המרכז הרפואי וולפסון קיים ערב "זיכרון בסלון" ושמע את סיפורו המרגש של פרופסור קליינמן

פרופסור גיא קליינמן מספר כי סבתו זרקה את אביו בן ה-9 ואת אחותו בת ה-14 מהרכבת כדי להציל אותם. "למרבה הצער אחותו נרצחה ע"י הגרמנים כשנסעה לקרובי משפחה להביא מסמכים והגרמנים נכנסו לביתם ורצחו את כולם" מספר פרופ' קליינמן. אביו ניצל וגדל אצל מכר פולני שדאג לצרכיו הבסיסיים, וגדל במסווה של ילד פולני. "הייתה לו תקווה שהוריו יחזרו וישרדו, אבל זה לא קרה." משפחתו של אביו לא שרדה, פרט לבן דודו. "בסוף המלחמה הגיע בן דוד של אבי לקחת אותו והוא עבר עם דודים שלו לברלין, עד שלבסוף עלה לקיבוץ נען לארץ לבדו" הוא מספר. "הוא למד בערבים, השלים בגרות, נסע ללמוד הנדסה בגרמניה וכשחזר השתלב בתעשייה האווירית כמהנדס". "אבי בחר ללמוד בגרמניה משום שהוא היה חסר כל וכשביתי שאלה אותו מדוע הוא חוזר לשם הוא ענה תשובה קשה להבנה :"את גרמניה אני אוהב, את הגרמנים אני שונא". "אני חושב הרבה על כל מה שאבא שלי עבר בשואה, על המשפחה שלא שרדה, ובכל זאת נשארה בו כזו אופטימיות ותקווה - זה המוטו שלי לחיים". פרופסור קליינמן אינו הרופא היחיד במשפחה. "אחי מנהל את יחידת הנוירולוגיה בשיבא, אשתו היא גם רופאה, וגם בת דודה שלי. אין לי ספק שהערכים שעליהם גדלנו הובילו אותנו לבחור במקצוע הזה שיש בו כל כך הרבה נתינה". הוא מספר. ההשראה למקצוע מאביו, שנפטר בערב סוכות האחרון בגיל 88. "אני חושב הרבה על כל מה שאבא שלי עבר בשואה, על המשפחה שלא שרדה, ובכל זאת נשארה בו כזו אופטימיות ותקווה - זה המוטו שלי לחיים", הוא אומר.