הקורונה החברתית בבקעת אונו: "כיף לדעת שחושבים עלייך"

יסמין דיין (37) תושבת יהוד שעובדת בחברת ביטוח מאוד עסוקה בימים אלו, מה שהתחיל לפני כחודש כיוזמה לשמח ילדים בבידוד עם דברי מתיקה, צמח למפעל של התנדבות לילדים והורים בעיר שמעסיק אותה לא מעט שעות. בכל שעה נתונה שתפתחו את תא המטען של הרכב שלה תמצאו אותו עמוס בחבילות ממתקים שתורמים התושבים המקומיים. "אני מקבלת לאורך שעות היום פניות מאנשים לוואטסאפ שלי".  את הפעילות הזו עושה דיין יחד עם השותפות אסתי ליפשיץ' מדריכת תינוקות, ויד ימינה יגלית פלורנטין.  לפני כחודש  כאשר בנה בן ה -11 נכנס לבידוד עלה לה רעיון, "חשבתי לעצמי כמה זה היה יכול להיות נחמד אם מישהו היה מתקשר אליו ושואל לשלומו, אפילו היה שולח לו חוברת תשחצים ביום המחרת. שוחחתי על כך עם חברותיי והן התלהבו מהרעיון של לשמח תושבים שנמצאים בבידוד". דיין פרסמה את החזון שלה בפוסט קהילתי ומשם הדברים החלו להתגלגל, "זה פשוט נהפך לטירוף" היא מספרת בהתרגשות, "לא האמנתי שיהיו כל כך הרבה פניות. פשוט קרסנו. אנשים שפגשתי ברחוב אמרו לי "תמיד רצינו לעשות משהו כזה, אבל לא היה לנו את הכוח ואת האמצעים וברגע שהעלאת את הפוסט חשבנו שזאת ההזדמנות". התחלנו להרים טלפונים לאנשים שנמצאים בבידוד והם גם שמחו וגם היו מאוד מופתעים כשאמרו לי "אף אחד לא מתקשר ולא דואג,  אין לנו אפילו מישהו שיוריד את הזבל". אנשים קצת מתביישים וחוששים. אנשים החלו לעלות פוסטים וסיפרו על היחס והמתנות שקיבלו".  דיין: "זה יצר באזז מטורף. תרמו לנו עוגות ומאפים, צעצועים של גננות שפשטו את הרגל בגלל הקורונה. פנינו לבעלי עסקים ובתי קפה בעיר וגם מאפיות שיתרמו לנו. יש מישהו שיש לו עסק למלבי שאמר לי "תני לי כתובות ואני נוסע להביא להם". אנחנו פשוט לא מצליחות לנוח. הנה דוגמא לפעולה קטנה שיוצרת תהודה גדולה". "קצת מן האור דוחה הרבה מהחושך" ביום ראשון הגעתי לביתה של אונית דנמרק (36) ובת הזוג שלה שני. שתיהן  עוסקות בהדרכת טיולים, "עד שהגיעה הקורונה והכל קרס", היא מספרת לי ותוך כדי חותכת ירקות עבור תבשיל כופתאות עוף בדבש עם בטטה שהיא מכינה לקשישה בודדה. תכירו את פרויקט "קהילה מבשלת" שאומנם פועל בקרית אונו כבר כמעט שנתיים בזכות קרן אורנשטיין והאגף לשירותים חברתיים בעירייה, אבל בתקופה זו מקבל משנה חשיבות.  דנמרק שחיה בעיר כמה שנים הספיקה כבר להיות אחראית על מועצת הנוער המקומית ולבין לבין היא הדריכה טיולים קולינריים, "עכשיו בעקבות המשבר בענף התיירות אני עומדת לפתוח עסק ביתי לבישול". את הכישורים הקולינריים שלה היא רתמה לטובת המיזם החברתי "קהילה מבשלת" שהוא יחיד מסוגו בארץ, "כבר הרבה שנים אנחנו מחלקים סלי מזון לנזקקים" מספר עו"סית רחל רביב שמרכזת את הפרוייקט, "אבל זיהינו שאותה אוכלוסייה לא תמיד יודעת ליצור מהפסטה, אורז והעוף אוכל. חשבנו אני ועידו (עידו ז'ולטי מנהל האגף) איך נוכל ליצור מערך שיכין עבורם את האוכל. תחילה חשבנו על מטבח, אך מהר מאוד זה ירד מהפרק כי זה לא היה ישים, ואז חשבנו להציע את זה לאנשים בקהילה שיבשלו עבור אותם קשישים ובעלי מוגבלויות שהערך המוסף יהיה החיבור הבלתי אמצעי ביניהם מעבר לבישול. חברנו לעמותת אורנשטיין שבראשה עומד הנרי אורנשטיין יהודי עמיד שהוא ניצול שואה שהאג'נדה שלו היא לתת בטחון תזונתי לכל אדם. הם שיתפו איתנו פעולה ומעבירים לנו תקציב לרכישת המוצרים ואנחנו מגייסים את המתנדבים. לכל קשיש אנחנו מצמידים שני מתנדבים שמבשלים עבורו פעם בשבועיים. יש לי קבוצה קבועה של 20 מבשלים ועוד עתודה בעלת מספר דומה. הם מגיעים למחסן שלנו פעם בחודש ולוקחים מה שהם רוצים החל מבשר ועד אורז.  