ראשון לציון: "הלב שלנו נשבר אנחנו רוצים את סבתא איתנו"
נדצ'זדה נטלי בת 85 עלתה לארץ בשנות האלפים, גידלה את נכדיה שהפכו לישראלים טובים אשר שירתו בצבא וביתה רופאה שמצילה חיים, היא גורשה מהארץ לפני למעלה מעשור, כעת מבקשת משפחתה שיתנו לה לחזור לארץ ולחיות את השנים שנותרו לה יחד.
- בתי לוין
- ג' אלול התשפ"ב
" זה קורע לנו את הלב לחשוב שסבתא בת 85 גרה לבד ללא טיפול במוסקבה" כך מספר לגל גפן מישה חיימוב נכדה בן ה-28 על הכאב הגדול. לפני מספר ימים הגיע נדצ'זדה נטלי בת ה-85 לבקר את משפחתה בישראל אחרי שגורשה לפני שנים רבות, המפגש היה מרגש לראות את הסבתא בארץ, אבל השמחה לוותה בלא מעט עצב שהיא צריכה לחזור למוסקבה, לגור לבד ללא טיפול בגילה המבוגר. "סבתא שלנו אישה חזקה, גידלה את כולנו, כל הנכדים ביד רמה. האכילה, שמרה, דאגה, אהבה וחינכה, אבל החל מ2006 סבתא שלי פושעת מהשורה הראשונה, היא גורשה מישראל לתמיד ומדי כמה שנים אנו זוכים לחסד מהמדינה וזוכים לראותה לזמן מועט, קצת לפנק אותה בשנים האחרונות לחייה" מסביר מישה. משפחתו של מישה עלתה לארץ ב-1997 כחלק מחוק השבות והם התחילו מחדש ומאפס בישראל, אחריהם הגיעו דודתו ובנותיה. "החיים בישראל היו מאוד מאתגרים וההתחלה הייתה קשה" מסביר מישה "אימי רופאה במקצועה נאלצה לעבוד קשה שנים רבות וללמוד הרבה על מנת לקבל את תואר המומחה פה בישראל, נאבקה לפרנס את המשפחה, עבדה משמרות ארוכות בבית חולים קפלן ובמקביל למדה למבחנים בישראל על מנת לקבל את הרישיון מומחה, כך שיצא שאת אימי בילדותי לא ממש זכיתי לראות בעקבות העבודה וכך גם דודתי ואבי עבדו קשה. חיינו כולנו יחד 7 נפשות בדירת 3 חדרים הורי,דודתי ובנותיה ואחי הקטן שנולד. היינו צריכים עזרה וכך הגיעה נפש נוסף לבית סבתי היקרה. המטרה העיקרית הייתה להיות כתף תומכת ההורים המשיכו לעבוד קשה ולפרנס ולא ממש זכינו לראותם. סבתי נדצ'זדה למעשה תפקדה כאמא של אחי ובנות דודתי, בלעדיה אין לי שמץ של מושג איך היינו שורדים מבחינת אוכל, דאגה , שמירה על ביטחוננו שלא נעשה שטויות וחינכה אותנו לאהוב את הארץ ולהיות ישראלים טובים במדינת ישראל. לאחר מספר שנים הגיע משטרת ההגירה אשר גירשה סבתא נדצ'זדה מהארץ. הפגישה המרגשת בין סבתא נדצ'זדה נטלי למשפחתה, אבל השמחה היא רק לזמן מועט מישה מסביר כי בדיעבד לא היה אישור לסבתו להישאר פה מעבר לשנה, "בזמנו היינו בשנות ההישרדות לחיינו והקליטה בישראל הייתה קשה והורי שעבדו מבוקר עד ערב לא התעסקו בעינייני החוק ובניירת ובכל העניין הרגולציה שאכן הייתה טעות מצידם אבל אין כבר מה לעשות היא נעשתה, אני יודע עמוק בליבי שלפי החוק סבתי עברה עליו אבל בלעדיה אני באמת לא יודע איך היינו שורדים את הילדות" משפחתו של מישה אזרחים מהשורה הראשונה כולם שירתו בצבא בשירות מלא ומישה עשה שנה נוספת בקבע בגאווה רבה, אימו צלחה את המבחנים בישראל והיום היא רופאה אהובה בכללית ומנהלת את מרכז בריאות הילד. "סבתנו שוב קיבלה תקופת חסד של 3 חודשים להיות עם המשפחה" אומר מישה " היום היא בת 85 ואנו רואים שהיא נחלשה בכל זאת מדובר בגיל מבוגר, הבריאות שלה מדרדרת הגיל עושה את שלו, אנחנו יודעים שאיתנו היא מתחזקת ושמחה ומתמלאת באנרגיות , אנחנו יודעים שכאן נוכל לתת לה חיים טובים יותר ונוכל לדאוג להיות איתה עד הרגע האחרון, פשוט מטריד אותנו האפשרות שלא ניהיה איתה ברגע שהעיניים יכבו. תנו לנו להיות איתה בשנותיה האחרונות , תפסיקו עם הפירוד הזה ותעשו חסד אמיתי עם אישה בת 85, נדצ׳זדה בעברית זה תקווה, יש לנו עוד מעט תקווה". הוא מסכם מרשות האוכלוסין נמסר: על בני המשפחה להגיש בקשה מסודרת להזמנתה והבקשה תבחן בהתאם.