תושב ראשון לציון תובע 2.5 מיליון מבית החולים שמיר אסף הרופא
הגבר בן ה-53 הגיע פעמיים למיון עם זיהום ברגלו ושוחרר ללא אבחנה. בפעם השלישית, הובהל לניתוח חירום ברגלו, במהלכו כמעט ונפטר. מבית החולים מסרו: "תגובת בית החולים תובא כמקובל בפניי הגורמים הרלוונטי במקום ובעת המתאימים."
- מערכת האתר
- כ"ו ניסן התשפ"ב
תושב ראשון לציון (53) הגיע פעמיים למיון בבית החולים שמיר אסף הרופא, כשהוא סובל מפצע בבוהן רגל ימין, ומתלונן על כאבים עזים ברגלו.
על פי תביעה אותה הגישו בשמו עורכי הדין רן שפירא ואריאל גולד, בכל פעם נשלח הגבר הדואב לביתו כלעומת שבא, ורק לאחר שהתעקש והגיע בפעם השלישית למיון, הוא אובחן כסובל ממחלה זיהומית קשה, שהאיחור בטיפול בה כמעט ועלה לו בחייו.
לדברי עו"ד שפירא וגולד, המקרה ארע לפני כשש שנים, אז פנה התובע לרופא המשפחה שלו בקופת חולים, כשהוא מתלונן על כאבים עזים בברך ימין, על חום וצמרמורות מזה כ-10 ימים, וכן על צליעה וקשיים בהליכה. הרופא, שחשד שמדובר בפקקת ורידים או במחלה זיהומית, הפנה אותו בדחיפות למיון בבית החולים 'אסף הרופא'.
לדברי עו"ד שפירא וגולד, התובע חש לבית החולים, שם נמצא פצע מוגלתי בבוהן כף רגלו הימנית, אך פקקת הוורידים נשללה. על פי הנטען, הרופאים לא ניסו לשלול תרחישים אחרים בשלב זה, והגבר שוחרר לביתו.
מצבו של התובע המשיך להתדרדר. על פי הנטען הוא החל סובל מחולשה כללית, הרגשה רעה, הקאות, עד כדי חוסר יכולת לעמוד וללכת, ועוצמת כאבים של 10/10, שמשמעותה כאב בלתי נסבל. וכך, בחלוף יומיים, הוא שב לרופא המשפחה שהפנה אותו שוב למיון בבית החולים.
על פי הנטען, חרף תלונותיו הקשות, הרופאים במיון של 'אסף הרופא' שחררו גם הפעם את התובע לביתו. הם ציידו אותו בכדורים אנטי דלקתיים ובמשכך כאבים חזק, וזאת מבלי שבוצעו לו בדיקות דם לשלילת תהליך זיהומי, ובלא שנבחנה האפשרות של טיפול אנטיביוטי.
לדברי עו"ד שפירא וגולד, רק בפעם השלישית שבה שב התובע למיון עלה החשד לזיהום ברגלו. הוא עבר שורה של בדיקות, אשר העידו על זיהום קשה, ובשל כך, הובהל לניתוח דחוף ומתן אנטיביוטיקה.
יומיים לאחר הניתוח חלה החמרה במצבו, ונמצא שהזיהום התפשט לירך, והוא נאלץ לעבור שני ניתוחים מצילי חיים, שבמהלכם הגיע לסף מוות והובהל למחלקה לטיפול נמרץ. בהמשך אושפז למשך חודש ימים בבית החולים ועבר ניתוחים פלסטיים לשיקום מראה רגלו.
על פי התביעה, בכך לא תמה מסכת ייסוריו של התובע. גם לאחר שחרורו מבית החולים, הוא המשיך לסבול מכאבים מפושטים ומהתדרדרות במצבו הנפשי, ואובחן כסובל מפיברומיאלגיה ומהפרעת הסתגלות המלווה בדיכאון.
"חרף שיקום אינטנסיבי וטיפול תרופתי נרחב, מצבו של התובע נותר בכי רע וחייו השתנו לבלי היכר", טוענים עוה"ד שפירא וגולד בתביעה, "הלכה למעשה, נותר התובע עם נזקים אורתופדיים, נוירולוגיים, ראומטולוגיים ונפשיים קשים ובלתי הפיכים".
לתביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר מיכאל ברנשטיין, מומחה לכירורגיה אורתופדית, שקבע, כי הטיפול בתובע על ידי הצוות הרפואי ב'שמיר אסף הרופא' היה רשלני ביותר, וחרג מהתנהלות סבירה ובניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל. לדבריו, התרשלות הצוות הרפואי היא זו שגרמה באופן ישיר לנזקיו הקשים של התובע.
לדברי ד"ר ברנשטיין, התובע הגיע למיון כשהוא סובל ממחלה זיהומית קשה ומסכנת חיים, שמאופיינת בהתפתחות מהירה ובהתקדמות סוערת. לדבריו, מהלך המחלה ותוצאותיה תלויים באופן קריטי במהירות האבחון ותחילת הטיפול.
אלא שבמקרה הזה, קבע המומחה, התובע פנה למיון פעמיים בתוך שלושה ימים, כשהמחלה הייתה עדיין בשלביה המוקדמים, אולם אף לא בפעם אחת הועלתה האפשרות של מחלה זיהומית. לפיכך, קבע המומחה, לא הוחל בטיפול מתאים, וחלון ההזדמנויות למניעת מחלה קשה – נסגר.
"אין ספק", קבע ד"ר ברנשטיין, "שאבחון הזיהום בפנייה הראשונה לחדר המיון וקרוב לוודאי שגם בפנייה השנייה, עם התחלת טיפול מתאים מוקדם יותר, היו מונעים את התוצאה הקשה והבלתי הפיכה".
לתביעה צורפה גם חוות דעתה של ד"ר רבקה כהן, מומחית בפסיכיאטריה, שקבעה, כי התובע סובל מנכות נפשית צמיתה בשיעור של 30 אחוז בגין הפרעת הסתגלות מלווה בדיכאון וחרדה.
עוה"ד שפירא וגולד טוענים בתביעה, כי טרם האירועים היה התובע בחור בריא, נמרץ, מצליח בחייו המקצועיים ומלא שמחת חיים, וכי כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי ב'אסף הרופא' הוא נותר עם נכות רפואית ותפקודית משמעותית, הפסיק לעבוד, פשט את הרגל, נפרד מבת זוגו, חזר לגור בבית הוריו, ולמעשה התמוטט נפשית.
התביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב רשלנות רפואית בסכום המקסימלי הקבוע בחוק (לפחות 2.5 מיליון שקלים), נדונה בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
עו''ד רן שפירא - צילום: אופיר הייב
מבית החולים שמיר אסף הרופא, נמסר בתגובה: "כתב התביעה הועבר לעיונם של נציגי המרכז הרפואי שמיר אסף הרופא לא מכבר. המרכז הרפואי שמיר מחויב על פי דין בסודיות כלפי מטופליו. לפיכך, תגובתו תובא כמקובל בפניי הגורמים הרלוונטי במקום ובעת המתאימים."