זהו פרוייקט מדהים כי הוא גם יוצר חיבורים בין המשפחות לקשישים. יש לי משפחה שהקשיש מתארח אצלם בחגים. יש קשישים שמתקשרים למתנדבים ומשתפים אותם במה שעובר עליהם במיוחד בימי הקורונה. אנחנו בוחרים את המשפחות להם אנחנו תורמים בפינצטה, לפעמים אנחנו מאפשרים את זה באופן זמני כך קרה שבחורה שהייתה בטיפולי כימותרפיה ומאוד נחלשה ודאגנו לה למזון חם באופן זמני". נפתלי כהן, סגן ראש העיר ומחזיק תיק הרווחה מסביר כי מדובר במיזם "שבו כולם יוצאים נשכרים, גם הנותן וגם המקבל. אין כמו אוכל ביתי שבושל באהבה שנמסר למי שמתקשה בבישול". בבית של דנמרק התבשיל כבר מעלה ריחות למרחוק, "את הפרגון הכי גדול לעסק שלי אני מקבלת מאותה קשישה שאני מבשלת לה. נוצר פה קשר טוב במיוחד עם הבן שתומך באמו. הוא כל פעם שולח לי ביקורת על הבישול כדי שאוכל לדייק אותו עבור אמו". רגע לפני שאני עוזב את ביתם נזכרת דנמרק במשפט שסבתא שלה בת שבע תמיד הייתה אומרת לה, "קצת מן האור דוחה הרבה מהחושך".  "הנתינה מדבקת" באור יהודה פועלת תנועת נוער יוצאת דופן בשם סח"י (סיירת חסד ייחודית) בה חברים בני נוער שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות, דרך התנועה הם לוקחים חלק בפעילות קהילתית בשכונות שמשלבת נתינה וערבות הדדית, "ההנחה כי התנסות זו וחשיבה על צרכי האחר, תביא לשינוי בתפיסת המסוגלות של בני הנוער ולמעורבות שלהם בחיי המקום" מסבירים בתנועה. בעקבות משבר הקורונה, התגייסו בני הנוער ודאגו לרווחת הקשישים ומעוטי היכולת בעיר. "במהלך החודשים האחרונים הוכפל מספר המשפחות בהן מטפלת הקבוצה, חילקנו מאות חבילות מזון ותמכנו באוכלוסייה בסיכון על אף המגבלות והסכנה",  מספר אשר ניגרי (37) רכז מחוז מרכז בארגון, "כשפתחנו לקראת פסח את המרכז הלוגיסטי ברחוב איילת השחר בעיר, פתאום החל זרם של תושבים שנעמדו בתור וביקשו אוכל, זה מעיד כמה המצב קשה". אברהם חיון מנכ"ל הארגון מסביר כי "החוזקה של סח"י היא שמתנדביה יודעים לאתר ולהגיע גם לנזקקים שלא מוכרים לשירותי הרווחה, או כפי שקוראים להם בארגון 'האנשים השקופים'". בסוף החודש יקבלו שני חניכים של הקבוצה, יעקב אווקה (בן 14) ויונתן בלאינה (13) תושבי העיר ומתנדבים בסח"י כבר שנה, תעודת הוקרה מטעם מחלקת הנוער. שמונדי הרכז משתף: "באחד הלילות של האריזה, הגיע שוטר ורצה לסגור לנו את הפעילות. בסופו של דבר הוא לקח איתו ארגזי מזון ויצא איתנו לחלוקה. הנתינה מדבקת!". ראש עיריית אור יהודה, ליאת שוחט, מציינת בגאווה: "זה לא מובן מאליו שבני נוער בגילאים צעירים רואים קודם כל את טובת האחר ואני בטוחה ששיתוף הפעולה עם העמותה רק ילך ויתהדק". בני הנוער של תנועת סח"י. צילום באדיבות התנועה   זווית אחרת של אותה שגרת קורונה לא פשוטה, מצאתי במקלט התת קרקעי בבניין העירייה של גבעת שמואל. "מאז תחילת הקורונה" מספרת הפסיכולוגית החינוכית שלומית סבו-מנור, "אנחנו נותנים מעטפת שלמה של שירות, ייעוץ ועזרה בתקופה זו שהמאפיין הבולט שלה הוא חוסר הודאות". אתי סומך מנהלת אגף הרווחה ומכלול אוכלוסייה בשעת חירום: "בגל הראשון הייתה חרדה גם בקרב הצוותים החינוכיים. פתחנו קו פתוח כדי להתמודד עם זה, כיום אנחנו יותר בשגרת חירום, כך למשל שנמצאת סייעת בגן או ילד מאומת צריכים לשלוח לבידוד את המעגלים סביבו כך אנחנו מתמודדים עם הורים שצריכים להעסיק את ילדיהם במשך שבועיים". הפסיכולגית סבו-מנור מקבלת שיחה מאם חד הורית שנאלצת להיכנס לבידוד בגלל מגע עם חולה מאומת בעבודה שלה, "מפלס החרדה שלה עולה והיא חוששת שהיא תדביק את הילדים שלה. אני מרגיעה אותה ומנסה לעקוב אחר ההתנהלות שלה כדי להוכיח לה שהיא שמרה על ככלי הריחוק וההיגיינה כך שיש סיכוי קלוש שהיא נדבקה". חדר מצב קורונה בגבעת שמואל. צילום: איתן אלחדז ברק