רונן דמארי
על פי כתב התביעה, התובעים רכשו כרטיסי טיסה מישראל למילאנו ובחזרה, אשר בהתאם לכרטיס הייתה אמורה הטיסה הלוך להמריא בשעה 23:50. התובעים תכננו לערוך טיול בצפון איטליה בן 5 ימים ו-4 לילות. לטענת התובעים, הם נאלצו לבלות את הלילה בשדה התעופה בן גוריון ללא אוכל, ללא הסדרת לינתם ואף נאלצו לישון על רצפת שדה התעופה. עוד טענו התובעים, כי בשל ביטול הטיסה, הם הפסידו לילה במלון בו הוזמנה החופשה, נאלצו לשנות את מסלול טיולם וכן נאלצו לרכוש מזון כשר בחו"ל מאחר שהמזון הכשר אותו ארזו לחופשתם התקלקל בשל ההמתנה הארוכה לטיסה.
חברת התעופה אישרה אמנם כי המטוס המריא באיחור של 15 שעות מהמועד המקורי המתוכנן, אלא שלטענתה המטוס איחר בשל תקלה טכנית ובהתאם לכך, נוצר עיכוב של שעתיים. היא ציינה כי מרגע שנודע לה על האיחור, היא נקטה בכל האמצעים האפשריים מבחינתה למציאת פתרון חלופי להוצאות הטיסה ואף הייתה מוכנה לאחר שעתיים להמראת הטיסה, אלא שאז, בשל עוצר המראות של רשות שדות התעופה, היא נאלצה לדחות את מועד ההמראה לשעות הצהריים למחרת, המועד האפשרי המוקדם ביותר.
לטענתה, עוצר המראות של רשות שדות התעופה היא בבחינת "כוח עליון", אשר אינו בשליטתה וממילא כי בהתאם לכך זכאית היא לפטור מפיצוי. עוד טענה חברת התעופה כי חילקה שוברי מזון לכל הנוסעים ואף סיפקה שוברים למלון או לחילופין הסעות לבית הנוסעים, ככל שלא היה מקום בבתי המלון וזאת עד למועד ההמראה חדש שנקבע, כאמור, למחרת.
התביעה התקבלה בחלקה
הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר, החליטה לקבל את התביעה בחלקה. בפסק הדין נאמר בין היתר: "אני מוצאת לאבחן בין מצב בו הטיסה נקבעה מראש לשעה מסויימת שאושרה ואז הוטל עוצר המראות מטעם פיקוח רשות שדות התעופה- או אז אין הדבר בשליטת המוביל האווירי וממילא מדובר במצב של "כוח עליון", לבין מצב שבו המוביל האווירי -בשל תקלה שבשליטתו- גורם לאיחור בהמראה ואז נכנס לתוך מצב שכבר אינו בשליטתו- עוצר המראות במצב דברים שכזה חברת התעופה הכניסה את עצמה אל אותה מגבלת כוח עליון עליה היא מסתמכת בטיעוני הגנתה".
עם זאת הרשמת פסקה כי חברת התעופה לא כשלה במתן שירותי הסיוע לנוסעים שנותרו בשדה התעופה לאחר שסיפקה מאות שוברים לכלל נוסעי המטוס הן לארוחות, הן ללינה והן להסעות. זאת בנוסף לפיצוי על סך 200 יורו בגין לינה במלון.
באשר לטענה אודות התכלות המזון הכשר אותו הביאו עמם התובעים במזוודה – הרשמת פסקה: "מדובר בדרישה לפיצוי בגין נזק עקיף. הגם שנגרמה אי נוחות לתובעים בעניין זה, מדובר בהוראות חוק ספציפיות בהתאם לפיצוי סטטוטורי ובשים לב כי מגבילה חברת התעופה את אחריותה באשר למוצרים מתכלים בתחולת הכבודה הנשלחת לבטן המטוס אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה".
בסופו של דבר נפסק כי בני הזוג יקבלו את הפיצוי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק, (המרחק בענייננו מצוי בקטגוריית עד 4,500 ק"מ) בסך של 2,050 ₪ לכל אחד מהתובעים וסה"כ 4,100 ₪ לשניהם.
כמו כן, חברת התעופה תישא בהוצאות התובעים בסך 1,000 שקלים.
יצוין כי התביעה הוגשה גם כנגד סוכנות הנסיעות שמכרה את הכרטיסים לבני הזוג, אולם זו בית המשפט פסק כי דינה להידחות, מאחר שהיא בגדר "נותן שירותי סוכנות נסיעות".
Background image created by Onlyyouqj – Freepik.com
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל [email protected]
