יאמר לזכותו, שגם אחרי ארבעים וחמש שנות קשר, הוא טוב אליה. הוא תמיד היה איש טוב. הוא דאג לה, לילדים ולכל דבר אחר. אב ובעל למופת. זה התחיל מפרנסה טובה ועד לכל פרט קטן אחר: יחס מכבד, בילוי ויציאות לאירועים לעיתים תכופות, פרגון מולה ומול אחרים. ממש על תקן הבעל המושלם. גם בקשריהם החברתיים, יהודה שלה היה כוכב לא קטן. תמיד התעניין באחרים וניסה לעזור. הייתה לו תקשורת שנונה ומצחיקה. ממש "מסמר" של כל אירוע. שמרית לא יכלה לזמן לחייה משהו יותר טוב ממנו. אבל בתוך כל הטוב הזה משהו בכל זאת ניקר. ספק קטנטן. לפחות בעשור האחרון. שמרית החלה להרגיש משהו שונה. אולי בגלל שהוא עבד קשה או כי הם עצמם כבר לא קיימו יותר יחסים, או רמזים קטנים שגרמו לה לחשוד בו. היא לא יכלה להצביע על הנקודה המדויקת שגרמה לה לפקפק בו. אלה היו מחשבות לא פשוטות, והם עוד יותר קיצוניות דווקא בגלל שהיא מקבלת ממנו יחס של מלכה. שיחה חשודה בהתחלה היא לא עשתה דבר עם החשדות. זה התנחל אי שם במוחה והיא פשוט סירבה להאמין. באופן טבעי, היא התכחשה לתחושותיה ועזבה את זה בצד. עם השנים וככל שחשדה יותר, היא החלה להעיר הערות ורמיזות על חיי המין שלו מחוץ לנישואין ויהודה הגיב בקור רוח, שגרמו לה בשנייה וחצי להירגע שוב. זה לא פגע ביחס המכבד שלו. "איזה חמודה את שאת חושדת"..."הלוואי שיכולתי אבל מה אני כבר שווה" ... "מה כבר נשאר לי כבר בחיים?! סה"כ רוצה להמשיך את חיי עם המשפחה הקטנה שלי"... "אני ?! במצבי ?!" אלו היו רק חלק מהמשפטים שהוא היה אומר לה וכנראה שזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה לשמוע כי זה מה שהרגיע אותה כל פעם מחדש. חברותיה הטובות עוד יותר הרגיעו אותה. "ככה לא מתנהג גבר בוגדני" הסבירו לה "וחוץ מזה, גם אם כן, מה זה אכפת לך?! תראי איך הוא מתייחס אליך. איך הוא אוהב". גם זה היה הגיוני בעיניה. היא באמת הרגישה את האהבה והאכפתיות שלו. אבל ספק זה ספק, ואם לא מטפלים בו הוא כבר יעשה את העבודה השחורה והרעה והוא ימשיך להציק. מה שגרם לה לפנות אלי היה כשערב אחד הם יצאו לבלות ויהודה קיבל שיחה כשהם שהו יחד ברכב שלו. יהודה דחה את השיחה בטענה שלא בא לו לדבר עכשיו. הוא אף פעם לא עשה זאת קודם והיא העירה לו על זה. "אתה מסתיר משהו?" אמרה והוא כדי להמחיש לה את חפותו התקשר חזרה לאותו מספר ודיבר עם בחורה מעבר לקו. על פניו זאת הייתה שיחת עבודה, רק ששמרית מעולם לא ראתה אותו לחוץ כל כך ודואג לסיים במהירות שיא את השיחה. היא "קיבלה" בהכנעה את השיחה אבל הבינה שזה הזמן לבדוק אותו. מכתובת לכתובת לא הייתי צריך לעבוד קשה על המקרה שלו. כבר ביום המעקב הראשון שלי אחריו, הוא יצא אחה"צ מהמשרד ונסע לכתובת מסויימת ושהה שם כשעתיים. ביררתי וחשפתי את הפרטים של הבחורה שגרה שם. שמרית רצתה שאמשיך לעקוב אחריו כדי לחכות להזדמנות שהם יצאו יחד מהבית שלה, לכן סיכמנו שאמשיך לעקוב אחריו למשך מספר ימים. הביקורים שלו בכתובת של הבחורה חזרו על עצמם, כמעט בכל יום. ההפתעה הגיעה ממקום אחר לגמרי. ביום המעקב הרביעי, יהודה התחיל את הבוקר בכתובת של האישה האחרת, ויצא משם כעבור חצי שעה. במקום לנסוע למשרד שלו, הוא נסע לכוון חוף הים ונעצר מול אחד המלונות הקטנים. הוא החנה את הרכב וחיכה מחוץ למלון. כעבור כמה דקות מונית נעצרה לידו, ובחורה בלבוש מעט חשוף יצאה מהרכב, ויהודה מיהר לשלם לנהג. שניהם נבלעו יחד לתוך המלון. סקרנותה של שמרית גרמה לה לבקש ממני לחקור יותר. עוד מספר ימי מעקב חשפו אורח חיים מיני על בסיס יומי ומעבר למאהבת אחת קבועה. זה שבר אותה. היא לא הצליחה לתאר במילים לי את רמות הכאב שהיא חשה. הפעם כשהיא שוחחה איתו היא כבר לא רמזה או עקצה, אלא הוכיחה אותו על מה שהיא כבר יודעת. גם הפעם הוא שמר על קור רוח אבל לא הכחיש. "מה את רוצה שאעשה?! מה עוד נשאר לי בחיים ?!" ענה וניסה להגיד שבמצבו הבריאותי הוא סה"כ ניסה ליהנות קצת מהחיים. "אמרתי לך שאני כבר סוס מת במילא, לא ?!". שמרית לא הייתה מסוגלת להכיל כרגע את האמירות שלו וביקשה שיעזוב עד שתירגע. יהודה לקח איתו כמה בגדים ויצא. בעיות רפואיות שמרית לא חשבה אפילו על גירושים. היא ידעה שתישאר איתו ולא משנה מה היא מגלה לגביו, אבל עדיין רצתה שהוא יהיה כרגע מחוץ לבית. היא רצתה שיכאב לו בדיוק כמו שהתגלית כואבת לה, והיא האמינה שהמרחק מהמשפחה תעשה את העבודה. שיחיה קצת לבד באיזה חדר מעופש במלון זול. פעם היא אמרה לי שהיא פשוט מחכה שהוא יתנצל בפניה באמת, ולא רק יסביר לה הסברים. זה לא קרה. יהודה מעולם לא הביע חרטה. בהפתעה גמורה אחרי כמעט חודש ימים, שמרית קיבלה הודעה שיהודה קיבל דום לב. כששוחחה עם הרופא שלו גילתה שבעלה הסתיר ממנה את רוב בעיותיו הרפואיות. "הוא סך הכל לא רצה שתדאגי יותר מדי" אמר לה הרופא "אבל מה שכנראה גמר אותו זה שהוא לא לקח את הכדורים כמו שצריך". זה כבר לא היה משנה, אבל עכשיו זה נתן לה משמעות אחרת לדברים שהוא כל הזמן אמר לה "אני סוס מת"...."מה נשאר לי סה"כ ?!"... "כמה כבר נשאר לי לחיים האלה ?!" הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות" 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.