הפרשה פותחת בהעלאת ובהטבת הנרות על ידי אהרון הכהן, ובאמת זה לא שייך לרצף הנושאים של הכנת העם למסעות במדבר. ידועה פרשנותו של רש"י לשאלה מדוע נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים- "לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, בשלא היה עמם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות". ניתן להבין שאהרון שראה את רצף הנשיאים מביאים את הקרבנות ואת שבט לוי לא מביא, חש שהוא ושבטו מקופחים לרעה. מדוע אהרון הרגיש מקופח ומדוע חלשה דעתו? הרי כבר הודיע הקב"ה על לקיחת הלויים לשרת בקודש, על נשיאתם את המשכן ועל עבודת הכוהנים במעשה הקרבנות. הרי עבודת הכוהנים והלויים הייתה יומיומית ואילו הנשיאים הביאו את קרבנם לחנוכת המשכן פעם אחת בהיסטוריה בלבד. ואם אמנם היתה לאהרון סיבה לחולשת הדעת, מדוע הקב"ה מדגיש את הטבת הנרות ולא את עבודות המשכן האחרות הכוללות את הכוהנים ואת הלויים כאחד? קרבנות , קטורת ועוד. לטעמי ניתן להסביר את התנהגות אהרון והתשובה שקיבל, מקריאה של פשט הפסוקים בשתי הפרשות ברצף. אהרון הכהן היה רודף שלום ובזה היה דומה מאד לאחיו משה. אהרון שהיה אחראי לכל עבודת הקרבנות והמשכן, רואה כמו משה איך הפוליטיקה והכבוד משתלטים על עבודת הקודש. הוא רואה איך עניני הכבוד חודרים לעבודת ה' וחולשת עליו דעתו. הוא לא מאמין שהנשיאים בחנוכת המשכן מקפידים שיוזכר מה שהביאו שזה קרבן זהה ועדיין דורשים "ישר כח" גדול ממשה ומכל העם, ושהם יאפשרו לו בהמשך לעבוד את עבודת המשכן ללא התערבות, קנאות ותחרויות, ולכן חולשת עליו דעתו. אם זאת ההתחלה לאן נגיע. עונה הקב"ה לאהרון, הכלי העיקרי במשכן שמסמל ומדגיש את השלום זו המנורה, ואתה אהרון שתפקידך להביא את השלום, תזכה להיטיב את הנרות כל יום ולקדם את האחדות למרות החשש הנוכחי שלך. המנורה עשויה מקשה אחת, ללא חלקים וללא שבטים. הנרות כל עניינם הוא נתינה. הנר נותן אור לזולתו והוא לא נגרע במאום. הנר יכול להעניק ולהעביר אור לאלף נרות ועדיין לא נגרע כוחו. הנרות מופנים כולם לנר המרכזי. הכיוון הוא אחד, הנרות מכוונים עצמם אל הנר המרכזי. אומר הקב"ה לאהרון, אין לך מה לחוש בחולשת דעת על נושא הכבוד והמחלוקת. התפקיד שלך מהותו להיטיב את הנרות ולהביאם לכיוון אחד ואור אחד. העיסוק הקבוע ברדיפת השלום ויצירת האחדות, הוא המענה הטוב ביותר למחלוקות המסתמנות ופה אהרון נדרש לבוא לידי ביטוי במלוא יכולתו.