בתוך כל החושך - קצת אור
כשהם בחודש התשיעי להיריון, התחבאו רחלי ואביב שמסיאן בממ"ד בקיבוץ עין השלושה שבעוטף עזה, שספג אבדות בנפש. אחד הטילים פגע במרחק 30 מטר מהם. עכשיו הם חוגגים ברית
- דודי טל
- ח' טבת התשפ"ד
רחלי ואביב שמסיאן, שהו בקיבוץ עין השלושה במתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר. רחלי, מורה בתיכון רמון ברחובות, הייתה בהריון מתקדם כשניתוח קיסרי נקבע לה מבעוד מועד ליום חמישי בהמשך אותו השבוע. אביב, דוקטורנט בתחום בינה מלאכותית במחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת בר-אילן, ספר את הדקות עד לרגע הגדול. אביב משחזר: "בשבת הארורה התארחנו אצל גיסתי. התעוררנו לקול בום חזק שלא קדמה לו אזעקה, ואז החלה הרעשה של אזעקות ורקטות רבות, ולאחר מכן פשטו ידיעות על חדירת מחבלים. נעלנו את עצמנו בתוך הממ"ד. החשש הכי גדול שלי היה שאשתי, שנמצאת בחודש תשיעי ואמורה ללדת בכל רגע, תסכן את העובר. חששנו שאמבולנס כבר לא יגיע. "לקחנו סכינים ונוזל להסרת שומנים, כדי שבמידה ותהיה כניסת מחבלים לבית, ננסה להדוף אותם. לשירותים הלכנו בזחילה. באותו הלילה גם עשינו שמירות על הדלת, כל הזמן. רק ביום ראשון כבר היה נוכחות של פלוגה שלמה של סיירת גולני. אז גם הבנו שהבום ששמענו אתמול היה RPG שנורה לעמדת הרבש"צ והרג אותו במקום – מרחק של 30 מטר מהמקום שבו התארחנו". לאחר יותר מ-24 שעות מתחילת המתקפה, כאשר הם סגורים בממ"ד עם התכווצויות, הצליח כוח צה"ל לחלץ אותם מהעוטף הביתה, משם הם נסעו ישירות למחלקת יולדות בבית חולים וולפסון. אביב: "רק למחרת אחרי הצהריים חילצו אותנו תחת אש, נפלו פצמ"רים מכל הצדדים, הרגשנו כמו ברווזים במטווח. בדרך עברנו דרך מקומות שבהם יש עשרות גופות, מאות מכוניות הרוסות, ריחות של מלחמה". בבית החולים נולד בשעה טובה תינוק בריא ויפהפה העונה לשם ארי. "מזל שנולד לנו התינוק", הוא אומר, "כי זה החזיר את אשתי למסלול ולא נתן לה לשקוע בעצבות ובדיכאון. לשנינו יש סיוטים בלילות, אבל אנחנו מטופלים ומתקדמים הלאה, אין לנו ברירה אחרת. אנחנו נאחזים בחיים ותומכים בחברים החיילים שלנו". בינתיים אביב חזר למסגרת המחקרית בבר-אילן, והוא מחכה לתשובות לגבי פרסום מאמרים. "המטרה היא להמשיך לחקור ולפרסם מאמרים, ובתקווה לסיים השנה את הדוקטורט", הוא מספר באופטימיות.