"אבא חי ומאושר בזכות המרכז, אל תסגרו אותו"
הזעקה שבכותרת היא של מיטל גזלה רופא, אשר אביה זקי, תושב חולון בן 81 חולה הדמנציה, הולך לאבד את הבית השני שלו עם סגירתה הקרובה של המחלקה לתשושי הנפש, שנמצאת במרכז יום לקשיש באזור.
- מערכת האתר
- כ"ט סיון התשפ"ג
כבר למעלה משנה שזקי גזלה, תושב חולון בן 81 המתמודד עם דמנציה, מגיע אל מרכז היום לקשיש שנמצא במועצה המקומית באזור, שם הוא מעביר את יומו במחלקה לתשושי נפש, מחלקה מיוחדת הנותנת מענה למספר מצומצם של קשישים שנמצאים במצב לא פשוט והמקום משמש להם כבית שני, אולי אפילו ראשון. בשבוע שעבר קיבלו בני משפחת הקשישים, הודעה על כך שבעקבות חוסר ריווחיות, המחלקה תיסגר כבר בימים הקרובים ולמעשה לא יהיה לאותם קשישים, מקום בו יוכלו לשהות, לבלות, לחיות. מיטל, בתו של זקי, קיבלה בתדהמה את הידיעה על הסגירה שצפויה להתרחש כבר בשבוע הקרוב, ופרסמה מספר פוסטים מרגשים ברשתות החברתיות זאת במקביל למכתב שנשלח אל ראש המועצה- אריה פכטר. מיטל כותבת: "בתוך מסע הזקנה והדמנציה, אנחנו מוקפים באנשים טובים בצידי הדרך. חלק גדול מהם זה מרכז היום לקשיש הדמנטי בעיר אזור שהביטוי עבודת קודש לא מצליח להסביר עד כמה הן מלאכיות. כבר מפגישת ההיכרות הראשונה והסיור משפחות, הבנתי שהגענו לבית. מלא בחום ומסירות, עיניים אוהבות ונתינה מעומקי הלב. אבא מגיע למועדון מדי יום כבר למעלה משנה. הפעילויות המעשירות מכניסות כל כך הרבה צבע לאזורי המוח שהולכים ומתנוונים. הנשמה שלו נדלקת בכל ריקוד או שיעור התעמלות, בכל הרצאה ושיעור ציור. ועכשיו רוצים לסגור לנו את הבית. לאבא שלי ועוד הורים שמרכז היום ממלא את יומם ונפשם במשמעות. אין מרכז יום חלופי אחר עבורו שמכניס את המטפלים המסורים פנימה כך שאדם במצב סיעודי לא יכול להירשם. אין אף אלטרנטיבה עבורו מה שאומר שהוא יצטרך להישאר בבית. המשמעות של זה היא עניין של חיים או מוות. של חיים ללא חיים. זה אומר שהוא יילך וימשיך להתנתק עוד ועוד מהעולם מבלי שום דבר שיכול לעכב את הדרדרות המחלה. זה אומר שהחיוך שכל כך מאפיין אותו יילך וימחק לאט או מהר. זה אומר שהוא עלול בקרוב לשאול מי את? כשאגיע לבקר אותו. זה אומר לאבד. זה אומר כאב. זה גם אומר כעס. גדול. כי זה יכול להימנע ולהיות אחרת." במכתב שנשלח אל ראש מועצה מקומית אזור- אריה פכטר, נכתב בין היתר: "הבנו שהמחלקה תיסגר כי היא לא רווחית! מאיפה בכלל הרעיון שלטפל בתשושים במסגרת הציבורית צריך להיות ריווחי? חלקם של התשושים הם ניצולי שואה, קרוב לוודאי בשנים האחרונות לחייהם. האם זאת התודה שמגיעה להם כעת כשהם תשושים, לאחר שמיותר להגיד תרמו רבות למדינה, לכלכלת המדינה וכמובן גם לארנונה המקומית לאחר שנות עבודה רבות ותשלום מיסים רבים מסוגים שונים. לסגור את המועדון זאת החלטה קלה אך בטח לא ערכית ונכונה. חלקינו הנכבד יגיע למצב הזה, מצב בוא נהיה תשושים ולא נרצה שיתייחסו אלינו כך, לאחר שנים רבות של תשלומי מיסים ותרומה למדינה."
צילום: זקי גזלה צילום פרטי
זקי גזלה עם נכדו- צילומים מהאלבום הפרטי
מהמועצה המקומית אזור נמסר בתגובה: "אנו מצרים על החלטת חברת א.ש. סיעוד, המפעילה את מרכז היום לקשיש, לסגור את היחידה לתשושי הנפש ביישוב. וזאת לטענתם בשל תקציב חסר מביטוח לאומי, שהוא הגוף המממן של מרכז היום לקשיש. עם היוודע הדבר למועצה, התגייסנו והתחייבנו להעביר סכום גדול להשתתפות בהוצאות הכספיות מידי חודש, על מנת לאפשר את המשך פעילות היחידה. כמו כן פנינו למשרד הרווחה ולביטוח הלאומי בבקשה להגדיל את סכומי הסיוע, אך לצערינו נענינו בשלילה. תחום האזרחים הוותיקים והאוכלוסיות המיוחדות עומד במרכז סדר העדיפויות של הרשות ומידי שנה מוקצים תקציבים נרחבים לבני הגיל השלישי ומופעלים מערכי תמיכה ופעילויות רבות. יובהר ויודגש כי בשום שלב סגירת המרכז יום לקשיש לא עמדה על הפרק אלא רק היחידה לתשושי נפש. אנו בוחנים את המשך צעדינו אל מול החלטת חברת א.ש. סיעוד ופועלים למציאת פתרון עבור תשושי הנפש ביישוב, שראויים למסגרת טיפולית תומכת".