בראשית - הנחש העיוור

כולנו מכירים את הסיפור של הנחש שרצה לתת לחווה את פרי עץ הדעת. חשבתם פעם, מה היה המניע של הנחש לעשות כן? ובכלל, איך עם מעשיו ניסה להשיג את מטרתו?
אבות דרבי נתן נוסחא א, פרק א, משנה ז
מה חשב נחש הרשע באותה שעה? אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כולו, ואלך בקומה זקופה, ואוכל כל מעדני עולם.
מבאר אבות דרבי נתן את המניע למעשיו של הנחש: הוא רצה להרוג את אדם, לשאת את חווה ולקחת את מקומו של האדם בעולם.
בשביל להשיג את המטרה הזאת, הוא היה צריך שכמה דברים יסתדרו לו:
א. שחווה תרצה לאכול את הפרי.
ב. שהפרי לא יהרוג את חווה מיד, אלא רק אחרי זמן, שכתוב בתורה "כִּי בְּיוֹם אֲכׇלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז).
ג. שחווה תיתן את הפרי גם לאדם.
ד. שהאדם יסכים לאכול את הפרי.
ה. שרק האדם ימות ולא חווה.
ו. שהקב"ה יסכים לנחש לקחת את מקומו של אדם.
ז. שחווה בכלל תרצה את הנחש כבעל.
נראה שלנחש היו כל כך הרבה נקודות הנחה, שמבחינת הסיכויים התוכנית לא הייתה אמורה לעבוד בכלל! מדוע בכל זאת הנחש החליט לממש את התוכנית להרוג את אדם, למרות הסיכויים האפסיים?
מסכת אבות פרק ד, משנה כא
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.
מסביר הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"א), שכל המידות, כגון קנאה, תאווה וכבוד "מוציאות את האדם מן העולם" – עושות את האדם עיוור למציאות ומוציאות אותו מהעולם השקול וההגיוני.
אותו הדבר קרה לנחש: הוא קינא באדם, רצה את כבודו ואת מקומו בעולם, והתאווה לאשתו חווה. לכן רצה להרוג את אדם ולקחת את הכול ממנו, בעקבות העיוורון לסיכויים האפסיים שהיו לו להצליח.
כמה פעמים אנחנו רוצים להשיג משהו בכל מחיר בצורה בלתי הגיונית – נעבוד ונשקיע יותר מדי זמן וכסף, כמו הנחש שרצה לעשות את הכול על מנת להשיג את מטרותיו התאוותניות. אך אם היינו עוצרים אפילו לרגע אחד קצר וחושבים: האם אני באמת רוצה את הדבר או רק "בא לי" ואין לי שום תועלת בו - היינו חוסכים לעצמנו זמן, כסף וכוחות חיים.
לכן אני קורא לכם: כל פעם שאתם מתלהבים ממשהו בצורה בוערת מדי, תעצרו לפחות לכמה שניות בודדות ותחשבו, האם אני באמת רוצה את זה? מפני שבצורה כזאת נוכל להשקיע את כוחות החיים שלנו במקומות הנכונים ולקדם את העולם מעלה מעלה.
שבת שלום,
דניאל בליקוב