לא פלא שהסרט מצליח בקופות בארה"ב ובארץ. הקהל כנראה קרא את רב המכר הידוע או שמע שהסרט מרגש וגם הופעתם של ג'וליה רוברטס ואוון וילסון, תרמה להצלחה. בשנת 2012 יצא למסכים הסרט "כמה טוב להיות פרח קיר" אותו ביים הבמאי/תסריטאי סטיבן צ'בוסקי עפ"י ספר שכתב על ילד מופנם והחוויות שעוברות עליו בשנת הלימודים הראשונה. לכן אין זה פלא שצ'בוסקי נבחר לביים את הסרט הנ"ל ואף כתב את התסריט עפ"י רב המכר "פלא" שכתבה ר"ג' פלאסיו ב- 2012, בעקבות מקרה שחוותה עת בנה בן ה- 3 הגיב בבכי כצפה בילדה מעוותת פנים. את השם נתנה לאחר שהאזינה לשיר "פלא" של נטלי מרצ'נט על רופאים שעומדים ליד מיטת חולה ולא יכולים לתת הסבר למה שהם רואים ותגובתם- "פלא של בריאה"- תצפו בסרט ותבינו כמה קולע! בהמשך כתבה גם את הספר "אוגי ואני", שלושה סיפורי פלא, שהומלצו ע"י משרד החינוך לבתי הספר. מכאן, שמדובר בנושא חינוכי וראוי לצפייה בייחוד להורים ובעיקר לילדים מכתה ה' ומעלה. לזכותו של הבמאי/תסריטאי צ'בוסקי אומר, כי הוא לא גלש יותר מדי לכיוון הקיטשיות והרגישות, אלא הוסיף הרבה קורטוב של הומור וחיוכים. התוכן מעביר מסרים חברתיים חשובים על סובלנות כלפי חריגים בחברה, הבנה לזולת, חברות אמיתית, וויתורים למען מטרה חשובה, אחווה, תמיכה, פירגון והכי חשוב, לב אנושי חם! דרך אגב, אינני יודע בוודאות עם בנוסף לחוויה שחוותה הסופרת, אכן הדמויות בסרט קיימות במציאות, אך אין בכך לגרוע מהסרט המרגש. עוד אציין כי הסרט מחולק לפרקים, כל פרק נושא את שם הדמות שהוא מציג. אוגוסט "אוגי" פולמן ( ג'ייקוב טרמבלי המצוין והמרגש- "החדר"), נולד עם תסמונת גנטית שגרמה לעיוות בפניו. הוא עבר עשרות ניתוחים שהחזירו לו את הראייה והשמיעה, אך עדיין נותרו בפניו צלקות. אם צפיתם בעבר בסרט "מסכה" שביים פיטר בוגדנוביץ' בשנת 1985, תבינו במה מדובר. על כל פנים, במשך עשור, גדל אוגי בחממה ביתית אוהבת, מחבקת ומלטפת. הוריו התומכים, איזבל/ג'וליה רוברטס, נייט/אוון וילסון והאחות הבוגרת אוליביה "ויה"/איזבלה וידיק, תמכו ולימדו אותו בבית. בזכו האם שויתרה על קריירה ולימדה אותו בבית, אוגי שלט היטב בשפה האנגלית, אהב מדעים ואת הדמויות מסרטי "מלחמת הכוכבים". כשאוגי יצא מהבית עם המשפחה, הוא חבש תמיד קסדת חלל והחג הכי אהוב עליו היה "ליל כל הקדושים" (בו כולם עוטים מסכות). בגיל 10 הוא נשלח לבית הספר לכתה ה'. מכאן ואילך על אוגי להתמודד עם החיים האמיתיים. מצד אחד יש בסרט את המנהל הרגיש והטוב (מנדי פטינקין), המורה הטוב, המבין והמכוון (דיויד ביגס), הילדה האנושית סאמר, "החבר" הקרוב ג'ק (נואה ג'ופ- "סודות הפרברים") ובעיקר הילד העוין שמתעמר ולועג, זה שבא ממשפחה עשירה וחושב שהעולם כולו שלו. אחד הקטעים הטובים בסרט הוא, מפגש הוריו עם מנהל ביה"ס ותגובתם (בייחוד האם) לנזיפת המנהל בבנם. (תגובה שמזכירה לי מישהי מסוימת...). כאן מדגים הבמאי/תסריטאי את עמדתו/סלידתו מאותם עשירים שחושבים שהכול מגיע להם! במשך קרוב לשעתיים, תעברו עם אוגי "מסע התגבשות בשטח די בעייתי. בסרט מודגשת המצוקה החברתית של אוגי וגם של אחותו המקריבה הכול למענו אך "הנזנחת" לדעתה, כך שהנושא הוא נחלת הכלל. לא אוסיף פרטים על ההסתגלות ו/או המשברים שעוברים על אוגי וסביבתו. אציין לטובה את משחקם הראוי, החינני והמרגש של ג'וליה רוברטס ואוון וילסון (זה מביא את קורטוב ההומור לסרט- רק במה הוא עובד???). אציין לטובה את השחקן והזמר היהודי אמריקאי, מנדי פטינקין ("יינטל") כמר טושמן/המנהל, אנושי, חם וכן. ואילו ג'ייקוב טרמבלי, פשוט "גונב את ההצגה" מהשחקנים המנוסים. להביט בפניו המעוותות, לא קל! להביט בעיניו הנפולות, שנראות כנמסות, אך למעשה ממיסות את לב הצופים. כך שאני שולח "רמז" דק, אפשר ורצוי להצטייד בממחטות, כי מדי פעם תזדקקו להן. אהבתי את הסרט האנושי, המרגש, המפעים, החינני ואפילו שיאמרו "הא, עוד סרט אמריקאי קיטשי", אל תוותרו! תצאו עם רוח מרוממת והלוואי עלינו ובעיקר ילדנו ונכדינו שיזכו לסביבה תומכת כזאת בגנים ובבתי הספר, אמן! 
