פנינים לשבת: פרשת עקב: תלמוד ומעשה

פרשת עקב: תלמוד ומעשה המצווה החשובה ביותר ביהדות היא מצות לימוד התורה, ויחד עם זאת מופיע גם החיוב של קיום המצוות. נשאלת השאלה: מה יותר חשוב מבחינה הלכתית: לימוד תורה או קיום מצוות? כדי לענות על השאלה הזאת, ננסה להיעזר בסיפור המופיע בגמרא: "נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" (תלמוד בבלי קידושין מ' ע"ב). המסקנה העולה מתוך הסיפור היא שערכו של לימוד התורה גדול יותר מאשר עשיית מצוות, מפני שבסופו של דבר הלמידה מובילה לידי קיום המצוות בחיי המעשה. ויותר מזה,  אם האדם יחליט קודם לעשות מצוות – הרי הוא לכאורה ביטל את האפשרות ללמוד עליהן, וממילא הוא כנראה מקיים את המצוות בצורה לא כל כך מדויקת. אבל אם הוא קודם כל ילמד כמו שצריך ורק אחר כך יעשה ויקיים – הרי הוא הצליח לבצע את שני השלבים לפי הסדר הנכון, או כמו שכותב רש"י שם: "נמצאו שניהם בידו". ישנו מקור נוסף בתלמוד בו מודגש החילוק בין תלמוד למעשה, אך הפעם המסקנה שונה לחלוטין. הביטוי שנאמר קודם: "שהתלמוד מביא לידי מעשה", יכול להתפרש גם בצורה הפוכה, שהמעשה הוא השלב האחרון של התהליך, וממילא הוא יותר חשוב: "אמר לן: אפילו קיים אמרינן, לימד לא אמרינן, והאמר מר: גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה" (תלמוד בבלי בבא קמא י"ז ע"א). אך בתוך אותה סוגייה ישנו גם צד שלישי: "לא קשיא, הא למיגמר הא לאגמורי" (שם). פירוש הדבר הוא שהמעלה הגדולה ביותר היא לימוד תורה לאחרים, ולאו דווקא לימוד בינך לבין עצמך, מפני שהלימוד לאחרים פותח אפשרויות נוספות לקיום מצוות ע"י אנשים רבים. לסיכום, בתחתית הטבלה נמצא קיום המצוות בחיי המעשה, ומעליו מופיע לימוד התורה באופן העצמאי. אך מעל שניהם נמצא לימוד התורה לאחרים, דבר שמשקף את הפצת דבר ה' בעולם בצורה הטובה ביותר. כותב הפרשה: אביתר חנימוב בוגר הישיבה התיכונית לאומניות ולמדעים בר אילן ת''א. תלמיד ישיבת ההסדר קרני שומרון.