמותה שמנגישים טיפולים ללוחמים וזה עזר לי מאוד".

הידע המקצועי שלו בתחום הפסיכולוגיה השיקומית סייע לו בתהליך: "אני באמת יותר קשוב למה שאני עובר וחווה. ראיתי והרגשתי את השינוי מתרחש. אני חושב שגם הייתי יותר רגיש לזה שצריך לטפל, צריך לדבר, שזה חשוב".
מאור מדגיש את חשיבות הטיפול הנפשי והשיח הפתוח על החוויות מהמלחמה. הוא שיתף את חבריו ליחידה במידע על אפשרויות הטיפול: "שלחתי להם את הקישור של העמותה שמקבלים דרכה את הטיפול הפסיכולוגי בחינם. העליתי כמה זה חשוב, כמה זה עזר לי לדבר על הדברים, וכמה זה גם יכול לתת להם. אני חושב שלשים את הדברים בצד ולא לדבר עליהם יכול להוביל למצב שדברים מתעוררים מאוחר יותר", הוא אומר, "זה גם משהו שאני חושב שב'ידיד נפש' די בולט בגישה. חלק חשוב ממה שאנחנו עושים ביומיום הוא לשמוע מה עובר על המשתקמים שלנו".
החוויות שעבר במילואים השפיעו על גישתו כמתאם שיקום. יוסף מלווה משתקמים עם קושי נפשי אשר משפיע על תפקודם היומיומי, במטרה לסייע להם לבנות תוכנית שיקומית ולקדם מטרות שונות בתחומי חייהם. 
"זה נתן לי פרספקטיבה אחרת על המשתקמים, מתוך החוסר וודאות שאני חוויתי אני יכול להבין יותר טוב את החוסר ודאות שהם חווים באופן יומיומי במשך שנים. הם חווים חוסר ודאות לגביי איך הם יקומו בבוקר, איך הם יתנהלו במהלך היום, מתי זה יהיה יותר חמור, מתי פחות חמור".
לדבריו, הליווי שהוא נותן עוזר גם לו. "אני מאוד אוהב את התחום, אז זה עוזר לי לעשות את מה שאני אוהב, זה כבר משהו משמעותי שזה נותן לי. ומעבר לזה, יש בעבודה הזאת הרבה סיפוק, בלהצליח לעשות איזשהו תהליך שיקומי, אפילו אם לי יש את החלק הכי קטן בתהליך. לראות בן אדם שאתה מלווה מצליח לעשות שינוי בחיים שלו, להיות שם, לדרבן אותו ולתת לו את המוטיבציה, או אפילו רק לדבר איתו על הדברים, זאת הרגשה מדהימה להיות חלק מזה. עכשיו על אחת כמה וכמה אני מבין עד כמה חשוב השיח".

מנהלת. נגה איילון, צילום: ידיד נפש צילום: ידיד נפש